אני מניחה שכדאי שבפוסט הראשון שלי, אציג את עצמי קצת, על קצה המזלג.

אז אני רווקה, לא נמצאת במערכת יחסים, ואמא לילדה מדהימה בת 3. השאלה הראשונה שתמיד שואלים אותי כשאני נפגשת עם גברים זה -עם מי עשית אותה? באופן אישי, זה נראה לי קצת מוגזם בתור שאלה ראשונה, וגם בתור שאלה עשירית, ובכלל בפגישה ראשונה זאת לא נראית לי שאלה לגיטימית. אבל אולי זאת רק אני.

מעדיפה שאלות כמו - אז יש אבא בסביבה? וכדומה, כי אני לא מאמינה שאם הייתי גרושה היו שואלים אותי איך עשיתי אותה :-)

אבל אני סוטה מהעיקר.

במשך שנים לא רציתי מערכות יחסים. זה מסבך את החיים, מכאיב לפעמים, ובאופן כללי לא היה לי חשק ולא כוח לצאת בשביל להכיר. הרגשתי שמיציתי את עולם הבליינד דייט, והחברים הנשואים שלי כבר לא מצאו את מי להכיר לי.

פתאום, לא ברור לי למה, חזר לי החשק. לאו דוקא למערכת יחסים אלא לאהבה (סקס, ברוך השם, לא חסר). בא לי להניח את הראש על מישהו שאכפת לו ממני, ורוצה שוב את הפרפרים בבטן, את ההתרגשות לקראת פגישה של מישהו אהוב, ואת המבטים שעוברים בין שני אנשים שאוהבים, את המגע (כן, זה שונה אם אוהבים ואם לא)...טוב, הרעיון ברור.

אני לא מחפשת אהבה באופן אקטיבי, כי הנסיון שלי מראה לי שכשמחפשים אותה היא מתחמקת. אז אני מחפשת להכיר אנשים ולהנות מהחיים, ויודעת שהאהבה לפעמים באה ממקומות הכי לא צפויים שיש (ולפעמים דווקא מאלה שכן צפויים), ובעצם שום דבר לא בוער, וגם אם היא לא תגיע היום או בעוד חודש, בסוף היא תגיע.

זהו בעצם.

להתראות בינתיים.