כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    לו רק היו להם כנפיים

    48 תגובות   יום שבת, 4/12/10, 20:26

    ''

     

     

    חלומות הם דבר מופלא, לא תמיד מובן, שאפשר לפרש להרבה כיוונים, משמעויות. הם אומרים המון, ובכל זאת תמיד תעלומה.

    יש כל מיני סוגים של חלומות, סוג אחד הם חלומות חוזרים שלא באים לעיתים תכופות, רחוקות מאד למעשה, ולמרות שהם רק חלום, לפעמים מצטערים שהם לא באים לעיתים תכופות יותר.

     

    ההרגשה כל כך חזקה ואמיתית שכשאתה מקיץ מהם שלוקח לך כמה שניות להבין שזה היה רק

    חלום, ועדיין אתה בהתרגשות ובתוך החוייה.

     

    האדם נכון בתכונות ויכולות רבות, התעופה אינה אחת מהן.

    נכון, הוא למד להרכיב כלי טיס כמטוסים ועוד, אך הוא עצמו, גופנית, אין לו את היכולת הזו כמו לבעלי הכנף, ואולי....אולי זה לא במקרה, אולי מזל שזה כך?

     

    כבשנו את כדור הארץ, שיעבדנו אותו כולו לצרכינו, שיגיונותינו, וטעויותינו  - על כל יושביו, הצמחיה, והיצורים החיים כולם עליו. ...תארו לעצמכם שגם יכולת תעופה היתה ניתנת לנו?

     

    אחד החלומות הללו, באים אלי בצורה חזקה מאד, לעיתים רחוקות מדי לטעמי, כי התחושה בהם מופלאה -  זה הוא החלום בו אני עפה.

     

    גם כעת שנים אחרי החלום האחרון אני זוכרת את התחושה, איך אני עושה את זה, את הקלות והתענוג הבלתי ייאמנו של הפעולה הזו, הרגשת האין גבול ליכולת, לחופש -  הרגשה שלא חשים בשום מקרה ודבר אחר, חבל"ז (חבל על הזמן).

     

    כשאני מתעוררת, מפח הנפש כל כך גדול ואני כמעט בוכה כילדה על החלום שנמוג, על ההרגשה שבחיים כנראה לא אצליח לחוש במציאות, שאין דומה לה, כיף בלתי ייאמן.  לא חושבת שיש משהו שמשאיר בי חותם והרגשה כה חזקה כמו הרגשת יכולת התעופה.

     

    ''

     

     

     

    אף אחד לא מאמין,

    חושבים שזו בדייה,

    אך אכן בהחלט גם ללא להבין,

    יש לי יכולת תעופה.

     

    לא מרבה להשתמש בה,

    גם לא תמיד יכולה,

    אך לא להאמין יש פעמים,

    שזה מה שאני עושה.

     

    פתאום אני מתעוררת,

    מאוכזבת כמעט בוכה,

    מבינה שזה היה חלום,

    במציאות זה אינו ככה.

     

    ועדיין כה חזקה התחושה,

    את משב הרוח עדיין מרגישה,

    את המבטים הנישאים המומים,

    ואת הזינוק הבלתי ייאמן מעלה.

     

    תחושות ורגשות שונים ומופלאים,

    פעולה מופלאה שפתאום קלה לעשייה,

    אפילו אין פחד גבהים,

    בחלום זו מציאות כה שונה.

     

    פורשת כעורב או ציפור ידיים ככנפיים,

    ממריאה נוסקת למרומים,

    מנווטת בטבעיות ללא מאמצים,

    הרחק מכבלים ואילוצים.

     

    הימלטות מעקרונות ומוסכמות,

    שאינם לרוחנו אך כורח מציאות,

    כך ללא צורך והכרח בפשרות,

    זה כבר באמת קרוב לשלמות...

     

    אך לעולם חופש אינו מושלם מסתבר,

    לא בחיים, לא במציאות,

    ואפילו בשמיים כדאי להיזהר,

    מציד, מהאדם, מזיהום, ועוף דורס.

     

    לכן יכול להיות זה נשאר לחלומות,

    משהו כנראה  צריך להשאיר למשאלות,

    האדם אינו בנוי לעוף למרומים,

    זה הוענק לחלק מבעלי החיים, לציפורים.

     

    אולי כך נגזר כדי ללמדנו האדם,

    להעריך את החופש ויכולת התעופה,

    או החירות של יצורים אחרים גם,

    ללמדנו צניעות שלא הכול ניתן בהזמנה?

