
יש פה המון געגועים בפוסט הזה.... לא כתבתי זמן מה אז התעגעתי למי שקורא אותי, לתגובות שלכם, ולעולם היקר של not just a pretty face אבל לא על זה באתי לדבר. במשך השנה האחרונה כתבתי הרבה על ג'ני, מהרגע שבו התחלתי להתמודד עם זה שאולי היא כבר לא תהיה, ועד שהיא באמת כבר לא הייתה איתי...ועוד ועוד ועוד. היו לי שבועיים של סיוטים, סיוטים ויזואליים כלכך ומפחידים כמו סרט אימה סוג ז', שאולי צריך להביא את החליפה הלבנה. לא רציתי להודות בזה אבל זה קצת השפיע עליי, חוץ מהלילות חסרי שינה, הקימה באמצע הלילה לשטוף פנים כדי להפנים שהסיוטים האלה הם רק חלומות, אבל זה עשה אותי ממש הפכפכה, בעמדת מגננה, ושאני תחת התקפה אני מרגישה שאני צריכה להחזיר, ומצאתי את עצמי יוצאת על אנשים לא אחת ולא פעמיים. הייתה לי כלבה. מהממת, חכמה, טובת לב, מקסימה, מקשיבה, מחייכת. היא הייתה הכלבה הכי טובה בעולם. היא הייתה. היא איננה.
אני מנגנת את התקליט הזה בראש שלי בריפיט כבר חודשים, ובכל זאת מסרבת לשחרר, כאילו שאם אשחרר כבר לא תהיה לה משמעות.
הריקנות אוכלת אותי, הבדידות אוכלת אותי. וזו לא בדידות כזו כי אין איזה מישהו מסויים כי זה לא זה, וזו לא בדידות כזו שאין עם מי לצאת לשתות, כי יש. זו בדידות כי במשך כלכך הרבה זמן היה לי למי לחזור, והיא הייתה תמיד מחייכת. והיא כבר לא שם. היא כנראה מצאה כבר את אבא שלי שם, והם נהנים להם שם באקלים קצת יותר סביר מהבצורת שלנו.
היו שאמרו לי שאולי עדיף שאפסיק להתעסק עם כלבים כל הזמן שזה רק עושה לי רע, אז תאמינו לי, שההיפך הוא הנכון. ההתנדבות בכלבייה (בקיבוץ גליל ים) היא הדבר שעושה לי הכי טוב בעולם. הכלבים שם חיים בכלובים, מוציאים אותם לטיול רק אחת לשבוע, תארו לעצמכם מה נאגר בכלובים במשך שבוע.. ויש שם כלבים שמעבירים שם את כל החיים שלהם. זה שובר את הלב כל פעם שצריך להחזיר אותם לכלובים, אבל הטיולים והאהבה שהם נותנים, הם מחבקים אותך וכאילו מבקשים "רק תקחו אותי מפה", הידיעה שמה שאני יכולה לעשות בעולם הכלכך לא מתוקן הזה זה רק להעניק את האהבה שאני יכולה והם מחזירים אותה, היא מנחמת, ולראות את כל אלה שמתנדבים איתי זו הוכחה שעם כל האסונות וכל המושחתים .. עדיין נשאר משהו טוב בעולם.
הכלביה זה טיפול בכלבים אבל זה גם טיפול בבע"ח בשבילי, אני ממש מחכה לימי שבת, ויש לי איזה כלב שם שאני מאוהבת שאני מחכה לעבור דירה כבר שאוכל לקחת אותו אליי ואולי אאמין גם שג'ני שמחה שעוד כלב יקבל חיים קצת יותר טובים.
הייתה לי כלבה, ואני מתגעגעת אליה מאוד.
והפוסטים הבאים יהיו קצת פחות מושיים אבל איפה אני אתפרק אם לא פה.... והשיר הזה.. הוא גם מתקופה שאני מתגעגעת אליה... |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכיהכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי
ואני יכולה עוד להמשיך
היא הייתה החברה הכי טובה שלי בעולם
בהגדרה הכי נכונה לחברות
בכל מצב היא הייתה איתי ללא שום תנאי!
