עוד מחזה על הרס משפחה בגלל השקפת עולם שונה לאב ולבן.האחד מסורתי השני חילוני הרוצה ללכת עם
הזמן אחרי משאלת ליבו המוסיקה.בניגוד לסוף הטוב
והלא מציאותי במחזה "תפוחים מן המדבר" על אותו נושא שראינו ,הרי כאן הסוף
מציאותי יותר וכרגיל המציאות אכזרית יותר מהדמיון.
ההצגה הוצגה במסגרת הבמה הפתוחה של בית ליסין ומועלית כעת בהבימה.
משפחה נקלעת לסכסוכים פנימיים עקב העובדה שבן שהאב מיעד להיות רב רוצה להתמסר למוסיקה וליסד להקה.האב כמיובן אינו מותר.הוא חי עדיין בעידן הפטריארכליות עם המשפחה בנתיבות.בסופו של דבר אין מנצח וכולם מובסים.הן הדת שבלתי אפשרי לכפות אותה על מי שאינו רוצה אותה והן המוסיקה שאין לה מקום במשפחה של רבנים.
אברהם סלקטר משחק את תפקיד האב הקשוח הדואג שבניו יכבדו אותו את רצונו ואת הדת.הוא רוצה שהם יהיו רבנים כיאה למשפחה שהסבא היה אב בית דין.משחקו מסוגנן היטב וטוב אך ליבו קשוח יתר על המידה ואין אנו מרגישים בגוון ברור המראה על אהבתו לבניו ,על רצונו לכבדם ולותר במקצת למען שלום הבית.אין ספק שהוא אוהב אותם בדרכו שלו אך אין דבר זה מורגש ומובחן במשחקו.אם הסוף טראגי הרי הוא -האבא-הסיבה לכך.
יונתן רוזן המשחק את הבן הסורר כתב גם את המוסיקה, משחק בצורה שאנו מאמינים לו ביסוריו והתלבטויותיו.הוא אינו מקשה אחת. מוכן לבוא במקצת לקראת האבא אם ירגיש שינוי מה ביחסו אליו אך שינוי זה אינו בא .הבן חילוני רוצה לחיות את חייו כרצונו ולהקדישם למוסיקה שהיא בשלב זה כל חייו.
הוא מתיסר.הוא מדוכא הוא במשבר ואנו לצידו כי הוא משכנע בצדקתו.עודד יחזקאל כאח הצעיר עצור .יש לו עדיין כבוד לאבא ומנסה למלא את רצונוהזר לו. יש לו רגעים הזקוקים לשיפור ואין לי ספק שזה יבוא עם הרצת ההצגה. נהנתי ממשחקן של האם-אהובה קרן והסבתא-נורית כהן.הראשונה כנועה אך אינה מותרת בקלות והשניה מלאת חוכמת חיים והתחשבות בנכדה.
אסתר רדא מופיעה בתפקיד קטנטן כשכנה האתיופית. תפקיד שהמחבר-צדוק צמח לא פיתח והוא כנטע זר שתול בדרמה המשפחתית.
התפאורה של גילי כוכבי מראה בית של משפחה ואנו רואים שני חדרי הבית ללא מחיצה ביניהם על הבמה . חדר המשפחה עם המיטה הזוגית הכפולה והתמונה של רב והחדר של הבן עם מיטת היחיד ותמונת זמר
וגיטרה.תפאורה שיגרתית אך יעילה לבמה הקטנה של צוותא 3 ולא יותר מיזה.
הבימוי של דליה שימקו רגיש,טוב,מאפשר לאפיין את הדמויות ומרתק.
לראות או לא לראות:יחסי דתי וחילוני באותה משפחה משמש כנושא להרבה מחזאים. אין חידוש בו והפך לנדוש.הצגה יפה ומענינת אך אינה מחדשת דבר וחוזרת על מה שראינו בהצגה המוצגת בתיאטרון אחר כעת.