כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    ארכיון

    פרופיל

    "בלוגיליה"
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    במציאות אין ניסים, מאמר א'

    0 תגובות   יום שבת, 4/12/10, 04:03

    בכל רגע יש לך אפשרות לבחור בהסתברות אפשרית שתוביל אותך לעתיד שונה. אתה חופשי, לכאורה.

     

    אבל בצפייה באחת הסצינות בסדרה המרתקת והייחודית מבית היוצר של ריי רומנו ("כולם אוהבים את ריימונד"), "גברים בגיל הזה"; אנו מקבלים תמונה שונה מעט: כאשר הגיבור משוחח עם ידידו, הוא משתף אותו בכאב העצום והאשמה שהוא חש על כך שלא השקיע מספיק בנישואיו הקורסים.

    אין לך מה להרגיש רע, מסביר לו אותו ידיד, יש סיכוי רציני שהדברים במילא לא היו בשליטתך. לא אנחנו מנהלים פה את העניינים. זה רק היקום שנותן לך דחיפה פה ודחיפה שם, בלי להתייחס אליך - וגם אם היית יושב בלי לזוז הוא היה עושה את שלו.

    אז מה?, שואל הגיבור, הכל גורל?

    או זה, או שהכל מקרי, עונה הידיד, בכל מקרה בתוך מאה שנה ניעלם ויבואו אנשים חדשים.

     

    ואם אתה הקורא, שואל לדעתי האם הכל גורל או הכל מקריות, תדמיין בתור משל שבבי מתכת זעירים, עפים בתוך הריק, בתוך הלא- כלום, בקו ישר לאורך מסלול ידוע מראש. בתחילת המסלול ניצבים מולם מספר רב של של מגנטים זעירים המונחים זה לצד זה. בהמשך הדרך, מונחים זה לצד זה מספר בינוני של מגנטים פחות קטנים - ואז אנחנו נתקלים בשניים שלושה מגנטים בינוניים, שני מגנטים גדולים ומגנט אחד ענק בסוף הדרך. אם יש פתאום סטייה קלה בכוח המגנטי, השבבים יכולים לעוף במסלולים אקראיים ארוכים יותר, עקומים ולא ישרים - ובכך להתעכב ולא להגיע בזמן הצפוי למטרה, אבל בסופו של דבר הם יפסיקו לעוף באוויר וייתקלו באחד המגנטים. השבבים עשויים לעקוף את המגנטים הקטנים, אבל סביר שלבסוף הם ייתקלו במגנטים הבינוניים. השבבים עשויים לעקוף את המגנטים הבינוניים, אבל יש כבר סבירות גבוהה יותר שלבסוף הם ייתקלו במגנטים הבינוניים. השבבים עשויים לעקוף את המגנטים הבינוניים, אבל ישנה סבירות כמעט ודאית שהכוח המגנטי של המגנטים הגדולים יכריע אותם. ובסופו של דבר, לא משנה מה יקרה, הם יימצאו דבוקים למגנט הענק.

     

    במשל הזה, האדם הוא שבב מתכת זעיר, שעף בריק לעבר המגנט הגדול. לכאורה, יש לך בתור אדם חופש, אבל בעצם בהסתברויות היקום המוכרות לנו, ההתחלה שלך ידועה מראש, הסוף ידוע מראש, יש כל מיני תכונות בקיום ובאישיות שלך שאתה לא יכול לשנות - ובעצם יש לך רק את החופש לשכתב את כל מה שבאמצע (וגם זה באופן מוגבל).

    למשל, יש ימים שבהם לא משנה מה תעשה, כל מה שעשוי להשתבש ישתבש יותר גרוע מהרגיל, אתה תתעורר עייף והגוף שלך לא יפריש מספיק טסטוסטרון באותו יום. ביום כזה, הסבירות שתצא מהמיטה נמוכה יותר מבימים אחרים. נניח והצלחת לצאת מהמיטה, אין סבירות גבוהה שתלך בלילה לאיזה מועדון לפגוש בחורות. נניח וגררת את עצמך למועדון, יש סבירות ממש נמוכה שתכריח את עצמך ללכת להתחיל עם מישהי. נניח והתחלת עם מישהי, עדיין: ביום כזה, כשאתה מותש ונראה זוועה, יש סבירות כמעט ודאית שתלך לישון בלילה לבד.

