לפעמים חלומות מתגשמים? ברגעים הקשים ביותר שעברו עליי בתקופה האחרונה, עם כל הפרידה מננה, הבגידה של נוצ'קי ואובדן הביצים שלי, לא האמנתי שהחיים שלי יוכלו אי פעם לחזור להיות כל כך טובים. אבל החודש האחרון פשוט הוכיח לי שאתה אף פעם לא יודע מה הגורל הולך להביא לך.. מאז הטיול למושב החיים שלי ושל הבלונדה תפסו כיוון משודרג. אחד המושבניקים החתיכים, ולא סתם מושבניק חתיך אלא גם אבא של טופי, העז סופסוף לעשות את הצעד ולהתקשר לבלונדה. מאז אנחנו מעבירים את הזמן בנסיעות הלוך ושוב למושב, שם אני מבלה בפרדסים עם טופי ומתאהב בה עוד טיפה בכל פעם, או שהוא בא לישון אצלנו ואז אני מרחרח אותו כדי להסניף עוד קצת מהריח המתוק שלה.

אין, תאמינו לי, אהבה זה הדבר. בקיצור לפני יומיים פתאום הבלונדה מודיעה לי שהמושבניק הזמין כרטיסים לדיל רומנטי לרומא. איזה כיף, חשבתי לעצמי, נסתובב ברומא, נחלוק בולונז עם טופי, נסתכל על כלבות איטלקיות (היי, רק להסתכל, זה עוד מותר לי) ונהיה כולנו וואן ביג הפי פמילי. טוב שלא חייתי בסרט. ביום שאחרי, בדרך לשדה התעופה, פתאום הבלונדה שינתה כיוון. היי מה קורה פה? לא הבנתי למה במקום לנתב"ג היא התחילה לנסוע דרומה פתאום. כשעברנו את השלט של מושב פתחיה כבר ממש התחלתי לדאוג. התבלבלת במושבניק, רציתי לצעוק לה, אבל היא רק ליטפה לי את הראש ואמרה שהיא כ"כ הולכת להתגעגע אליי. הצילו!

ירדנו במקום ירוק ושקט ושמעתי פתאום המון נביחות של כלבים. ממה שקלטתי נשמע שהולכת שם דווקא מסיבה מדליקה. "מלון בוטיק לכלבים" היה כתוב על השלט, ופתאום בין כל הנביחות שמעתי נביחה מוכרת, טופי רצה אליי וישר התחלנו לרחרח. עדיין לא הבנתי מה בדיוק נסגר אבל אהבתי את הטוויסט בעלילה. ואז הבלונדה והמושבניק הודיעו לנו שהם חייבים לעזוב כדי להספיק את הטיסה שלהם. אל תדאג גרשון, היא אמרה וכמעט בכתה, אמא עוד מעט חוזרת לקחת אותך. האמת? אמא יכולה להישאר ברומא כמה שבא לה. אני וטופי לבד? במלון בוטיק יוקרתי? מה עוד צריך כלב בחיים! כל יום אנחנו עושים קוואליטי טיים, נפתחים עוד ועוד אחד לשני ואני רק מבין יותר ויותר איזו כלבה מדהימה היא טופי, ואיזה שילוב קטלני של אופי ויופי יש לה. חוץ מזה יש לנו כאן גם זמן לשחק עם כלבים אחרים על הדשא, בריכת שחייה (עד שלא ראיתם את טופי משתזפת לא ראיתם כלום), מסלול מכשולים שבו אפשר לעשות שרירים מול הכלבות...

בקיצור, הכול פשוט מושלם, שלא לדבר על האלבום פייסבוק ההורס שאני הולך להעלות מהתמונות שמצלמים כאן. "דוגי סטייל" נראה לי שאני אקרא לו. הדבר היחיד שקצת חסר לי, בעיקר בלילה כשאנחנו הולכים לישון במיטה המפנקת שלנו, זה הביצים שלי. אבל לא נורא, אנחנו עושים כפיות ומתכרבלים, וכשהאף שלי קבור עמוק בתוך הפרווה של טופי, אני סופסוף מרגיש שעכשיו אני יודע מה זו אהבה.