מאחר ואני רואה באירוע הנוכחי ביטוי לכל זרמי המעמקים שמניעים אותנו ומובילים אותנו מ"יום כיפור" ל"יום כיפור" כתבתי עבור ראש הממשלה את הנאום שנכון לזמן הזה ושלצערי הוא לא יישא אותו

אזרחי ישראל,

ביום חמישי שעבר פרצה בכרמל שריפת יער שכמותה לא ידעה ישראל מעולם. היא כילתה עשרות אלפי דונם של עצים, גבתה עשרות קורבנות בנפש וחייבה מאמץ בינלאומי מיוחד על מנת למנוע את התפשטותה אל אזורי מגורים מאוכלסים.

שריפה כזו לא נחזתה על ידינו מעולם ולא היינו ערוכים לה. בעקבות זאת פנינו לעזרת מדינות אחרות כשאני מוליך מהלך זה והצלחתי להביא להגעת עשרות מטוסי כיבוי לישראל שככל שנראה יצליחו לבלום את האש.

נודה על האמת – ניתן היה למנוע את השריפה הנוראית הזו. לו רק היתה כבאית אחת נמצאת במה שרצינו לקרוא פעם "עיר הכרמל", היא הצירוף של דלית אל כרמל ועוספיה, היא יכולה היתה לבלום את האש שפרצה שם.

כבאית כזו לא נמצאה שם כי מדינת ישראל הזניחה במכוון את שירותי הכיבוי שלה. ממשלתי המשיכה את הקו של הממשלות שלפניה ונתנה עדיפות נמוכה ביותר לעיסוק במערך קריטי זה. היינו עסוקים בנושאים חשובים יותר כמו המשך ההתנחלויות, שמירת כוחו של צה"ל, חיזוק אופיה היהודי-אורתודוקסי של מדינת ישראל, החלשת העובדים וחיזוק העסקים הפרטיים.

יש הטוענים שזהו "יום כיפור של מערך הכבאות". אכן יש צדק גדול בדבריהם. גם את מלחמת יום הכיפורים 1973 ניתן היה למנוע לו רק נענתה ישראל להצעות של הנשיא סאדאת. אבל גם אז היתה הממשלה עסוקה בהמשך החזקת כל השטחים ולכן רק אחרי שנהרגו 2700 מחיילינו, ורק בזכות רכבת אווירית אמריקנית, היא פנתה לעשות הסכם שלום עם מצרים – הסכם שהיה אפשרי לפני המלחמה.

במהלך סוף השבוע הרהרתי רבות באירוע השריפה ואני מוצא בו כמה מאפיינים שעכשיו רק הבנתי שהם המאפיינים העיקריים של חיינו:

א. אנחנו נותנים לאידיאולוגיה הלאומנית-דתית להכתיב לנו את סדר היום ומקדישים לה את עיקר האנרגיות. עיסוק זה גורם לנו לעיוות חמור בסדר העדיפויות הלאומי.

ב. גם באירוע זה חיפשנו סיבות לאומניות לתחילתו. זאת כי אנחנו ממהרים להאשים את העולם בכל הקורה לנו ומתעלמים מהאחריות שלנו על הקורה לנו.

ג. באופן קבוע אנחנו טועים לחשוב שאנחנו הכי חכמים בעולם ויכולים להסתדר לבד.

ד. ההזנחה של המיעוטים במדינה, כולל אילו המשרתים בצה"ל, פוגעת בנו בסופו של דבר.

אני מודה, לא הייתי מודע לכל אלה קודם לכן. הייתי כל כך עסוק באיומי איראן והטרור, עד כי סירבתי להבין כי העיסוק בהם הוא בריחה מהצורך לכונן כאן מדינה שהיא דמוקרטית, שיוויונית, המתחשבת באומות העולם העומדות לצידה, ושהיא "יהודית" מתוך האופי שייתן לה הרוב היהודי ולא מתוך כפיה תיאוקרטית.

טעיתי. ולכן החלטתי על שינוי כיוון מיידי. הבנתי כי הצורך בהסדר מדיני הוא צורך קיומי של מדינת ישראל ושעבורו מן הראוי לנקוט במהלכים פנימיים הרי גורל. כבר מחר אפנה ליו"ר הרשות הפלסטינית לפתוח בשיחות על הסדר המבוסס על הקו הירוק. הלילה אצלצל לגב' ציפי לבני ואציע לה להצטרף לממשלתי מתוך כוונה להגיע להסדר כזה תוך שלושה חודשים.

אזרחים יקרים, השריפה הגדולה המחישה לנו את מגבלותינו ואת הצרכים האמיתיים שלנו. אני קורא לכם ללכת איתי לקראת עיצובה מחדש של מדינת ישראל כמדינה העוסקת בעיקר בבניית חברה צודקת לכל אזרחיה והמהווה את הבית של העם היהודי מתוך הזדהות של כל יהודי העולם ואומות העולם עם ערכיה ואורחותיה.