     

     

     

     

    וכל הזמן הזה מאז פרוץ השריפה הנוראה בכרמל, כששומעים את הדיווחים על הנספים, על הנזק הנורא, רואים את התמונות הממחישות את גודל הנזק, אני בוכה בפנים בדמעות שמסרבות לצאת החוצה, וחושבת על אלה שלא יכלו להימלט ולברוח, החברים שנשרפו, העצים שנטועים באדמה, בעלי החיים שנשרפו ולא הצליחו להימלט....נורא.

     

    אין מילים, ואין מה לומר, רק להרכין ראש ולבכות.......לו רק היו להם כנפיים....

     

    ''            ''      ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/12/10 14:47:
      נורא ואיום מה שהולך בכרמל
        10/12/10 08:18:
      היה חג עצוב מאד
        8/12/10 08:45:

      אסון לאומי מחריד וכואב.

      פשוט כואב הלב.


      רק הדימעה נותרה.

      אני בהלם.

      כאובה ללא מילים.


      יהי זכרם ברוך. 
      החלמה מהירה לפצועים ולכל החולים.

      אמן ואמן.


      ראש חודש טוב ובשורות טובות.

        8/12/10 07:43:

      אסור לנו להפסיק להניע את הכנפיים...

      להמשיך להעביר את האור...

      תודה  בונבוניטה

      בטי

        8/12/10 07:41:

      אסור לנו להפסיק להניע את הכנפיים.....

      להמשיך להדליק את האור....

      תודה בונבוניטה

      בטי

      הנורא הוא שלו ירד גשם אז - הכול היה נחסך.
        7/12/10 15:31:
      דמעות שמסרבות לצאת החוצה אלה דמעות הלם*
        7/12/10 13:03:
      חיפוש אשמים אותי מוציאה מהכלים.
      חבורת היפוטנטים זה מה שהממשלה שלנו..
      לו רק היו להם כנפיים הכל יכול היה להיות אחרת..
      אך לדאבוננו זה לא כך..
      תודה על כתיבה נוגעת מאד.
        7/12/10 12:55:
      כל הזמן טענו נגד מוסדות השלטון שאין להם אף פעם תכנית מסודרת, או חזון, או תפיסת עולם, שהם רק עסוקים כל הזמן ב"כיבוי שרפות". מסתבר שאפילו זה לא.
        6/12/10 23:10:
      בוכה איתך.
        6/12/10 23:09:

      סילחו לי חברים/ות, אורחים/ות

       

      הידיעה היום על מותה של אהובה היתה הקש.

      ''     ''

      לא מסוגת להגיב עדיין.

      הידיעות על מה עושים ובמה עסוקים קברניטי המדינה, כשהאנרגיה מופנת למציאת אשמים, לכיבוי שריפה (?)במקום לדאוג גם לסיבות להיווצרותה מלכלחילה כדי למנוע זאת להבא, מעוררות בי רגשות שלא נאה להעלות אותם על הכתב.

       

       

        6/12/10 17:55:
      כתיבה מדהימה!
        6/12/10 17:44:
      עד היום אני עף בלילות. לפעמים בהפתעה, לפעמים בהזמנה.
      השבוע עם המראות הקשים ביקשתי לבקר במחוזות ילדות.
      לנשום ירוק של ילדות, לחוש מגע של נערה ממוללת מחטי אורן בידה.
      כמה בוכה בלב...
        6/12/10 17:24:

      לפני  כמאה  וחמישים  שנה  חלם  וביצע  זאת  לילנטאל

      הוא  חיבר  לעצמו  כנפיים ודאה, בערך  1500  פעם ,מול מלכים  ,נסיכים

      עד  שהתרסק.  האחים  רייט  בנו  את  המטוס  תוך  הבנה של  מה  שהוא  עשה.

      היום  כבר  יש  המון אפשרויות , החל ממצנח לדאיה  והמון  אחרים.

      שילוב  מרשים  של  מצנח כנף  כזו, עם  מגלשי סקי  ראיתי  בהרי  האלפים

      זה חיבור  של  רחיפה  מעל  רכסי שלג, וגלישת  המשך.....

      השאלה .. למי  יש  האומץ  להתגרת  בו  ?????

