לפעמים אני חושבת שהכל משתפר, שהכל נהיה טוב יותר, ואז המציאות מכה בפני שוב...
אני מנהלת שיחות עם אמא לעיתים רחוקות, משתדלת להימנע מזה.... עם אבא אני בכלל לא מדברת, לפחות לא על דברים שהוא לא רוצה לשמוע...
אבל, זה כבר קרה, ישבתי עם אמא באוטו, אחרי מריבה קטנה על הנהיגה שלי, היא התחילה לבכות ופתחנו שיחה...
הסברתי לה כמה כואב לי, כמה קשה לי לחיות בבית הזה... הסברתי לה שבכלל לא עוזר לי שהיא כל הזמן חושבת רק על עצמה, שהיא אגואיסטית כל כך... אני משתגעת מזה שהיא משחקת את הקורבן, ותמיד מחפשת איפה יפגעו בה. אמרתי לה שאין לי שום רצון לזוגיות ואהבה, הרי אני רואה מה יש לי בבית, אני לא רוצה משפחה כנוספת כזו בחיי... ישבנו ודיברנו שעה ארוכה, חשבתי שהיא מבינה.
אמרתי לה שאני לא אוהבת את אבא יותר, אלא שלאבא אכפת ממני, או שלפחות הוא יודע להראות את זה... לעומת זאת, היא משתדלת כמה שפחות להראות אהבה....
לדוגמא, נתת לה את העובדה שהיא נפגעת מזה שאני מתקשרת תמיד לאבא, ולא אליה. אמרתי לה שאבא מתקשר אלי כל כמה שעות, אז אוטומטית אני מחזירה לו צלצול... אם לה לא אכפת ממני, למה שלי יהיה אכפת ממנה?!
חשבתי שהשיחה הזו הייתה מועילה, אני לא זוכרת אי פעם שהתפרקתי כך מולה...
יומים אחרי השיחה הזאת, היא דאגה להתקשר אלי כמה פעמים ביום, פתאום ראיתי מאמץ מצידה... היחסים השתפרו, וחשבתי שסוף סוף זכיתי במלחמה הזאת, והחזרתי לעצמי את המשפחה לה התגעגעתי כל כך...
עכשיו, הם יצאו ב3 לסידורים, התקשרו אלי ב5 שאני אנקה את הבית, לא ממש שאלו לשלומי... ואז, חזרו הביתה, הם לא קראו לי מלמטה, הם נשארו שם והתחילו לצרוח אחד על השנייה, כאילו הם נמצאים באיזה בונקר, ואף אחד לא שומע אותם...
אחרי רבע שעה, אבא קורא לי, רוצה לדעת פתאום איפה אני... בקריאה השניה עניתי, הוא ביקש ממני לרדת להדליק נרות... אני יורדת למטה, על עך לא רוצה, והכל בסדר למטה, הם מתחבקים, מדברים... פתאום אני לא בסדר... פתאום אני "עושה להם דווקא", "עושה להם חיים קשים!"
אני לא מבינה, איך זה שתמיד שהם רכבים, אני יותר מדיכאון מהם....
אני מקווה שהם יבינו מה קורה פה, אני מקוה שהם יבינו שאני לא רוצה לשמוע צעקות יותר... לא ממש אכפת לי אם הם אוהבים אחד את השניה, זה כבר לא ענייני, ומידי - שיסבלו... אבל, אני לא רוצה לראות את זה, אני רוצה להיות כמו הקופים - לא רואה, לא שומע ולכן לא מדבר... נמאס לי לחפס צד, לריב עם הצד השני, ולדעת שגם אחרי הגשר הזה, יבוא עוד תהופ... |