כן:

 חג החנוכה, יום שני, אני אוספת את נגה מהחופשונית (מסגרת חופשות של בית הספר) מוקדם יותר, נוסעת לתל אביב, אוספת את אמא שלי, ונוסעים למיני ישראל.

נגה בת שש וחצי, היא לא יודעת מה זה מיני ישראל, אז בדרך כל בנין גדול , למשל עזריאלי שאני יודעת שנראה אותו שם, אני מראה לה, אומרת לה, את רואה את הבניין הזה? תזכרי אותו.

אחת השאלות שנשאלה היא , האם אנחנו נראה את הבית שלנו..אמרתי שלא, ובתוך תוכי הצטערתי שלא הכנתי דגם של הבית שלנו ברעננה, חשבתי לעצמי, שבשביל נגה זה הבית הכי חשוב, והבית של אבא גם, כי היא שאלה למה אלו בתים חשובים.

הסברתי לה על מיני ישראל , שלכל מבנה מוקטן שבחרו לבנות שם יש חשיבות ארכיטקטונית, היסטורית, ארכיאולוגית, דתית וחברתית, כמובן שאני הסברתי לה שאילולא ידעו שהיא כזו מיוחדת היו מתעדים גם את החדר שלה ואת הברביות שלה ואת העיצוב הבגדים המחודש שהיא עשתה להם בדיוק לאחרונה....

אז כשהגענו...בהתחלה רצנו מהר..עד שהבחנו באנשים קטנים שחיים שם בפנים.....למשל בתחנת רכבת:

או מי שממש רוצה להגיע לאולימפיאדה, למרות שהם נראים מעט עצלים לדעתי....

אז מאוד מאוד נהננו :-)))

אני גם מאוד אוהבת את האנשים הקטנים שם...הם מאוד מנומסים ושקטים :-)

והמבנים מאוד יפים. מאוד מאוד יפה ירושלים..בעיקר שרואים ממנה את החרמון :-)

היה כיף :)