שמענו רבות על משבר הסאב-פריים בארה"ב, בו מיליוני אנשים (רובם שחורים והיספנים) לא יכולים להחזיר את המשכנתאות שלהם.
הגופים שנתנו את המשכנתאות איגחו או מכרו אותם אותם לבתי השקעות ולבנקים בכל רחבי העולם. אי החזר המשכנתאות הביא לכן למחיקת אשראי והשקעות בהיקף ענק של מאות מיליארדי דולר. אפשר לראות זאת כמין אירוניה של הצדק - אותם מיליוני משפחות עניות בארה"ב כאילו 'נקמו' במערכת ההון והאשראי על שהמדינה דחקה אותם לשוליים.
אותם משקיעים שרכשו את המשכנתאות לא העריכו נכון את הסיכון הקיים, וגרמו לחברות שלהם הפסדי ענק.
אחד מהם הוא סטנלי אוניל, מנכ"ל בית ההשקעות מריל לינץ' אשר בניהולו מוחקת החברה (לבנתיים) ערך בשווי מדהים של 8.4 מיליארד דולר...
כעת מיסטר אוניל יפרוש עם פיצוי של 159 מיליון דולר, סכום נכבד המצטרף לסכום של 160 מיליון דולר שקיבל אוניל ב-5 שנות מנכלות"ו. פרס יפה על הכישלון שלו העסקי שלו.
דוגמא לחוסר צדק משווע, ועל איך השוק עצמו לא פותר את בעיית חוסר האיזון בין כוחו של המנכ"ל בפרט והנהלת החברה בכלל, לבין התרומה הכלכלית האמיתית שלהם.
עמי |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נכון מאוד.
שכר הבכירים בחברות ציבוריות הוא צרה צרורה.
לכאורה יש כאן שוק חופשי, אך בפועל מדובר בגילדה שבה קבוצה קטנה של מקורבים מחלקים זה לזה הטבות, והדירקטורים מטעם הציבור אינם עושים דבר. אפשר לחשוב שהמנכ"ל הנכבד יעשה את עבודתו פחות טוב אם הוא ירוויח, נניח, "רק" 10 מיליון דולר בשנה, ולא 100 מיליון דולר בשנה. לא שוק חופשי ולא בטיח. סתם חזירות וניצול התמימות וחוסר האונים של העובדים והמשקיעים הקטנים ממשקי הבית.
היי,
קראתי על כך באחד המאמרים,
לא זוכר איפה.