רציתי להיות מאושר וציירתי את תמונת רצוני ובתמונת רצוני היה לי כך והיה לי אחרת והתמונה הזו הייתה כל רצוני והלכתי בעקבות רצוני הלכתי הרבה עבדתי קשה ועשיתי הכל למען זה הרצון
ובחלוף עשורים ובכוח רצוני שמתי ידי על תמונתי זו שהייתה כל עולמי
את זו התמונה עם הציור של אושרי והיה בה כך והיה בה אחרת היה בה הכל אבל! לא את אושרי ובהלה... אחזה בליבי כיצד זה קורה ? שאני בעקבות רצוני הרוצה את אושרי משיג את הכל אבל! לא את אושרי ואם רצוני התמונה של אושרי מוליכני שולל איך אדע מה לרצות למחר? ואולי ... אולי זה אושרי מקור רצוני שאיננו שלי תמונה של אחר המצויה בראשי ומשאיננו שלי הוא איננו אושרי תמונה שקניתי בזול מידידי, הורי ומורי תמונה שאמצתי מבלי לשאול ואם כך הדבר כיצד אדע מה רצוני ומתי רצוני הוא שלי ומתי של אחר מהו אם כן רצוני לדעת זאת זה כל רצוני שהרי שם אמצא את אושרי |
תגובות (56)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כשאנו רוצים את אושרינו אנו בעצם קודם דואגים לאושרם של אחרים, עד כי מאבדים תוך כדי כך את עצמנו ואז מתי שהוא באמצע החיים אנו עוצרים לרגע ושואלים בעצם מה לעזאזל אנחנו כאן עושים. הרי דאגנו לאושרם והרגנו לאט לאט את אושרנו. נזכרתי בכמה מילים מתוך השיר של שני קוני למל... אומרים כי אני אינני אני על כן אני נבהל, כי אם אני אינני אני
אז מי אני בכלל..... כך לאט לאט מתחיל לבדוק למה בכלל הגענו למצב הזה ושואלים האם יש מה לתקן או פשוט לזוז הצידה וללכת משם והלאה.
תודה על הפוסט איש.
יקיריתי !!!
מהרגע שהם נכתבו ...
הם גם שלך (:
תפשפש חזק ואז תרפה ואז התשובות אמורות להגיע
בהצלחה *
כתוב יפהפה !! תענוג לזרום עם הטקסט ועם התובנות שעולות ...
אבל האם יש קשר בין הרצון לאושר ?
האם הם בהכרח הולכים יד ביד ??
האם יכול להיות שהם שני דברים נפרדים ובלתי תלויים האחד בשני ???
סתם תוהה ....
יותר החלטה שאינה קשורה להשגים
:)
תמצא הכל.
אהבתי את העיסוק בנושא החיפוש אחר האושר...רצון מוכר :-)
אכן פוסט חזק.
הצרה באותו "מרדף אחרי האושר" היא שאנחנו כל כך מושפעים בכמות המסרים מסביבנו שאנחנו מאבדים את היכולת שלנו לזהות אם השאיפות שלנו הם אכן שלנו, או שהן מזוהות אצלנו כ"אושר" על ידי הכתבה של הסביבה.
כי אם היום לקנות "איפון" יעשה אותנו מאושרים, מחר יכתיבו לנו איזה מותג אחר שיהיה זה שיביא לנו את האושר הבא.
החכמה היא לכבות את כל הרעשים שמסביב - התכתיבים, הלחץ החברתי וסמלי הסטאטוס, ללכת אחורה ולהזכר מה עשה אותנו מאושרים כשהיינו צעירים (הכוונה היא לתקופת הילדות) שכן אז, "התעסקנו" בדברים שהינו טובים בהם - שבאו לנו בקלות - שכן אלו הם הכישורים שלנו מהיסוד.
זה לא קל.
אבל ניראה לי הרבה יותר קשה לחיות לפי מסגרת שאף פעם לא תצליח להגיע אליה לסיפוק עצמי. שכן זה לא עצמך שקובע באמת את האלמנטים שיספקו אותך.
חפש את האושר בתוכך ותמצא שאתה האדם המאושר ביותר עליי אדמות...אדם מאושר הוא אדם שבתוך הכאב הכי עמוק שלו מבין ויודע שהוא יוכל לעמוד בניסיונות שהעמידו אותו והוא יקום מחדש ויחייך ..לחייך גם כשקשה גם כשעצוב ולא לתת לפחדים ולמועקות להפיל אותו ..איזהו האדם שיודע שהוא כבר עשיר ומאושר ...עשיר = עינים שיניים ידיים רגליים כשיש לך שיניים טובות לאכול עיניים טובות לראות ואינך נעזר באיש לעמוד על הרגליים ולהחזיק את הצלחת הינך מאושר..
שבת שלום
לעיתים הוא מוצא אותנו בסיטואציות אותן לא צפינו אך תמיד הוא ממהר לעזוב עד הביקור החטוף הבא.
:)
מלכתחילה בן אדם יודע לאן הולך ומועדות פניו
רמז מנחה לסגת ובכל זאת הוא ממשיך לנסות
באשליה של הלב פותח הוא את שעריו
מגיע היום ונותרת פרוטה בארנקו
משלם מחיר כבד ויקר מאוד
כי החליש עצמו בעצמו
נגד ה"האני" שלו
פתלתל ומפולפל...
נהניתי ממשחק במילים
הצלחת באמצעותן לעורר/להדביק בבלבול
זה שאתה מצייר בשיר.
ואין לי מושג מה הוא רצונך שלך
אני רק יודעת שאם תרצה להיות מאושר תוכל ממש בו ברגע
כל שנדרש הוא לשונות את הגדרת האושר
למשהו שהוא בר-השגה, מצוי בדברים הקטנים שביום-יום שלנו
כמו קפה טוב של בוקר, טלפון מחבר, חיוך של ילד וכו'.
פתלתל ומפותל כבר אמרתי? :))
מה שאנחנו רוצים למצוא גם נמצא..
לאן שנוביל את עצמנו שם נמצא את עצמנו..
וזאת למרות שהפתעות החיים נקרים בדרכנו..
להיכנס בתוכה להתמודד איתה ולהמשיך בחיינו..
שולחת לך חיבוק חם בחיוך.. כדי שתזכור את האור..
בעיניי האושר הוא באהבה
גם הסבל
אבל כן, מסכימה איתך לגמרי שזה מתחבר לסיפור "הפסיכית הפסימית" שלי :)
שאלת האושר לא פשוטה היא. ממליצה בחום לקרוא את הספר "באושר ובאושר" של ד"ר טל בן שחר (אם אינני טועה)... אולי השירה שלך תיראה קצת אחרת אחרי הספר הזה.
שיהיה יום מלא חיפוש מרתק...
מה אנחנו צריכים?
האם כל מה שאנחנו רוצים , גם צריכים ?
האם כל מה שאנחנו צריכים , גם רוצים ?
כתבת מקסים!
קלי
ימים חולפים והרצונות משתנים. גם אנחנו מתשתנים, גם האחרים סביבנו ואז כבר פחות מאושרים.
הרצונות שלנו תמיד מתכופפים בגלל ההתחשבות והאהבה שלנו לאחרים. ואנחנו מוותרים, ואנחנו מאושרים, כי לשמח את היקרים סביבנו, לוותר מעצמנו למען אושרם, עושה אותנו מאושרים.
מגיעה השעה בה אנו מגלים את עצמינו, מבינים שלא כל הזמן שבעולם עומד לרשותינו ואז, אז אנחנו פנויים לעשות יותר למען אושרנו.
בלאגן נכון?
גם הפוסט שלך... :)
עכשיו אני יודעת שעברת את גיל 30.
אחרי גיל 30 - אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים.
ובנקודה זו - מתבלגנת לנו התמונה - בלבול זמני (שיכול להימשך גם פרק זמן לא קטן...אצל חלק מאיתנו)
זה לא פשוט - אך נקודה נפלאה לכוון את החיים כמו שאתה היית רוצה שיהיו.
בהצלחה.
ההתבוננות בחיינו,
הידיעה בדבר ה"סוציאליזציה" וההשפעה שלה על הגדרת אושרינו.
והשאלה הכי קשה אודות היכולת שלנו לדעת מהו ב-א-מ-ת רצונינו.