     

    או במקום זה, אפשר להתבונן על כל הרעיון של נשמות תאומות. אני לא יוצא מתוך ההנחה המופרכת שלכל אדם יש רק אדם אחד שמתאים לו, אבל בהחלט יש לי הסכמה עם הרעיון שלכולנו יש מספר מוגבל של אנשים איתם נוכל לפתח קשר יציב, אמיתי ועמוק - נניח 2, או 3  (אני סתם זורק מספר, אין לי מושג).

    אם 2 מתוך אותן 3 נשים מתות בתאונה מחרידה, אתה עדיין יכול להחליט, מסיבות של אגו או שיקולים אחרים, שאתה לא רוצה ליצור קשר עם השלישית. אתה יכול לבחור למות בודד וגלמוד. אבל האמת היא, שזה נכון רק בגלל שאנחנו חיים מספר מוגבל של שנים. אם אתה היחיד שמתאים למישהי והיא היחידה שמתאימה לך, אם רק תחיו מספיק זמן (השאלה היא כמה זה מספיק זמן) בסוף תמצאו את עצמכם ביחד. חופש הבחירה שלנו הוא בסופו של דבר אשלייה ברובו, כי האדם בנוי להתרחק מסבל ולחפש את השלמות הנפשית, שמכילה רגעים של אושר.

     

    וגם אם תצליח להתגבר על כל תכונות האופי המחורבנות שלך והמזל הרע שלך, בכל הסתברות יקום מוכרת לנו בני אדם נולדים ומתים, אז בכל מקרה בסוף תמות. לפי ד"ר ינאי עופרן, מדען ונכדו של הפילוסוף הדגול ישעיהו לייבוביץ', גם אם הרפואה בעתיד תצליח להאריך את חיי האדם מעבר לזמן המקובל בימינו, עדיין כל מי שיחיה מספיק זמן, בסוף ילקה באלצהיימר. ונניח ותצליח לעקוף את זה, עדיין בעוד מיליארד שנה השמש תכבה וכדור הארץ יושמד. ובואו נחשוב על הנחה מרחיקת לכת, שלפיה תצליח לשגר את עצמך למערכת שמש אחרת, עדיין יום יבוא והגלקסיה הזו תיעלם מן העולם. ובסופו של דבר, מה שלא תעשה, אתה יכול לעכב את הגורל, אבל לא ניתן לנצח אותו - כי בסוף כל ההתרחשויות שבהסתברות המציאות הזו, הזמן והחלל יקרסו אל תוך הכלום ואתה תיעלם.

     

    זה מזכיר לי את הרעיון בסדרה "אבודים" (קצת יותר מדי פשטני בדטרמניזם החד ערכי שלו), לפיו העתיד נקבע מראש וניתנת לך רק אשלייה זמנית של שליטה בגורלך:  אתה יכול להציל בן אדם, שלא ייפול לו מזגן על הראש, אבל חודש לאחר מכן הוא ימות משבץ. אתה יכול לפוצץ פצצה אטומית בבאר הממוקמת בשנות השישים, אבל הפיצוץ לא ימנע מהמכשיר הממוקם בבטן האי לגרום לנפילת המטוס שלך. הפיצוץ רק יגרום להתרחשות כל אותן תקלות שניסית למנוע, למרבה האירוניה...

    בסדרה "פלאש פורוורד", היחס אל הגורל ואל שינוי העתיד מעט יותר גמיש. אתה יכול לשנות חלק מהדברים שעתידים להתרחש, אבל לא את כולם. יש אפשרות, בניגוד ל"אבודים", להשפיע על השתלשלויות העניינים העתידיות באופן הרבה יותר ארוך טווח, (מבלי שהמציאות תתקן את עצמה כל כך מהר) אבל בסוף תגיע פחות או יותר לאותו מקום שהיית אמור להיות בו. גם שם מסכימים שאי אפשר לנצח את הגורל (בסופו של דבר), או כפי שניסיתי להעביר לכם:

     

    במציאות אין ניסים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה