ברגעים אלה שהאש אוחזת בנו, מתגלה חולשתה של המדינה עם הצבא הכי חזק במזה"ת.

למה שווה הצבא הכי חזק במזה"ת אם גפרור אחד מיסכן או צמיג בוער יכולים לפגוע בנו קשה יותר מקסאם או קטיושה?

רה"מ מתרוצץ ומתחנן לעזרה מהעולם, עזרה המגיעה בחלקה ממדינות שמזמן לא נחשבות לידידותיות במיוחד. מדינות שאנחנו נוהגים ללעוג להן ולהתגרות בהן כאשר הן דורשות מאיתנו לסיים את הכיבוש או להתנצל על המעשים המטופשים שהממשלה הזאת נוהגת לבצע בתיזמון מושלם.

רגע לפני שמתחיל הקרב על המחדל ועל האחראים למחדל, רגע לפני עולה שאלה הרבה יותר בסיסית, שאלת מה עושה אותנו חזקים ומה עושה אותנו חלשים ומתברר שלא צבא חזק עושה עם חזק אלא שלום עם שכנינו וההשתלבותה של ישראל במזה"ת ובעולם ייעשה אותנו חזקים. עולם שכל כך הינו זקוקים לו בימים אלה וכל כך מביך היה לבקש ממנו עזרה.

ייאמר לזכותו של רה"מ שפעל ללא דופי וללא משחקי כבוד בניגוד לעמיתו לממשלה שר הפנים אשר דורש וועדת חקירה לפני שהאש כובתה כי כנראה שעל ראש הגנב בוער הכובע ולא רק הכובע, אלא כל יערות הכרמל.

שר הפנים מאשים את שר האוצר ושר האוצר את שר הפנים ושר הפנים את קודמו ואת כל ממשלות העבר שלרוב היו ממשלות ליכוד "א" וליכוד "ב" ולרוב היו שרי הפנים של ש"ס וש"ס מאשים את מחוללי השבת שהם בעצם הכבאים והשוטרים והטייסים וכל מי שנתן את נשמתו להציל חיים דווקא בשבת.

ואיפה ראש הממשלה היה כל הזמן הזה?, מי בחר את שריו?, את ההוא שהושיב את השגריר על הריצפה ואת ההוא שהכריז על הבנייה בשטחים בזמן שסגן הנשיא של ארה"ב ביקר כאן?

 על גיוס עשרות מטוסי כיבוי מחו"ל, רה"מ קורא "הקמת טייסת", נשמע כמו סיפור של מלחמת השיחרור: "העולם התגייס להצלת המדינה הקטנה והחלשה". כמה עצוב וכמה עלוב ומביש להשוות את ישראל של 2010, החזקה והעשירה לישראל של 48' הקולטת את פליטי השואה.

אדוני ראש הממשלה, מה שנשרף בימים אלה זה לא רק חיי האדם היקרים ומשאבי הטבע והרכוש אלא היהירות שלך וממשלתך ואין מספיק מיים לכבותה.