כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מתהעל

    אז מה את מבשרת? שואלים אותי תמיד... ואני עונה שאני לא תמיד מבשרת, אני לפעמים גם בטלה אביב...

    מסע חיים בין ירושלים לברלין.

    FACE-BOOK Me To New York

    2 תגובות   יום שבת, 27/10/07, 04:49
     

    קראו לו בשם שהכרתי שנים. בשם שלבי הכיר כבר בעבר. אלפי קילומטרים הפרידו בינינו אבל לבנו חיו יחדיו בשלום. הכרנו בישראל, אבל התחברנו בטעות דרך אתר חברתי בינלאומי. הוא חי בניו יורק ואני תקועה פה במולדתי. שאלתי את עצמי למה. פתאום הבנתי כמה קשה הוא הניתוק. כמה הפחד מהנטישה של המוכר הוא גדול. רציתי תעודת ביטוח כלשהי - כדי לנסוע איתה לחו"ל - הוא שיהיה אותה תעודה.

    במשך תקופה ארוכה הלב שלי שכח מהו רגש והרגיש כל מיני אשליות ויותר מכל את הרגש המוכר ביותר - כאב. רציתי לשכוח את הרגש הזה ופשוט פיתחתי נוגדן - הלבד. בפנים אני תמיד רוצה את הביחד ובמציאות קשה להיות לבד, אך קל לא למצוא מישהו מתאים. מסתבר.

    לא חשבתי שאתר קריר, מנוכר ומלא בפרצופים, שאני מכירה במציאות וחלקם לא - יחבר בינינו שוב.

    כשהכרתי אותו (בסמינר בנושא צעירים גרמנים וישראלים בפברואר 2007) מיד, מהרגע הראשון, הרגשתי חיבור. ניגשתי מיד למלאכה וביררתי אם יש לו מישהי. לצערי, היתה. זה שבועיים שאנחנו בקשר בשיחות קוליות באינטרנט. אפילו רכשתי מצלמה ומיקרופון בשבילו. עדיין ההרגשה היא חוסר. כל האמצעים שבעולם לא יחליפו את התחושה האמיתית של פגישה פנים מול פנים.

    הוא אמר לי: "תבואי לניו יורק...". אני כבר במחשבות שלי טסתי. הלוואי והכל היה פשוט יותר. הפחד מלהתאכזב. לוותר פה על הכל - לקום וללכת. לא יכולתי להשלים עם זה, אבל התעקשתי במחשבתי. אני כל לילה הולכת עם התחושה הזאת וכל בוקר קמה עם המלחמה הזאת.

    אני רוצה להיות איתו. אבל מה יקרה אם זה לא ילך? מה אעשה שם? צריכים למצוא מטרה מעבר אליו.

    אני חולמת לגור בחו"ל, ללמוד בחו"ל ולעבוד שם. העיתוי אולי לא מתאים לי. עוד קצת, כשאסיים את התואר ואצבור עוד קצת ניסיון בעבודה, שאצליח להגיש בקשה למלגה בחו"ל ולחפש עבודה. שמשהו ייתן לי ביטחון.

    הוא מסמל עבורי את האהבה הזרה למדינת אבי - גרמניה, הוא מסמל את התרבות שאליה אני מתגעגעת, את השילוב של העברית עם הזרות. הוא הכל.

    חשבתי אם מדובר פה בחלום שאני יצרתי - מציאות מדומה או שמא הכל אפשרי ונכון. פחדתי משבירת האשליה ובעיקר משבירת הלב שנכבש בידיו, בחיוכו ויותר מכל במלים שהזרים על המסך.

    פחדנו להגיד את המילה אהבה על כל צורותיה. פחדנו ועדיין פוחדים.

    כל שיחה מסתיימת בתקווה להתראות מחר או בקרוב. בתקווה לקום מתוך החלום הזה אל המציאות הטובה יותר - להתעורר זה לצד זו.

    דיברנו בגרמנית, עברנו לעברית עם שבבים של אנגלית והרבה חיוכים נבוכים מלאי תקווה ורגש.

    היום כבר כיביתי את המצלמה. לא יכולתי לתת לו לראות את הדמעות מלאות האכזבה והמציאות המרה.

    ניסיתי לבלוע אותן. השתדלתי שלא ישמע את קולי במיקרופון - אז התכתבנו. הוא כיבה גם כן את המצלמה והתאכזב שאת הדמעות האלה הוא לא יכול לנגב וגם לא לראות. הוא אמר שזה מראה יפה - הוא לא ידע עד כמה הוא צודק.

    רציתי כל כך למצוא מישהו אחר. למחוק את כל מה שאני מרגישה. זה לא מיותר? זו לא אשליה שתהרוג את לבי? כבר חודשים ארוכים שאני מחלימה מפגיעות שונות מגברים "רגישים" - אלה שמתקשים להתמודד עם רגש, שלהם ושל אחרים.

    הוא אמר שהוא ביישן - כבר הדליק אותי. הוא דיבר איתי על היסטוריה, על החברים ששנינו מכירים ועל ישראל. קשה היה שלא להתחבר. דבר אחד לא חיבר בינינו ממש - גרמניה. הוא אמנם במקור משם, אך אינו אוהב את גרמניה. אני לעומת זאת בחלק מהגנים שלי משם - ואוהבת אותה עד מאוד.

    דיברנו על יהדות, על החיים ואפילו הלכנו רחוק - על שותפות ויחסים...של שנינו לבד וביחד.

    היום הוא אמר לי שהיה שמח להיות בעלי ואב לילדי. הצטמררתי. שנתיים וחצי...מאורסת רעיונית למישהו ולא התרגשתי ולא הרגשתי את הצמרמורת הזאת.

    לא, הוא לא תמים ועיוור. לא, אנחנו לא מכירים שנים. אבל אנחנו חשים אמת, רגש מסוים.

    לא ידעתי מה להגיד. חייכתי במבוכה. הוא מביט לתוך עיני במסך ואני לתוך המצלמה הזאת - שהפכה לרגע לפניו.

    מה קרה לעולם? מה קרה לאהבה? למה הגשמה היא לפעמים לא אפשרית?

    למה חלומות נועדו להתנפץ? אין לי תשובות. אבל יש לי, כנראה, אהבה...וירטואלית לעכשיו.

    אוהבת אותו.

    אהבה זו לא מלה גסה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אהבתי את הכתיבה שלך.
      "תבואי לניו יורק...". ...:)))
        31/10/07 16:27:

      אני בטוח שהאהבה שאת כה מחכה לו

       נמצאת שם

       ואת יודעת על קיומו והוא יודע על קיומך

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      meitalli
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין