אפשר להבין את שביעות הרצון הרבה שמפגין נתניהו מהעובדה שכל כך הרבה מדינות יצאו מגידרן כדי לסייע למדינת ישראל בשעותיה הקשות. אפשר להבין כמובן גם את קורת הרוח המיוחדת, שהסבה לו העובדה, כי בין המדינות המסייעות היו גם כמה מדינות לא ממש ידידות-יות לישראל, ובראשן טורקיה, ששיגרו סיוע צנוע בהיקפו אך רב משמעות מעצם הוויתו. נדמה כי לא תהיה זו טעות להעריך, כי גם נתניהו עצמו הופתע מההיענות הגורפת לפנייתו.
לא בכדי הביע נתניהו במהלך ימי הבעירה כמה וכמה פעמים את תודתו ואת שביעות רצונו מגילויי הסולידריות של המדינות המסייעות לישראל ואף הרחיק לכת להעניק לסולידריות הזו משמעויות מרחיקות לכת, כולל הבעת תקווה, כי בעקבות נכונותה של טורקיה לשגר את תרומתה הצנועה לפעולות הכיבוי, יבוא גם השיפור המיוחל ביחסי ישראל טורקיה.
ההתגייסות הבינלאומית לימין ישראל, בולטת שבעתיים לנוכח בדידותה הכמעט מוחלטת בזירה הבינלאומית. אמנם הדרך לתרגם את התמיכה ההומניטארית לתמיכה מדי- נית רחוקה וקשה, אבל אין ספק כי הצעד הראשון כבר נעשה. ואיזו הוכחה יכולה להיות טובה יותר מאשר סימני הריכוך שהגיעו מכיוונו של הנשיא הטורקי שכבר התחיל להוריד את הטון בהתבטאויותיו העויינות כלפי ישראל.
אכן אין ספק, לא פחות משישראל היתה זקוקה לסיוע הבינלאומי לצורך ההשתלטות על האש, היא היתה זקוקה לו לשם שיפור מעמדה הבינלאומי. איך אמר נתניהו לאור גילויי הסולידריות עם ישראל? זה לא היה מובן מאליו.
אולי הדברים שייכתבו להלן לא יינעמו לכל מי שמורגל בטיפוח הגאווה הלאומית הישראלית, אבל האמת חייבת להיאמר: מה שעורר את הסימפטיה לישראל ואת הנכונות להתגייס לעזרתה, זו העובדה כי בניגוד לתדמית המתנשאת והרברבנית של ישראל כלפי מדינות העולם, הפעם היא באה שפופה ואומללה. היא פנתה לעולם בבקשת סיוע כעני המחזר על הפתחים; כמדינה מסכנה וחסרת ישע; כמדינת עולם שלישי בכל הקשור ליכולתה להתמודד עם שריפות. העובדה שראש ממשלתה פנה בעצמו באופן אישי למנהיגי המדינות ותיאר באוזניהם במסכנות עד כמה המצב קשה ועד כמה ישראל זקוקה לעזרתם בדחיפות הרבה ביותר היא זו שהביאה להיענות המהירה והסוחפת, כפי שהיא באה לידי ביטוי עז בעובדה שאפילו אבו־מאזן נרתם לסייע על ידי שיגור שלוש כבאיות של הרשות הפלשתינית. לא שמישהו באמת היה צריך את הכבאיות שלו, אבל גם הוא מצא לנכון להימנות ברשימת הנענים לסייע לישראל במצוקתה.
המסר העולה מהיחס הכל־כך אוהד לישראל ומההיענות הכל־כך גורפת לסייע לה בשעותיה הקשות, צריך לעמוד לעיני כל מי שמעמדה הבינלאומי של ישראל חשוב בעיניו: למדינות העולם העויינות בדרך כלל את ישראל כולל מדינה כמו טורקיה, הנמצאת היום בחזית המדינות העויינות המאיימות על ישראל אין כל בעייה להתייחס אליה בידידות ובאנושיות, אם רק תסיר מעליה את התדמית היהירה של מעצמה בינלאומית שיכולה לעמוד בכוחה ועוצם ידה מול כל האיומים הצבאיים נגדה. עד כמה שהגויים לא אוהבים את ישראל בשל העובדה שהיא מגדירה את עצמה כ״מדינה יהודית״, הם פחות אוהבים אותה כמדינה המתגאה בכוחה ועוצם ידה.
קצת להתכופף; להוריד את רף היהירות; לרכך את הטונים הרברבני־ ים; וכמובן, להימנע מלהתגרות באו-מות - לא יזיק.
בהזדמנות הזאת אפשר להציע לקובעי המדיניות להפיק מהתנהגות האומות מסר נוסף: כשמגישים עזרה לנזקקים, לא משפילים אותם; לא מקניטים אותם; לא מטיפים להם מוסר כיצד עליהם לנהוג כדי שלא יגיעו למצב שאילץ אותם לבקש עזרה; לא כורכים את הגשת העזרה עם הצבת תנאים. ובעיקר, לא לקמץ בהגשת עזרה. עזרה מגישים עם כל הלב. בנדיבות, במאור פנים ובכבוד. לבקש עזרה זו לא בושה. להתנהג לא יפה עם מבקשי עזרה, זו בושה. |