רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
איש ואש -הסיפור הרומנטי למוצ"ש –מיוחד לחג האורים הבוער של תשע"א
האיש עמד והביט בהר האדום-זהוב למולו, ופניו חתומות. לבוש היה סרבל אפור חסין אש, וקסדה צהובה שהורמה מעט כדי שיוכל לראות ללא משקפי המגן. היה לילה, אך הוא ראה היטב .לשונות אור זרחו באפלה והאירו אותה באור בהיר כמו צהריים. האיש בהה בהן ללא זיע.
עשן סמיך התמזג באופק עם הלילה, מתפתל ורוטט, נע בזריזות לכל עבר, ומכיש את הלילה במהירות של נחש. מכיש, וממשיך לכיוון אחר. מחפש טרף חדש. האיש התבונן נכחו, אל בין הבתים החרוכים, שריח של מוות עלה מהם, כמו חיפש בית אחד, מסוים, ולא מצא.
ההר בער. מדורות, מדורות אדמוניות קופצניות פיזזו לאורכו ולרוחבו בדיוק כמו בל"ג בעומר, חג המדורות. רק שהיום בכלל חנוכה, וארבעה נרות דולקים בחנוכייה לא יכולים להפיץ כל כך הרבה אור. האיש הביט באור, וכתפיו שחוחות. הוא לא הראה כל סימן שריח החריכה העז הגיע לאפו.
אי שם מולו בתוך השחור הזורח, היה בית אחד שנשרף כליל. הוא היה שם לפני שעתיים, לכן ידע זאת. הם הגיעו לשם באיחור רב, כי רכב ההצלה שלהם היה בן 18 שנה, ונסע באיטיות של צב. לא היה הרבה מה לעשות כשהגיעו. מגפיהם בוססו ברמץ הלוהט, שפילטר של מזגן נמס בו לאטו, כמעט עד תום."אבירם!", הם האיצו בו. "זוז!".הוא מיאן. הם דחפו אותו בכוח אל הכבאית, שנסעה משם בלי להביט לאחור. אם היה פעם נס חנוכה זה היה לפני שנים רבות. לא היום.
אחר כך הפך לרובוט. "תן, תן עוד אורך צינור!", קרא לעבר חברו, שגלגל את הזרנוק, כשהוא עצמו מטפס במדרון על אבנים לוהטות, גצים עפים על ראשו, והוא מתיז את המים ומרגיש כמו גוליבר בארץ הענקים, גמד קטן מול אש שרק גדלה והולכת, גדלה ותופחת. ושואגת. אוזניו צללו מהרעם האדיר. כמה מוזר, שהרעם המתגלגל של האש המהירה כברק, זהה לשאון של שיטפון. הוא זכר שיטפון כזה, כשנסע לתאילנד כמתנדב במשלחת ישראלית לעזרה באסון הצונאמי לפני שנתיים. שם הכיר אותה, את אורנית, קיבוצניקית מבית אורן, שטיילה שם ונקלעה לצונאמי. הם התאהבו ממבט ראשון. לשניהם היה ברור, שזה לא עוד רומן של קיץ, אלא משהו הרבה יותר רציני.
גופו נע כבובה ממוכנת, מרים, מושך, סוחב, הולם באש. כל אותו הזמן היה מוחו זועק שאלות נוקבות, שאלות שאין עליהן מענה. האם הייתה בבית עם פרוץ השרפה? ואולי הייתה על האוטובוס עם צוערי שירות בתי הסוהר, אוטובוס שממנו נותרו 39 גוויות? היה הייתה מאוד גאה בחניכים שלה, והם העריצו אותה."אין עליה, על הקצינה שלנו. פשוט אש להבה!", שיבחו אותה. אש להבה....המילים נזעקו במוחו כשכיוון את הזרנוק לעבר ההר הבוער.
לצדו הסתובבו כל הזמן צלמים שצילמו כאחוזי קדחת את הלהבות. "תראה איזה פריים מדהים שם! העצים הם ממש אנדרטה לבית החרוך!", קראו בהתפעלות. הוא חש קבס. "הסתלקו מכאן, טפילים!", צעק לעברם בחמת זעם. מי נתן להם רשות לחיות, כשהיא...כשהיא ...אולי גוויה כעת...
