עצוב אבל ככה זה -דברים טובים לא מותירים צלקות

גם אני שואלת את אותה שאלה בדיוק...

האוטומט יגיד - זה שיעור שבוחרים ללמוד.
המודעות תגיד - זה הרגל... (גם שיעור :), ואפשר ללמוד לשנות.
כבני אדם אנחנו זכאים לכל טווח הרגשות והתחושות, אבל אנחנו הרבה יותר מאומנים ומתורגלים בפחד, כעס ועצב...
לוקח זמן לפתח כושר בלשמוח...ובלזכור את רגעי הברכה.
מיקה

חביבתי,

הדבר מראה לי שאת נמצאת תחת השפעה חיצונית לא חיובית.

את זקוקה לניקוי אנרגטי כדי לשפר את הרגשתך.

את כותבת נפלא ...תודה ששתפת ...

אולי כי את מיוחדת ?
אולי כי אין מיוחדות בזכרונות של טוב ?
אולי כי זכרונות מכאיבים ..בונים .

אההה אההה לא חשבת על זה נכון ?

גליה היקרה, שאלת השאלות..
אני חושבת (לאחר שעסקתי והפכתי בשאלה הזו כל כך הרבה) שישנם דפוסי רגש וחשיבה שמוקנים לנו בילדות. מישהוא בסיבתנו הקרובה דיבר בשפה כזו. לימד אותנו שזו שפת אמנו (אצלי זה היה כך לגמרי). מישהוא בילדות היה מספיק חשוב לנו בשביל שנלמד לחשוב כמוהו וזו השפה בה אנחנו חושבים היום. צרפי לזה כמה זכרונות ותחושות קשות משחר הילדות ורכשת לך שפה. שפת העצב.

למה?
למה?
כנראה כך אנו בנויים...
למדתי שמכל רע אני מצליחה גם ללמוד ולצמוח.
את הזכרונות הקשים עם הזמן אני מצליחה למחוק..

מלבד את אבדנה של אמי...(את אבי איבדתי בגיל שנתיים וחצי ולכן לא יכולה להגיד עליו מאומה מלבד הלואי שהיה לי..)
כנראה פיתחתי לי מנגונוני הגנה חזקים.
אולי אני לא נורמלית.
אני מאד סובלת בזמן הנתון..אך עם הזמן לומדת לסלוח ולשכוח.
לא אחת אמרו לי שאני רואה יריקות כגשם (וכו..).

אהבתי מאד את צורת התבטאותך.
כתבת מאד ללב. מרג.
****
חג אורים שמח.

שמחה זה כאילו מובן מאליוו .ועצב לא .הוא מושרש מידי-לצערנו.

יש איזו אמרה יפנית, שאני לא לגמרי מסכים איתה, אבל היא אומרת שהסיבות לאושר זהות בין כל בני האדם, ורק בעצב הם שונים זה מזה.

זה אולי קצת פשטני אבל...:
כי את נותנת לו להשתלט עליך

רגעי הכאב נחרטים, רגעי הטוב והאושר מעצבים את הנשמה.

אולי כי לכאב יש פן אחד ולאושר המון?
הוא תמיד מפתיע מחדש וזה מה שעושה אותו מאושר. כשהוא בא.

והוא בא. תמיד בזמן ובמקום,

מסיבה פשוטה, זיסלה :
מן הטוב איננו פוחדים. מוכנים לקבל אותו בזרועות פתוחות בכל רגע וכמה שיותר, לא מתגוננים מפניו, גם לא צריך להתכונן לקראתו, אפילו שמחים כשהוא בא במפתיע - אדרבא!
מן הרע אנחנו פוחדים. אולי אורב הוא מעבר לפינה, שמא יקרה כך וכך, אם יפתיע ולא נהיה מוכנים, יכאב נורא ולכאוב זה מפחיד...! 

אנו כל כך פוחדים מן הרע ודרכנו המגוחכת להתכונן לכל רע היא לדמותו מתרחש ורע ומפחיד בטרם קרה דבר! ♣
שאלו ישיש כבן 100 על ערש דווי, מה הדבר הדבר החשוב שגילה באחרית ימיו וענה: "95% מן הדברים שפחדתי שיקרו לי - לא קרו!"

ואולי כי את בכלל מנסה?

כי זה טבעו של כאב..זה למה

לרוב, הכאב הוא הכוח המפתח אותנו.
אדם שמח לא שואל את עצמו למה זה קורה לו.
מה המטרה בחיים ואם בכלל.
הכאב נמצא בכל תהליך העיבור, לידה
וגדילה הפיזית שלנו,
וגם בגדילה הפנימית שלנו.
עד שמגלים את מקור הטוב
ויכולים בעצמנו להיות כמוהו.
האדם כמו מקלט רדיו.
כדי לקלוט גל מסויים
אמור להתכוונן וליצור בתוכו
את התדר עם צורה שווה לגל.

ככה זה..!!

אולי כי:
"העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא נוצה קלה ברוח
שרגע מעופפת באויר -
על כנף הרוח,
נשאת עד שתנוח,
קלים חייה וקצרים כמו שיר".

זה דרכו של כאב....

לפעמים הם כן נחרטים רגעי האושר
אך כשעצוב העצב משתלט.
אני זוכרת כמה פוסטים שלך
שנכתבו על רגעי אושר.
עצוב