אני ישראלי. ישראלי החי ביפן שנים רבות, ואפילו רבות מאד! לא אצרף כאן תצלום של הדרכון או של תעודת הזהות שלי, כך שכל אחד זכאי להחליט אם מאמין לי או לא. הישראליות שלי מתבטאת בקשרי עם הארץ, בדאגתי לעתיד המדינה, ובעיקר בהרגשתי! כישראלי, וישראלי שאכפת לו מעתיד המדינה, החלטתי לכתב בלוג בשם תקוות לשלום. בכתיבתי, נתקלתי מייד בבעיה של איך להציג את הדברים, כשכותב לארץ ממרחקים: האם עלי לפנות אל הישראלים וישראל כאנחנו, או אולי כאתם.. אולם מהאמור למעלה, הרי שהרגשתי כישראלי, חייבה אותי לכתב אנחנו, שהרי אני מרגיש את עצמי כחלק מישראל, אפילו אם חי שנים רבות בחול, וכותב את דברי בהרגשה בלתי ניתנת לעירעור, שאני מנסה לתרם למדינה בדרכי שלי! גם אם לא מצטייר כך למישהו. מטבע הדברים, ישנם כמובן כאלו שהתבטאותי בצורה זו, אינה מוצאת חן בעינהם... רבים מאד אפילו...וחלקם אף לא מהססים לגדף ולנסות לסתום פיות! ומצד שני, בטוח שאם הייתי בוחר בדרך השניה, וכותב אתם, הרי שגם אז, היו בטח רבים, וייתכן שאפילו רבים יותר מאשר במקרה הראשון, שהיו תוקפים אותי באומרם שלא ייתכן שמישהו שכותב אתם, ולא מכליל את עצמו כישראלי, יעיז להעביר עלינו ביקורת... כיון שכך, סומך על הרגשתי, ולכן, כותב, ואמשיך לכתב אנחנו. ומי שזה לא מוצא חן בעיניו, יכול לחפש עם ליברמן דרכים לשלל את אזרחותי, או פשוט לקרא בלוגים של אחרים. |