האיש עמד והביט בהר הבוער ופניו חתומות. על גב הסרבל שלו היה תפור שמו באותיות של קידוש לבנה, מעל המילים הצהובות – "כיבוי והצלה". הוא עזר בפינוי מאות אנשים למקום מבטחים, אך היא לא הייתה ביניהם.הוא המשיך להביט בהר, מבטו מזוגג.
"הלם אש", קבע הרופא שהעיר אותו באמבולנס. "גם לבעלי חיים זה קורה. האש מהפנטת אותם כשהם מסתכלים עליה". הוא פקח את עיניו. אורנית חייכה אליו, ידה על מצחו קרירה ונעימה. "איך ניצלת?", לחש, לא מאמין. "צלם אחד בשם רוני הציל אותי בג'יפ שלו." ,הייתה התשובה.
* הסיפור הוא הצדעה למצילי הנפשות בשרפה הגדולה בכרמל.
* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)
|
תגובות (46)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ברוכה הבאה, אורחת יקרה! חן חן על ביקורך המענג!
כל כך עצוב
והסיפור כסיפור נהדר!!!
אין לי מילים בכלל....*
הפרשנות שלך ממש מעשירה אותי! את מדברת על מוטיבים שלא חשבתי עליהם כלל. נפלא!
בידך ענוגה סיפור רוקמת
הסיפור מתאים למצב במדינה
רק שנבין את העומק התבונה
כאן יש לנו סיפור אהבה
מאש להוטה שיוצרת שלווה
המשך שבוע נפלא!!!!
למרות ציביונו..והעצוב שבו הוא כתוב להפליא.
*
את תמיד בוחרת סיפורים שמתאימים לשעה..
********
ומעל הכל - אהבה
גלגל הצלה (-:
מיקה
השבח לאל שהצליחו לכבות ולהתגבר
היום הבשורה על מותה של אהובה-נוראה!
מקווה שתוכלי תמיד להכניס רומנטיקה לסיפוריך יקירה!
רק בשורות טובות!
הפעם, התאורים כל כך ממשיים
ומוחשיים, נצרב לבנו...
ואת כהרגלך רקמת סיפור מרגש
ונוגע ללב.....
ואכן מגיע לכבאים פירגון על עבודת הקודש
והנה כעת יורד הגשם השבח לאל, ויוכלו לנוח.....
והערב נהנה כולנו מאש נרות החנוכה בלבד...
אסתי
אסון לאומי
פעם התאהבתי לשעה קלה
בכבאי בארץ נוכריה....
זה היה זיכרון גלגולי....
מאוד מרגש...
אור ואהבה,
אילנה
כמה נכון אלומה,
את מרגשת אותי מאוד:)תודה יקרה שלי:)
צריך לזכור שלכל מטבע-2 צדדים. רגעים יפים של אהבת האדם נמצאים בעומקו של כל אירוע טרגי.אסור לשכוח את זה!
אלומה יחידה ומיוחדת,
הצלחת לנתק אותי ממחשבות הזוועה ולהכניסני
לסיפור שהיה לי כמו ממתק לנשמה,
מכורה על סוף טוב....נראה שלא יכולה בלעדיו*
תודה אהובה שלי על רגע מיוחד****
באהבה רבה דליה
בדיוק לפני כמה דקות שמעתי את הסיפור המרגש של הצלם רוני, שהציל בג'יפ שלו 3 אנשים צעירים.
ובדיוק בעוד כמה דקות אני יוצאת להלוויה של רמי ז"ל, בנה הבכור של חברה טובה לעבודה, שנשרף באוטובוס הצוערים.
כן, בתוך המילה צוערים זועקת המילה "צער".
מה נותר לומר אלומה היקרה, הלוואי שיבואו ימים טובים יותר, שבהם אסונות שכאלו לא יהוו לנו השראה.
כוכב באהבה.
צודקת אין מצב רוח פוזית*
ומדוע לא תתאים לי תגובתך? כל תגובה מתאימה לי, כי כל תגובה היא התייחסות,תשומת לב, אהבה והשראה!
לפי דברי איש שמורות הטבע מהיום בטלויזיה -אף אחד לא נטע ולא נוטע אורן ירושלמי.זהו האורן הטבעי הגדל בכרמל.קק"ל לא נוטעות אותו אלא עצים אחרים. חן חן ששמת לב לשמות בסיפור!
מצדיעה יחד איתך לכבאים ולכל כוחות ההצלה
הגיבורים!!
כתבת נפלא ומרגש.
