נסעתי אליך וכל תא בגופי צעק לי לסובב את ההגה ולחזור על עקבותיי, אך בהיתי חסרת אונים באספלט הנדרס תחת גלגלי ושאון המנוע גבר. על סף דלתך, כשהושטת יד ופרעת את שיערותיי – פרעת כל חוב שהותרת והפכת מותר לכל איש ואשה, אפילו לי. כעת נביט זה בזו, אני אמצמץ ונקפל היסטוריה של שנה – שנתיים לארון. אני אתעטף שתיקה וגעגוע, לאיש שהעניק כל כך מעט וגזל כל כך הרבה. וכל ה... לא יודעת הזה, לא יהיה עצוב או שמח, זה פשוט יהיה, ככה. |