       

      http://cafe.themarker.com/image/1912315/

        6/12/10 13:07:
      מרגש!
      כואב!
        6/12/10 12:04:
      איזה יופי של חלום יש לך מתוקתי. פורשת כנפיים ועפה. אני מבינה לגמרי את האכזבה כשאת מתעוררת. ובענין השרפה, תמונת החבוקים הנשרפים, אותם בני אדם צעירים שהחלב בקושי יבש על שפתיהם נצלים בלהבה החורכת לא מרפה ממני. בלי שום קשר לבעלי החיים.
        6/12/10 05:56:
      וואו בונבון - חלום תעופה הוא הכף הגדול ביותר שלי. היו הרבה לאורך כל חיי - קצת פחות עכשיו אבל עדיין לפעמים.
      איזה דמיון ביננו.
      אכתוב אולי קצת ארוך ותקראי אם יש לך חשק.
      התחושה היא כמו שני קטבים זהים של מגנט האחד למול השני. אלה שני הקטבים הדוחים האחד את השני וכשאתה מנסה לקרב אתה מרגיש לחץ מרחיק.

      זה היה עוד מילדות. מרחף בגובה מטר מעל שבילי הקבוץ. מהר מאוד למדתי שבתעופה אפשר ל"חתוך" גם מעל גינות ודשאים.
      רץ קצת לוקח תנופה פורש ידיים והופ לאוויר. כל כך היה מציאותי שניסיתי גם בערות :).

      והלאה לאורך השנים - עף אל חברה בצפון הארץ ואפילו אחר כך כשנמצא בחו"ל עף לביקורים בארץ.

      ולאחרונה - מעט תעופות, כמעט בכלל לא. עד שיום (לילה :) אחד אני רואה תימני עם פיאות משוכל רגליים עולה ויורד בתעופה עוד ועוד. הוא רואה אותי ואומר לי "גם אתה יכול". אני משיב שכבר לא. הוא אומר - כן, תנסה תראה. וצוחק. צוחק כל כך.
      ואני מנסה, וזה רק קצת, ובעצם לא. וסעדיה צוחק בטוב לב ואומר תאמין שאתה יכול ותראה. ואני מאמין וזה פתאום מצליח וגם אני עף. לא גבוה כמו סעדיה (עד קומה חמישית וחזרה) אבל עף, שוב כמו פעם וגם אני צוחק.
        5/12/10 22:47:
      אין מילים, ואין מה לומר, רק להרכין ראש ולבכות.......לו רק היו להם כנפיים.*

      המילים דומעות והלב נצרב
        5/12/10 22:34:

      כתבת כל כך נכון

      וכואב

        5/12/10 21:25:

      בונבונייטה יקרה,

       

      אין מילים, ואין מה לומר, רק להרכין ראש ולבכות.......לו רק היו להם כנפיים....

      הטבת לתאר בצורה נוגעת
      כולנו רוצים לעיתים להתעופף
      לצערי היכולת הזו ניתנה רק לבעלי כנף ולמלאכים

      ואולי ל"ו הצדיקים שניספו קיבלו עכשיו כנפיים?

      יהי זכרם ברוך

       

       

       

        5/12/10 21:09:
      בונבונייטה יקרה,
      כן, תחושת התעופה היא מופלאה, סוג של קלילות מרחפת ללא כובד משא.
      גם אני חולמת לעיתים שאני עפה.
      אך לדאבוננו היכולת ניתנה רק לבעלי כנף, או לנשמות ללא גוף.
      לכן אני מאמינה שאלה שנספו בשריפה האיומה, קיבלו עכשיו כנפיים.
      יהי זיכרם ברוך!
        5/12/10 20:48:
      יקירתי הרי זה נפלא....לפחות את יכולה לעוף בחלומות......
      אני מכירה כאלה שאפילו בחלומות לא יודעים לחוות.....
      קבלי שק של נשיקות
        5/12/10 20:47:

      אסון לאומי
        5/12/10 20:31:
      גם לאחים רייט אמרו שהאדם לא נועד לעוף. בכל זאת אנחנו עפים בכל הזדמנות אפשרית.
      גם אני אוהבת לעוף בחלומות. זו תופעה שאפשרית כשמודעים לכך שהחלום הוא חלום, כי אז יודעים שאפשר לשבור את הכללים.
      תנסי לשבור את הכללים בחיים, זה כמעט כמו לעוף בחלום, רק הרבה יותר טוב :-)

      אש לא מבדילה, בין בני אדם, לחיות, לעצים. בוכה איתך.
        5/12/10 20:07:
      הלוואי
        5/12/10 20:07:
      יש חלום מאד נפוץ אצל בני אדם והוא דווקא של-
      נפילה....אז את לפחות עפה בחלום...גם לעוף בחלום זה משהו.
      ואכן טוב שיש משהו שבעלי חיים יכולים והאדם לא..יש עוד כמה דברים...כמו החושים המפותחים שלהם..שיותר משלנו.