חיבוק לימים רגועים ובשורות טובות
גרטה*:*
שכתבת לכבודם
הנצחת אותם במילותייך
שאבת כוח להעביר את תחושותייך הקשות
ואת סיפורך המרגש ***
כל כך מוחשי התיאור שלך
לעקוב אחר מילה מילה
וההצדעה - למצילי הנפשות
שעבדו ועובדים כל כך קשה
בחום האדיר הזה ובתנאים הקשים כל כך
תודה שכתבת לכבודם!
מכיש את הלילה במהירות של נחש. מכיש, וממשיך לכיוון אחר. מחפש טרף חדש. האיש התבונן נכחו, אל בין הבתים החרוכים, שריח של מוות עלה מהם, כמו חיפש בית אחד, מסוים, ולא מצא.
תודה לך
שכתבת לכבודם ולזכרם
אלומה היקרה..
מצדיעה לך..
איך הצלחת על אף האירועים הנוראים
שוודאי בהמשך נשמע עוד סיפורים מרגשים בדיוק כמו הסיפור שלך שהדימיון והמציאות נוגעים זה בזו..
אוהבת את סיפורייך ..בהם הסוף תמיד טוב ,ושהאופטימיות מצויה לאורכם .♥
זה אחד הסיפורים היותר קולחים ומותחים ומתוקים ומקסימים שלך. פשוט סיפור טוב.
אכן סיפור שמח ומלבב.
ומסופר בכשרון כה רב...
מעניק השראה ואופטימיות.
הינה אורנית בת המזל, ביתה הישן נשרף, הזדמנות לא צפויה לבית חדש. בית חדש - התחלה חדשה.
החבר הקודם שלה, הכבאי,.. שלמרות שנהג ברכב חדש (יחסית לכיבוי האש) נסע באיטיות של צב ובמקום להתרכז במשימה חשב על על תאילנד ועל אותה חוויה שעבר עם אורנית... כמובן שאז הייתה שנתיים יותר צעירה...
ובמקום לעודד הצלמים האמיצים שעשו עבודתם תוך חירוף נפשם, ניסה להפריע ולגרשם. מזל שלא הצליח. אחרת אולי אורנית לא הייתה ניצלת. מזל שלבסוף קיבל הלם אש. אחרת לכי תדעי איזה נזק נוסף היה עושה ...
אולם סוף טוב הכל טוב ואורנית מצאה לה גם גבר חדש, את רוני הצלם האביר שהגיע על סוס לבן והציל את אורנית העלמה במצוקה ...
:-)
חוצפי"ש
ורציתי גם להוסיף...
שאם לא מתאימה לך תגובתי...
גם זו וגם אחרת...
תמיד מוזמנת למחוק.
גם אם מי שהוא בוחר -
להדביק את תמונתו של גלעד שליט,
כנראה שזה מה שהפוסט שלך - וההתעמקות בכתביך,
מעורר אותו להגיב - בתגובה.
אשריך שאת מעוררת.
ממני...
פליטת ה-חי בר.
שבוע טוב ומבורך*
היום הרביעי של חנוכה.
ללא מילים.
עשית שילוב נהדר בין אקואליה בוערת
ובין סיפור רומנטי.
והלוואי ולא יהיו יותר נפגעים בנפש
שבוע יותר טוב
דבי
אלומה, הצלחת!
כבר בבוקר חשבתי לי איך יהיה אפשר ליצור סיפור רומנטי מארועי הימים של אש התופת... ובהמשך הייתי בטוח שאת בטח תעשי זאת... ואמנם עשית. ממש נפלא.
סיפור שמתקשר עם ארועי היום, כאילו אמיתי... מרגש.
שבוע טוב,
בתקווה שהסיפור הבא יבוא לך מתוך גשם...
רמי
קשירת השמות מוצאת חן בעיניי. איש כיבוי ואש ניצתת. המלחמה על החיים בולטת היטב גם בסיפור האקטואלי הזה. תודה. אשוב
אכן זה לא היה קל....תודה שאתה מעריך את זה!
תודה, יקירתי הזריזה והערה בשעות כאלה...לא הייתי בטוחה ששמרתי על הרמה, כי הרבה חשק לכתוב לא היה לי...חן חן!
תודה ושבוע טוב !
ואאוו!!!
פשוט וואוו!!!
===
החיבור שלך בין המציאות לדמיון,
מ-ד-ה-י-ם!!!