עולם מטורף. חיים מטורפים. ריצה ב 120 קמ"ש לשום מקום. טכנולוגיה תקציבים מלחמות ולא סוגרים פינות. חיים של כמות לא איכות בלי תרחישים של מה יכול לקרות. בלי מחירים שיכולים לעלות. ככה מתחתנים ככה מולידים ילדים ככה עובדים, ומתפטרים ככה נוהגים בכבישים ככה פותחים את הפה על אנשים יקרים מלחמות וריצות ב 120 קמ"ש. אולי נעצור סוף סוף? אולי נבין שהאש מטרתה לומר לנו לעצור להזיז את האגו ולהכניס רוגע שמאפשר לטפח דברים תהליכים ביצועים זהירות ומונע טעויות עמוקות מדי כמו מלחמות או יערות. עולם מטורף שמעביר מדינה על דעתה ואת בניה ואנשיה. קמים, יוצאים מהבית, רצים, נלחמים, מתעייפים, נרדמים וחוזר חלילה. האגו והריצה הקולקטיבית, המצטברת אינם מאפשרים לעצור. כך גם העולם. עד שלא נתפוצץ בגלל איזה דביל שילחץ על האטום לא נבין עד שלא תמחק איזו יבשת או העולם כולו לא נבין עד שהשמש לא תפסיק לחמם לא נבין עד שהמים יציפו אותנו כי הקרחונים ימסו לא נבין עד שלא ימותו מרעב מליארדים לא נבין שצריך להתרכז באיכות, בטיפוח, באנושיות ולא בטכנולוגיות, שטחים ומלחמות. לא בכסף, לא במוצרים, ולא בפלאזמות או LCD גדול יותר אלא בחינוך לחשיבה לתרחישים לזהירות בכל צעד ומשימה בחיים. חינוך לפחות. אבל כמו שצריך. חינוך לתרחישים. לבעד ונגד. חינוך לרציונאליות, ורכות. דימום רק דימום מעיר אותנו. רק כשלאבא יש התקף לב הוא מפסיק לעשן. רק כשלאמא יש מחלה מבינים שצריך לעבוד פחות ולהיות יותר בבית. רק כשהוצל"פ דופקים על הדלת מבינים שחייבים לחסוך, ולמנוע חוב כספי. רק כשהיא אומרת "די או שאני עוזבת" הוא עוצר קצת את הפה הגדול שלו. דימום. רק דימום מלמד אותנו. וועדות חקירה וניתוח אירוע של אחרי מעשה למה לא לפני? למה לא כשיש סימני אזהרה קטנים יותר? למה לא מלמדים אותנו בבית הספר מה זה סימני סכנה ואזהרה? למה אנו מלמדים תנ"ך, חשבון, היסטוריה ומשקיעים המון בדברים פחות חשובים מכישורי חיים? ההתעוררות חייבת להיות בכיוון של כישורי חיים. תהליכי חיים. תהליכי התנהגות. להיות יקום טוב יותר. בני אדם. לעשות מהפכה בהתנהגות ולא בחומר ובטכנולוגיות. |