הולך סבבה,
עוד מעט לא יהיה לך זמן לעבוד כי תהיי עסוקה בלטפל בבעייתיים שלא מבינים אותי :P
אישה טובה שאספתם אותה :)
נשמע שהיא מצאה לה בעלים טובים!!!!
ותודה שקראת, אני שמחה שמשי הרוויחה חיבוק :)
וביושר הם מרווחים את זה רק כל היותם שם!
חח לגמרי חייכת אותי :)
אני מחמירה עם עצמי בערך בהעל
במקרה הזה אני אפילו לא מצליחה לשכנע את עצמי שההרדמה גרמה לה לא לסבול..
המחשבה עדיין כואבת,
אני הכי מאושרת מההתנדבות, אני מחכה לכל שבוע בשקיקה.
לא במקרה הזה לצערי :(
איה זה ממש ככה,
זה באמת עניין של זמן. ועדיין כואב
אני גם אקח את הכלב בו התאהבתי בכלביה, פשוט עדיין כואב ועצוב
אני חושבת על החיוך של הכלבה הזו והמחשבה שכבר לא אראה אותו.. שובר לי את הלב.
באמת יש הרגשה של חוסר משמעות, זה קורה כשנפשות אהובות עוזבות את העולם.
אני פשוט מקווה שהיא כבר סלחה לי
*
יקרה שלי, כמה אני מבינה אותך.
אחרי לכתה לעולם טוב יותר של כלבתי המנוחה הצדקת, שהניק שלי בונבונייטה הוא למעשה אחד משמות החיבה שלה, לזכרה, הייתי אכולת צער במידה בלתי תיאמן. לא בדיוק תפקדתי בצורה רגילה, היה גדול עלי, כל העולם פתאום נראה חסר טעם ריק.
הדבר היחידי שעזר בדיוק כמו שאת אומרת, לא להתרחק מהנושא, מנשוא האהבה שלך, במקרה זה בעלי חיים, אלא בדיוק להיפך.
כמו שאת מוצאת נחמה ותרופה לכאב לגעגוע בעזרה לבעלי חיים אחרים, בגליל ים, כך אני לקחתי מאחת העמותות שני כלבים עזובים, מקרים קשים יותר, זואי ולולי כפרע עליהם.
חזקי ואמצי יקרה, לכי אחרי לבך, כשיגיע הזמן את תדעי אם ומתי ואת מי להכניס לביתך וללבך.
וזה לא במקום יקרה, אין קשר, זה בנוסף.
אהבה אינה סבון אינה מתבזבזת ותמיד יש עוד מקום...
מקווה שעם הזמן תתנחמי על מותה. אולי בעזרת כלב אחר.
(-:
את צוחקת שאולי צריך להביא את החליפה הלבנה...
לילות בלי שינה, הבדידות , הריקנות ....ברור שזה משפיע אל תתעלמי , לדעתי טוב שהתנדבת לכלביה .
את מתאבלת על אובדן ולתקופת אבל אין תאריך סיום , וזה לא דומה לפג תוקף - אל תחמירי עם עצמך .
כל מה שאת מרגישה - זה חלק מהתהליך, ואת יכולה להשאיר את הכתונת הלבנה לאחרים. הכל בסדר איתך - את לא משוגעת. את רק בנאדם מאד רגיש ומאד מרגיש. וכן, כאן זה בדיוק המקום לפרוק הכל.
חיבוק.
רק זכרי זאת
הגעגוע הלגמרי מוצדק ומובן שלך הגיע עד לנגב, וצבט אותי בלב.
מייד רצתי לתת עוד חיבוק למשי, כלבת הרועים שאספנו לביתנו לפני כ 5 שנים.
מבינה אותך מותק
להיות מושית זה בסדר גמור - ואם מישהו יגיד משהו, שלכי אלי לטיפול:)