פוסטים אחרונים
- מדינה בחיסון 19/8/13
- לגדול 11/8/13
- מילים מילים...יותר טובות מכל דבר אחר 4/8/13
- ילדי הכאב - בעקות סופר נני, .12.8.2012 13/8/12
- פיצה. השילוש הקדוש. טעימטורף!!!!!!!!!!!! 4/7/12
- ציצים? חסל...הגיע זמן התמ"ל! 25/6/12
ארכיון
מראה מלוחה
| אני מביטה בי. עומדת מול המראה הגדולה שנחה לה על קיר הסלון. מביטה בעיניים. העמוקות. שידעו ימי בכי וצחוק וכאב ושמחה. מעט רגעי שמחה. ימי דמעה רבים. מביטה בשפתיים. אוהבת אותן. השפתיים שנישקו שפתיים אוהבות אחרות. אבל מזמן. שפתיים שנגעו גם בך, נגעו בלא מובן, בלא רצוי, כי השתוקקו למגע של תשוקה עיוורת שהפכה להיות אילמת מאהבה. האף הזה. האף שמריח כל רגע, משתוקק להריח את ההצלחה, מריח ריח צורב של אושר נשרף, נאטם כשמריח את העבר המצחין מסירוס נפש. הצוואר, החולף על פניי, המחבר את עיניי לנשמתי. צוואר נושם, נטול אויר, נחנק אל מול הלב, נחנק אל מול החושך, לא נותן לאוויר לראות את הדרך, מאיר באורו, ושוב מעניק לי נשימה. הכתפיים האלה. העמוסות ימים, חודשים ושנים של מכאוב, של אופטימיות, של עומס, של התרגשות, של עוצמה, של קלילות, של כוח. כתפיים משתוקקות, לכף יד מלטפת, אוהבת, מחבקת. החזה. הנשי, האהוב, הנעים, הבוגדני, השולט, המשתלט על נפשי, אני אישה. הכי אישה שבעולם. בעולם נטול איש. הבטן. העגולה. הגדולה. שגדלה ובגדה בי גם היא. ברעב לחיים, בעונג היצרים, בפחדים, בהגנות. בטן ענקית. מלאה על כל העולם הזה. מלאה בכל העולם הזה. היא עולם ומלואו. החור האינטימי. הנשי מכל. האהוב. המשתוקק, הנאהב, בעצב תלדי בנים. מעניין איך. מעניין מתי. בינתיים רק עשייה. ומגע. ותחושה. ועונג. אינסופי. ואנחה. ואהבה. עצמית כעת. געגועים אליך. מי אתה? הרגליים, הכבדות. שהלכו מסע חיים של כמה אנשים יחד. שעברו מסלולי מכשולים מפרכים. רגליים יציבות. לעיתים מרחפות, לא רוצות קרקע ברורה, רוצות להפוך לכנפי ציפור, לנוע, לברוח, לרוץ. רגליים כבדות. פעם הן היו קטנות. רגלי ילדה בורחת. ילדה שהפכה לאישה הולכת. יודעת לאן פניה מועדות. אך מרגישה שהן אלה השולטות על פניותיה בצמתים הגדולות. אני מתרחקת מעט מן המראה. רואה ילדה. גדולה. עצובה ושמחה. דומעת אל מול דמותי. רואה את חיי חולפים אל מול פניי, אל מול גופי. אני מתקרבת. המראה צמודה לגופי. אני ממלמלת לכיוונה. אני אוהבת אותך. אני שונאת אותך. אני זו את. את זו אני.
מראה מלוחה.
|
פרופיל
מילים מדברות
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה מלאכית.
שרונה, כמה פעמים נכנסתי לקרוא
והתקשיתי להגיב.
גם לא סגורה עם עצמי לגבי הטקסט, האם עצוב הוא או לא.
אני התעצבתי.
תביטי שוב במראה, תחייכי, יש על מה.
קסם את.
מראה מראה שעל הקיר, מה יהיה איתך אייל הכביר?
ואו. איזו תגובה עצמתית.
תודה לך.
כמה התרגשתי לקרוא אותך...
הפוסט הזה ריתק אותי אליו וגרם לאותה
תחושה, שאינה מובינת מאליה, תחושה של זמן
שעוצר מלכת....
אהבתי בכל ליבי
את העוצמות השקטות והחודרות שבכתיבה שלך.
תודה מלך.
מלך טוב שכמוך.
תודה, תודה, תודה, תודה, מתוק-על שכמוך.
תודה מותק שלי.
אני לא מכירה גם אותך, פיזית, אבל את מופלאה אמיתית.
מקווה שהוירטואלי יהפוך למציאות .
שרונה יקירתי
את אישה. את יפה, בנפש.בגוף. בכל כולך.
אני לא מכירה אותך, אבל העוצמה שלך, הכוח שאת משדרת.. זה משהו נדיר.
חיבוק :-)
תגובה מתוקה להפליא.
כמוך.
המליחות היא תמונת ראי
מכאן נובע
שרונה מתוקה !
תגובה נפלאה וחכמה איציק.
כמוך.
תמשיכי, יש בך אהבה מפוכחת אל הגוף שלך.
The only way to love someone
תודה מלכה.
טקסט נהדר ונוגע ללב.
מלאכית את.
תודה גדולה.
את יפהפייה מבפנים ומבחוץ.
זה ברור לי.
ואו.
ואו.
ואו.
את נפלאה.
ריגשת אותי במילים שלך.
כאילו את מכירה אותי.
את-מכירה אותי.
תודה!
אתה. אתה קסם בעצמך.
תודה מתוק.
מבלי להכיר אותך אישית ,הבנתי והחלטתי
שאתה יפהפיה מבפנים ומבחוץ,גרמת לי לבכות.
אני מביט מהצד עלייך עומדת מול המראה הגדולה שנחה לה על קיר הסלון.
ואומר רק מילים בודדות...את מדהימה את מקסימה,כל מה שאת רואה בעצמך הוא היופי האינסופי של חייך לטוב ולרע הוא מה שעושה אותך את....כמו שהעונות מתחלפות כמו ששמש עולה כל בוקר ויורדת כל לילה אני הוא רון ואת...את עוד קסם מדהים שמלווה אותנו.
דבר המראה המלוחה
שמעתי, טעמתי, דמעותיך רוויתי
עכשיו להחזיר אהבה רק רציתי
מילים מדברות-הברכות של שרוןהמילים שלך כבר מדברות המון
אברך שיביאו איתן אהבה
לגופך, נשמתך, לנפשך הטובה
לילדה הקטנה, לילדה הגדולה,
תלטפי במבט, תענגי במילה
תאהבי את עצמך מההתחלה
חושנית, ורכה וכל כך נעימה
את שווה מיליון, את יפה נשמה.
גרמת לי לדמוע עם התגובה המדהימה הזאת!
את שומעת?
דמעות.
אוהבת אותך ילדה יפה.
תודה.
הרגשת?
מותק שלי,
מדהימה אחת,
כל חלק וחלק שלך בפני עצמו, עוזר לך להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לך, מטוב ועד רע.
אבל המכלול, הצירוף של כל החלקים האלה,
הוא שנותן את מה שאת.
ואת צודקת - חייבים לקחת צעד אחד אחורה כדי לראות הכל,
חייבים להתרחק טיפה מעצמנו כדי להבין.
את חושבת שזה אפשרי...?
אני יודעת שלי זה קשה.
את לא רואה את עצמך כמו שאחרים רואים אותך,
את אולי עיוורת לכל היופי הזה שאת מקרינה החוצה,
אבל את כל כך יפה, יקירתי.
הכי יפה.