(woman. i can hard)

---------------

לי יש לדרמן בכיס כחול

של ג'ינס

אתה תביא ויקטו-רינוקס בעור שחור

נר-תיק

אפשר עכשיו לגלף את הדמויות

שבבים שעפים. אתה ואני בשאריות.

מין-סרה. דבש ניגר. וריח של

נגריה.

יום חג.

(והכיס-מרה. המרה. מטבע חוץ. אני זרה)

-----------------

(all u need is love \ all u need is lust \ all u need is lost)

----------------

לא מפסיקים לבנות במכללה כל השיעור הקונגו דפק כמו המילים שלך (או: מה קדם למה) ------------ אתמול כל היום ב88 היו יותר מ88 שירים של הלנון (all we are saying is give piece.    A chance to see your eyes) --------------  בדיחה: שתי כריות, אבנים וצמר גפן, נפגשו בלילה ניאוני על כביש חשוך. שאלה אחת את רעות-אה (ורעות זה שם של דתייה): למה ציפית? ------------- השחזה באבן צור. ישועתי. (oz. אחלה סדרה) ----------------- המרצה התלבשה כולה בחום אתמול (כולל נעליים ושערות) מעניין איך זה לראות את עצמך כל כך הרבה זמן בצבע אחד (זה יכול ללכת רק בשחור. הצבע האחד בבגדים לכל היום) ----------- אמל"ח זה קיצור נהדר. כל האמצעים-כשרים. כל המלחמות- טריפה. מלחמת ארבעים השנים הטובות הטובעות ועולות ושבות ושׂיבה נזרקה (זו מטאפורה יפה) ומזרק ולווריד וגמילה שלא עלתה. אתה

-----------------

רעב ממלא אותי כמו

תשוקה והנחשק שלה

אני לועס אותו היטב, טועם כל פינה

יבש ולח, עסיסי וחרוך גם יחד.

הריר נוטף.

נהמה נשמעת מקירבי

תאי גופי מתים*

נשמתי פורחת

----------------

------------------

יזמתי שנלך לקניות (אפילו שהייתי הרוגה) אחרי עשרים אלף פגישות (התרוצצה לי הצורה) המנקה האתיופי החזיק (ידיים) מטלית לזכוכית ומכונה לרצפה יצא לו צפצוף הודעה מהכיס. הוא העביר יד על המכנס (אפילו שהמטלית יבשה) והוציא מכשיר שחור ולא קטן ולא מצלמה. הוא לחץ כפתור וחייך (מלוא שיניים לבנות) זו אחת המחוות היפות של המאה. נקודה. לחייך מול מילים מרצדות שבאו זה מקרוב (או זה מרחוק) ונכתבו עבורך (ברגע זה ממש באי שם). אני אוהבת לראות את זה אצל אנשים. מאד (ואם קשר ובלי קשר חבל שאין לי את הטלפון שלך) -------------- לפעמים זה מרגיש כמו בית חולים פורייה או הדסה אין כרם ואין גפן משתרגת ואין טיפה של טל שתנצנץ לי אור רך כמו שאני רוצה ---------------- (let me take u down c'os If I could I would go too. Tutim fields in my tuta. For u )

--------------

ציפורים שיכולות לעוף, למה הן הולכות?

היא לא מבינה את זה

לו הייתי ציפור לא הייתי הולכת אף פעם

כל מה שצריך זה לנפנף חזק בכנפיים.

ואז קול קטן אומר לה: לא לא

והיא נכנסת חזרה מהמרפסת שבקומה השלישית*

--------------

טינופת צופים בבני עקיבא. החניכה יורדת לקומונר וסוחטת לו את הנשמה (בלי יד אחים לכם שלוחה) רק שפתי חמד מלופפות-מהודקות-לא-דקות ולשון מציירת בו צורה  -------------- אתמול ביטלו שיעור (סמינר מחקר) יצאתי להחליף אווירה, לקבל רוח ולצעוד על צעדים שנצעדו לפניי בארץ תל אביב הפקוקה. קניתי קפה אצל ניצן היפה (היא לא סטודנטית, היא רק על הקופה) שמתי את הכוס על האוטו ונסעתי שלושים או משהו מטר. ואז נזכרתי. והתערבתי איתי על כוס קפה וזכיתי. וזה עוד היה בעלייה תלולה -------------  אני קירחת מכאן ומכאן. אתה בא? ------------(imagine no possession. Sorry. No can do)---------------  היום ברמזור עמד לפניי רכב: משולם פיקניק ובניו- צריך לטעום כדי להאמין. חשבתי: כדי להאמין ממש, לא צריך לטעום. ההיפך אפילו: אם טעמתי זו כבר מציאות מוצקה. אמונה- אלוהים, למשל-  היא מה שלא ניתן לתת לו הוכחות. זה לא בשכל בכלל ולא בידיעה. זה האזור של הנשמה (מפה לפה ומפה לאוזן. הקול שלך) ------------ (I heard the news today. Oh, boy. Turn it off  & cry for me now)

------------------

בוא אליי אל ערסל הניאון הרך

על עירום הצבעים הניתזים כהד משברי השלוליות

הנה, גע בי

כלל אינני מוצקה

גע בי*

------------------

------------------

כמה אנחנו קרובים לבכי. כמה מהר הוא הופך לצינה

------------------

(let it be \ let it beat \ let it bite)

------------------

http://www.youtube.com/watch?v=v7XoC4Tf_X8&feature=related

 (*י. יובל)