.
.
.
.
.
.
היום נסעתי לאוניברסיטת חיפה דרך כביש כלא שש-בית אורן- אוניברסיטה. רוצים להקים באוניברסיטה מרכז ברמה לאומית לחקר אובדן ושכול ואולי אנחנו נהיה מעורבים בזה.
בדרך הריח השרוף מכה מבחוץ ומבפנים. כל כך הרבה שחור. האובדן חזק.
ומאידך גם איים וקווים של ירוק. פה נשרף ופה לא. מה עשה את ההבדל? מה ההבדל בין בית אורן לניר עציון? למה כאן האש שרפה וכאן לא? אני יודע שבניר עציון כרתו באופן מסודר את היער כך שהאש לא הגיעה ליישוב. האם מקומות עם לכידות חברתית גבוהה שורדים טוב יותר?
למרות שמדובר היה באסון בסדר גודל לאומי- מה שעשה את ההבדל היה לא גודל השטח השרוף או הנזקים לרכוש אלא ההרוגים. הכרמל כבר ידע שריפות בעבר. הפעם הפשלה הגדולה היא לא ברמת הציוד של הכבאים אלא ברמת השליטה על תא שטח בעת ארוע שריפה רחב היקף. שליטה נכונה על מיקום האש והצבת מחסומים במקומות הנכונים היתה מונעת את הקטל. יש לנו לווינים, מטוסים, מטוסים ללא טייס ובכל זאת לא היה מי שיקבל תמונה שלמה על התקדמות האש ומיקום הכוחות. איך דואגים שזה יהיה אחרת בפעם הבאה?
יש מה להאשים את מי שאחראי על מערך הכבאות. הציוד, התפיסה, חוסר במטוסים, בחומרי כיבוי ועוד. אבל ממה שאני ראיתי- צריך לדבר גם אל מי שנוטע אורנים. אולי אני טועה אבל ממה שראיתי במקומות בהם היה חורש טבעי- נראה שהשריפה היתה פחות חזקה.
למרות שמדובר היה באסון אזרחי לכאורה, דובר על מלחמה. ובאמת כל הנפגעים הם מכוחות הבטחון ואני מכליל בזה גם את מכבי האש. מה היה קורה אם מדובר היה בנפגעים אזרחים? מי היה דואג להודעות מסודרות למשפחות? מי היה דואג ללוות אותן בשעות הראשונות? בשבועות הראשונים? בשנים הראשונות? איזה זכויות יש למי שנהרג סתם כך?
אני חושב על כל הפעילות של משרד הרווחה שלא באה לידי בטוי בתקשורת. החמ"ל בירושלים ובחיפה. פינוי המוסדות של המפגרים, האוטיסטים, הפנימיות, הזקנים, הנכים. כל כך הרבה סיפורים של עבודה שקטה ונכונה. אני חושב על הבדיקה שעשינו בישובים שבהם גרות משפחות הרוגי השב"ס. ברוב המקומות קיבלנו תשובה זהה: אנחנו איתם כבר מיום חמישי בערב. בחלק מהמשפחות- המחלקות לשרותים חברתיים עדיין בתמונה ויישארו שם למשך תקופה ממושכת למרות שמדובר לכאורה במי שהשב"ס צריך לדאוג לו. ואולי חוסר הפרסום הוא הדרך הנכונה.
ביום חמישי בערב, הייתי עסוק בהסעות של הבנות לפה ולשם לפני שהצטרפתי לטקס חנוכה בבית הספר. לאחר ששמעתי את החדשות התקשרתי לאשתי וסיפרתי לה על השריפה. היא אמרה לי: אתה לא תאמין אבל הם שרים עכשיו את: אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי...
|
עמיתלוין3
בתגובה על למידה כנסים וטכנולוגיה חלק ג'
ההלך
בתגובה על לילה יורד על נהר ה saone
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מראות קשים
תחושה קשה..
*
הבתים ייבנו מחדש
כואב אבל אפשרי.
כמות ההרוגים הנוראה ברגע של ביש מזל וחוסר שליטה מרכזית בסיטואציה.
התוצאות הקשות ..!!
הייתי שם ביום ג'.....באמת מחזות קשים .
ומצד שני - המון איים ירוקים ביער השחור..
יהי זכר הנספים ברוך. ותמדי מרגשיה צורך לציין גם את אלעד, הנער המתנדב, בן יחיד להוריו, שאמו הקפיצה אותו בידיעה לאן הולך, ושנתן דוגמא למחוייבות אישית, אכפתיות ואחריות.
אני לא מומחה אבל שמעתי שהבעיה הגדולה היא דווקא עם אורן ירושלים שגדל טבע בכרמל, שהוא דליק ביותר וגם מפיץ את האש. דווקא העצים הנטועים של קק"ל הם זנים עמידים יותר לשרפות.
לב הטרגדיה הוא אותו ארוע בודד של האוטובוס בכביש בית אורן, אם הבנתי נכון אז כל ההרוגים והפצועים הקשה הם מאותו ארוע (האוטובוס והמכוניות שאחריו והכבאים שניסו להציל אותם). טעות איומה בשיקול דעת אבל מלבדה כוחות הכבאים והמשטרה פעלו למופת ללא אבדות אחרות או נפגעים משמעותית אחרים (ועם אפס אבדות אזרחיות)
בכלל כולם מדברים על המחדל הנורא אבל לדעתי הודגמו כאן דווקא מקצועיות, מיומנות ומסירות ושיתוף פעולה של של המערכות, תוך מספר שעות לא גדול כל כבאי המדינה כבר הגיעו לכרמל, המשטרה סגרה באפקטיביות את השטח (שוב למעט אותו ארוע נורא), הפינוי והטיפול במפונים בוצעו היטב, צה"ל תרם והפעיל צמ"ה תוך זמן קצר. חיל האוויר ניצח על הפעלת 30 מטוסים מעשר מדינות במרחב מצומצם. יכול היה להיות הרבה יותר גרוע