הארוע? חתונה! לא, לא סתם חתונה אלא חתונה של חברה טובה של חברה שלי. פעם ראשונה שלנו בחתונה ביחד, ולא באמת הייתי לחוץ למעט זיעה קרה פה ושם, בקטנה. "ממי, זה לא מלחיץ אותך שאנחנו ליד החופה נכון?" אני, מה פתאום מלחיץ, כל עוד יש סביבי אוויר, מלצרים עם כבד אווז ויין אדום אני רגוע, ורגוע זה יחסי. לכלה זו חתונה ראשונה ותרשו לי לאחל לה שתהיה זו גם האחרונה שלה, עת שלחתן זו הפעם השלישית בה הוא מקדש מתחת לחופה. סיפור סטנדרטי כזה לא? תגיד, אז ממה הם מתפרנסים? די פשוט למען האמת. הם שניהם מועסקים באיזו חברת תעופה לא קטנה בכלל, טייסים כאלה עם פסים צהובים על הכתפיים, כובע מצחייה וטרולי עם גלגלים שדבוק למאחורה של כף היד. די! טייסת חברה של חברה שלך?! באלוהים טייסת, וגם נשואה עכשיו. אהבה בשחקים ת'כלס.
הטלפונים. היו ביניהן הרבה טלפונים. אבל עכשיו כשחברה טובה של חברה שלך מתחתנת זו סיבה למסיבה. כמו קם לו מעין חפ"ק שיתופי וירטואלי על טהרת ההכנות לארוע כדוגמת השמלה, ההינומה, העקבים, הקייטרינג, הקישוטים על המפות, מי אמר למי, וכמה בריות להזמין כי תמיד שמתחיל המשא ומתן על המוזמנים זה בערך כמו לבנות בית ביחד, בסוף זה הצליח. דיווחים שוטפים מזו זולתה של זו – הפרייה הדדית של ממש עד הפרטים הקטנטנים שאפילו אותי השאירו פעור פה. ואני רק חושב שאם לכל גנרל לפני צאתו לקרב, היה כוח עזר נשי המונה כלה בהתהוות וחברה שלה – אין מצב שהוא היה מפסיד את הקרב – באחריות! כמעט אחרי כל שיחה כזו עוד העזתי לשאול אם הכל בסדר, נעניתי בחיוב והתשובה תמיד היתה זהה לקודמתה "שיחות של נשים, אל תנסה להבין". אה, ואני עוד חשבתי שאני חופר?
השמלה. "ממי אין לי מה ללבוש!" מנטרה מולדת כזו שצצה בערך שבועיים שלושה לפני הארוע, ככה במסגרת היום כן יום לא - היום כן! כבר למדתי שאסור להטיל ווטו בסוגייה. זה לא משנה עד כמה המלתחה משופעת בשמלות, וזה לא משנה אם היא הייתה שבוע קודם במסע שופינג מטורף במנהטן, והבגדים שלך בארון כבר יותר מכווצים מסרדינים. יש מטרה, קוראים לה שמלה לחתונה וכל האמצעים כשרים. גיחה ראשונה והנה אני מוצא עצמי בקניון, היא מודדת ואני לא כזה נבוך. זה לא זה, טוב אולי אחרת, אולי חנות אחרת? זה לא יושב טוב. מה שנכון נכון וצריך שיהיה נוח. גיחה שנייה. בערך יומיים לפני החתונה, בעודנו תרים את רחוב סוקולוב ברמת השרון, פתאום באופן מפתיע חנות עם שמלות, פתאום שמלה אחת פוטנציאלית, מודדת, בינגו! החיוכים, החיבוקים, התיקון אצל התופרת והיא מאושרת. אבן נגולה מעל ליבי. אל דאגה, עד החתונה הבאה זה יעבור.
אני מודה שיש איזה אלמנט מורכב בללכת עם זוגתך לחתונה. ומה נראה לכם שאני אכתוב מלחיץ ושהיא תקרא את זה? פחחח. כלומר ישנה איזו מן כמיהה סמוייה כזו חצי מוצפנת באוויר, וזה נשמע בערך כך: "מתי אצלנו?" של כל הזוגות הלא נשואים שבאים לחתונות של חברים שלהם. מה לא? טוב אז אני חי בסרט. ואל תגידו לי שזה רק מהצד הנשי, ממש לא. היום הזה של החתונה מגיע לבסוף והוטלו עליי שתי משימות מורכבות דיו: האחת היתה להדליק את הדוד בזמן, והצלחתי לעשות אותה בעצמי. השנייה הייתה לדעת לנווט לחניון בואכה הארוע, טוב, כאן קצת עזר לי הג'י.פי.אס שלי. אני? יש לי בגדים לחתונות באמת. "מותק אתה באמת הולך ללבוש את המכנסיים האלה? זה נורא צמוד לך!" וההמשך ידוע.
התדריך. בדרך לחתונה זוגתי היפה סוקרת בפניי את מה יהיה, כמה, איך, מי הנפשות הפועלות איתן נחלוק את השולחן, משמע היא כבר יודעת הכל על החתונה. היו לפחות עוד כמה טייסים בחתונה, אפילו הרב שחיתן את הזוג המאושר גם הוא טייס. אני אוטוטו מגיע אליו גם. בעצם, כשאני חושב על זה? וזה ארוע מכונן בפני עצמו, לא הרבה יצא לי לבלות בחתונות מאז שסיימתי את פרק א' שלי, מה גם שעוד פחות מזה יצא לי להיות בחתונות עם חברות שלי. אבל הפעם? הפעם זה אחרת, אבל זה רק טיזר קטן לטור הבא. עד כאן ההגיג הפנימי.
הגענו. וואלה הביאו אותה בהפקה די יפה הזוג הטרי, אט אט מכירים לי את הנפשות הפועלות וקדימה מינגלינג. הרב מלמעלה? אז כמה דקות לפני החופה זוגתי מכירה לי את הרב, שמחתי להכיר את הרב, לא לפני שהוא משביע את זוגתי שהיא שותה מהיין של החופה לאחר שזו תסתיים. כנראה בשפה של טייסים זה אומר שהוא הולך ליירט אותה עם כוס היין לאחר החופה, כי זו סגולה ונגיד אולי שרוצים שם כל החבר'ה מהעבודה לראות אותה גם מתחת לחופה. אני? אני חושב איזה מזל יש לי.
היין. אמר הרב וקיים! תיקתק את החופה ומזל טוב לזוג הטרי מאחל לכם מכל הלב. פתאום במיקרופון קורא לגברת שלי שתביא בלגימה מהיין. עד היום היא טוענת שהיא לא שמעה את כבוד הרב, אבל הוא בשלו, מחפש! בסוף הוא מוצא אותנו ופוקד על זו הגברת שלי לשתות. כולנו צוחקים ומבסוטים. פונה גם אליי כבוד הרב: "עכשיו אתה חביבי, שתה זו סגולה ועניינים" כן, גם אני מצווה לשתות מן היין הקדוש – לגימה קטנה ואני עדיין נושם. אממם קצת מביך? טוב אבל רק קצת. כן זה אחרת כבר אמרתי לא? חתונה מוצלחת על פי כל אמות המידה המקובלות, אווירה חיובית, אוכל טוב, אלכוהול, חברה טובה, ואישה אחת שאני מאוד מאוד מחובר אליה.
עמית
|