האסון הלאומי של שריפת הענק ביערות הכרמל סיפק לי כגולש ומשתתף בקפה דה-מרקר מביט מקיף על כל גוני ההתנהגות וההתיחסות האנושית בעת צרה ובשעה של אסון לאומי שגבה אבדות כבדות ונזק ללא שיעור.

בהינף קליקים על העכבר במרחבים הוירטואלים של הקפה ניתן היה לקרוא וללמוד על ההמומים, המזועזעים, הזועקים, המתפללים, המאשימים, המבקשים והמתארגנים להיחלץ לעזרה, אלה שהאסון נוגע ומזעזע את נימי נפשם והוויתם.

וניתן היה ללמוד על אלה האטומים קהי המצפון הממשיכים משום מה בשגרת יומם ובנוהל חיים הרגיל ושישרף העולם תרתי משמע, ניתן היה לראות ולקרוא את זו המתלוננת הסידרתית על דייטים הזויים שהיו לה הממשיכה לכתוב בפרוט מה הוא אמר לה ומה היא אמרה לו בעוד איזה דייט מאכזב נוסף שאתרע מזלה להשתתף בו, על הבלוגרית המתענגת או מבקרת מטעמי גורמה במסעדה חדשה שאך זו נפתחה, על הגבר הממשיך לנסות להכיר ולפתות נשים, או על מבקרת הסרטים החובבת המתאכזבת מסרט חדש של הבמאי קלוד שברול.

הקליידוסקופ של ההוויה האנושית הוירטואלית אינו שונה בהרבה מההוויה האנושית לכל גווניה בעולם המציאות אי שם מחוץ לגבולות האינטרנט.