      ובקשר לאסון...נורא ואיום!!!
        5/12/10 19:56:
      התיאור של תחושת התעופה בחלום-
      או שזה משהו אוניברסלי
      או שנכנסת לאחד מחלומות התעופה שלי...
      הזכרת לי את אחת התחושות המופלאות ביותר שניתן לחוות.
        5/12/10 19:49:
      ריגשת אותי עד דמעות...
        5/12/10 19:49:
      ריגשת אותי עד דמעות...
        5/12/10 19:14:
      לו רק...
        5/12/10 18:56:
      בשורות טובות ...
        5/12/10 18:54:
      "אך לעולם חופש אינו מושלם מסתבר,
      לא בחיים, לא במציאות,
      ואפילו בשמיים כדאי להיזהר,
      מציד, מהאדם, מזיהום, ועוף דורס.
      *********************************
      לכן יכול להיות זה נשאר לחלומות,"
      ^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
      ואת היכולת לעוף נשאיר לנפש ולנשמה
      שם אפשר לעוף ולהגיע למקומות שגם ציפור בת כנף אינה יכולה
        5/12/10 14:05:
      בונבוניטה

      אסכם במילותייך

      אין מילים, ואין מה לומר, רק להרכין ראש ולבכות.......לו רק היו להם כנפיים....

      לימים טובים
        5/12/10 13:37:
      צ מ ר מ ו ר ת
        5/12/10 13:07:
      חבל,!``'
        5/12/10 10:14:
      עצוב אכן, עצוב נורא.
        5/12/10 09:11:
      אתמול שמעתי את יו"ר ועדת הפנים של הכנסת אומר שה"אוצר" ייבש את הכבאים במטרה להכריח אותם לעבור לגוף ממלכתי ואגב כך לוותר על ההתאגדות המקצועית. האוצר כידוע שונא איגודים מקצועיים. אם באמת האוצר מנע כסף להצלת חיים כדי לשבור איגוד מקצועי זה חמור ביותר.

      חוץ מזה, ברגע שישככו הלהבות יחזרו להשקיע כספים ואנרגיות, כולל העם הזה שבחר בממשלה הזאת, בשני הדברים העיקריים פה - ההתנחלויות ובעלי ההון. והעם ימשיך להיאחז בלאומנות ובחמדנות, עד שלא ניפטר משני אלה לא יקרה כלום.

      ובעלי חיים, בונבונייטה, כשאת נתניהו והאוצר ואלי ישי יעניינו חייהם של בעלי חיים אני אדע שהגיעו ימות המשיח
        5/12/10 09:08:
      מרכינה ראש יחד איתך
        5/12/10 08:54:
      עצוב לי ....****
        5/12/10 08:26:
      כולנו כואבים. היטבת לבטא את החלומות, התקוות, האכזבות והכאב.
      חן חן
        5/12/10 08:11:
      41 איש בלהבה אחת
      זה נורא
        5/12/10 07:40:
      אם לא נתרגם את הבכי למעשה - הלך עלינו, ככה הם יובילו אותנו לאבדון נוסף.
        5/12/10 07:02:
      שנים בילדות חלמתי שאני כאילו שוחה באויר מנסה להמלט לעוף-מעל הבית שלנו בפריז. ועכשיו השריפה אסון שנחת עלינו ומכלה את הנוף והחיים בצבע אדום מדהים.
        5/12/10 05:19:
      אין מילים, ואין מה לומר, רק להרכין ראש ולבכות.......לו רק היו להם כנפיים....
        4/12/10 23:53:
      כנראהלא כולם נועדו שיהיו להם כנפיים...עצוב
        4/12/10 23:51:
      ein ma lomar
        4/12/10 23:08:
      "אין מילים, ואין מה לומר, רק להרכין ראש ולבכות.......לו רק היו להם כנפיים"

      גם אני כואבת כמוך, בונבונייטה. וגם אני הייתי נותנת להם כנפיים, לפני שהייתי לוקחת זוג לעצמי...
        4/12/10 22:36:
      לו לכולנו היו כנפיים לעוף מכאן ולשכוח מהאסון הנורא הזה, בונבונייטה......
      תודה.

      ארכיון