לכשהעץ נפל האדמה פגעה בו בראש
שהאדמה פצעה בעלוות

האש הבעירה  להבות

גם אנחנו רק עברנו
צעדנו ודרכנו
סמוך לעוולות

היינו שם במקרה

השורשים ראו את האדמה
ואותנו
ושתקו

יכולנו להגיד כמו כלום, כמו כולם
זה טיב הצומח, החפץ, זה טיב העולם
שלעתים האדם עומד מנגד:
צמח ציץ, עץ, אבן דומם בשדה

שבעל-חי כמו שועל או חתול
חולף סמוך לגזע נפול
ולפתע סומר שיער מיילל
כשואל
מה הליל בחשכה מעולל

אבל אנחנו הלכנו ועשינו מזה סיפור

בואי ילדתי נתחיל לספור את האותיות
בתבנית של אגדות
במשפטים שנניח
נתעלם מהזאב נספר סיפורים ובדיות

נתמקד בנקודות ובפרוטות

התהיות

ואיך נמלטו החיות

בדו השיח הזה נניח לדעת להימלט גם מהאש

עד שנקיש מסקנה ונפסיק ונניח פסיק

למראה  המעיב זה שעוד ישוב  ויכאיב אנחנו בלב הכיב

והאבנים עודן בכיס מוסר הכליות

מכלות באמת באש

ומה שמת מת.

ראי את ראש הברוש
שנגע לא פעם ולא פעמיים בשמים

מהגזע ועד הצמרת
מוטל

זה היה לילה קר ילדתי,
הרוח עברה צורמת הטל לא ירד
ברק בו פגע
ברגע שנגע 

אותו תלש לעד

- לא, לא, ילדתי אל תאשימי איש  בפרט לא את האדם

 יש להחריש
להגיד שבע פעמים

זה רק הטבע.

אומנם נכון שרעם לא נשמע
זה כאמור ילדתי ההבזק

שהביא על העץ את הקץ

והיזיק

ילדתי האנשים
אינם אשמים אינם לוקחים אחריות

הם פיות ומלאכים ומהותם אוריריות

ראי יש צמרות ויש עצים
רק שהם נופלים
אפשר ללטף ולגעת להם בענפים

לראות מקרוב את עלוות הראשים 
את קן הציפורים
והגוזלים ההולכים ואוזלים בארץ הזו
אלה שרשרשו וצייצו בגבהים
ודיברו עם עבים  שפעם הנחנו להם פרורים

הם אינם משמעים רעמים 
אינם מאשימים איש
גם שהראש כבר נוגע באדמה

עודם מחרישים

ומרכינים ראש

 כזה הברוש

בנופלם דבר יחיד בלתי ניתן  לתלוש  את הרוח שנגעה ורעדה להם בראש 

עודם מגשימים לבן-אנוש הרואה נפילות
תובנות על ימי האפלות

כמו משאלה
 תפילה
העולה וצומחת כצמרת
לשמיים לעבר אלף הרוחות

מצמררת כנפיים צחורות

זוכרת הבזק כוכבי אורות
ואת תולדות הקורות ביערות ודברי ימות האבות

ילדתי אין צורך לבכות
זה סיפור של אגדות
זה קרה לפני שנים רבות
שפיות ומכשפות
ייסדו ממשלות ביערות

 נבערות מדעת הרעד.

לא היו שם כל עוולות   

ראי מה יפות העלוות

כאן כולם נסיכים ונסיכות
והטירות מוזהבות 
מתעופפות בהן פיות קסומות.

ומי שמת מת 

לא בתוך האגדות והבדיות

נקבר עם האמת