כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על המפריד, על המחבר ועל העור שביניהם

    14 תגובות   יום חמישי, 9/12/10, 13:42

    ''

     

    "ילדה בלי עור, ילדה בלי עור, מה תעשה ילדה בלי עור..." כתב מישהו על לוח המודעות במחלקה.  במלחמת ההתשה בשנות השמונים, שהיתי בביתן 16 בתל-השומר (היום בית החולים שיבא). ביתן 16 היה ביתן השרופים. מידי פעם, בלילות, היתה נשמעת זעקת האמבולנס הקרב ומבשרת את הידוע מראש – קורבן חדש הגיע לתופת.

     

    פניה של אחת האחיות במחלקה היו פני מסכה. האחות נפגעה בילדותה מבלון גז שהתפוצץ. היא עברה אין ספור השתלות, למדה תוך כדי טפולים, ממש גדלה במחלקה  ונשארה  לעבוד בה כאחות, לעזור לנפגעים האחרים.

    השהיה במחלקה, פתאום, באמצע החיים  כִּוונה את תודעתי לחשיבותו של העור -  האיבר הגדול ביותר אצל בני האדם,  שמכסה כמעט את כל שטח הגוף ותופס 15% ממשקלו - לתפקידו בחיינו ולמשמעותו הסמלית. אלולא הבעירה הגדולה בכרמל, לא הייתי נזכרת.

     

    השרש העברי ע.ו.ר.  שפרושו להקיץ משינה,  להתעורר או  בהשאלה להתעורר לפעילות מסוימת, להתפקח  -  קשור לחוש הראיה, למשל, התעוררתי, או  בהשאלה, עורו אחים, עורו.

     

    מיד צץ גם העיוור, שהוא במובן מסויים  הִפוך של השרש ע.ו.ר, כי עיוור הוא, מי שנִטלה ממנו היכולת לראות.  ישנו  העיוור ממש והעיוור בהשאלה. אהבה עיוורת היא אהבה שאין רואים בה את בן הזוג כפי שהוא במציאות, אלא כפי שהוא נתפס בעיני רוחינו ודמיונינו.

     

    אין לי מושג, אם יש קשר   בלשני בין השרש ע.ו. ר ובין העור – הקרום החיצוני המכסה את בשר גופינו, כפי שמגדיר אותו אבן-שושן,  או כפי שאומר יחזקאל,  "והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור", שם, לז, ו,  אבל הכתיב הזהה מכריח להשוות.

     

    וכבר משתוללות  בעיני רוחי  אפשרויות אין קץ,  שאליהן אפשר להוליך את הקשר בין הע.ו.ר ובין העור, מַפתֵחות זעירים לתובנות בפסיכולוגיה ובפילוסופיה, בעיקר, באתיקה,  וכמובן, בתרבות היהודית, הנבנית על העברית ובה בעת בונה אותה. ומה נותר לי, אם לא לעמוד פעורת פה ונפעמת מול השפה העברית הפלאית.

     

    העור הוא שמגדיר את גופינו הפיזי, העור הוא קווי המתאר שלנו, הגבול, השוליים שלנו, מה שמבדיל אותנו מהאחר, מהזולת ומהעולם, מה שקובע את נבדלותינו.

    יצא מעורו – פירושו, יצא מגבולותיו, יצא מכליו, יצא ממה שמארגן וקובע אותו ככזה ולא כאחר, בקיצור, התפרץ, פרץ את גבולותיו, את הקִבּוּע שלו עצמו.

     

    על משמעות דומה של העור, אפשר ללמוד גם  מהבטוי הריטורי,    "היהפוך כושי עורו...."..  הכושי לא יהפוך את עורו. העור בבטוי זה הוא דוגמא לאיבר מהותי, מוצק, שאין לשנות. הוא  סמל לגרעין הקשה שבנו, לקבוע  ולמגדיר אותנו.

    רק מתחזה, צבוע ומתחסד – יכולים להפוך לכאורה את עורם, כמו זאב בעור של כבש,  שמשמעו, רמאי המעמיד פני צדיק, כמו יעקב המתחזה לעשו, ורק אלוהים יודע, למה זכה הרמאי בבכורה.

     

    בעור מצוי חוש המשוש שלנו, המקל עלינו את ההתמצאות במרחב ומאפשר לנו להבדיל עצמנו מהעולם ומהזולת, כלומר הוא איבר שמפריד אותנו מהעולם, אבל בה בעת, בזכות המגע והנגיעה הוא מחבר אותנו  לזולתינו – חבל טבור נצחי שכמותו. אולי הנגיעה והמגע אינם אלא פיצוי על ההפרדה.

    מה שמפריד אותנו מהעולם, הוא גם מה שמחבר אותנו אליו, הוא ההפרדה, אבל הוא גם הפצוי על ההפרדה, הוא הפיוס.

    העור, האחראי על הנגיעה והמגע – החבור הראשוני והחזק שלנו לעולם, הוא גם הנגע. אוי לו למי שנגע יותר מדי, אוי לו  למי שנגעו יתר על המידה בעורו, עד שעורו אינו ראוי עוד למגע.

     

    חִשבו על חולי מחלות העור הנוראות, כמו הצרעת, שבגללה הורחקו החולים לקולוניות רחוקות או למוסדות מסוגרים, או להבדיל, מחלות העור שהרבה מהן מושפעות מתהליכים נפשיים. מן הידועות הוא, שטפול נפשי או הפנוטי מקל על סמפטומים בעור.

     

    בשנת 1974, יצא לאור ספרו של הפסיכואנליטיקן, דידיה אונזייה ( Didier Anzieu)   "אני-עור".

    במושג "אני-עור"  אונזייה מסביר, איך נשען האני על העור ומצביע על הקבלה בין הפונקציות של האני לאלו של מעטפת העור. השוואת העור לאני, מובילה להגדרה של האני כשטח מגע ומאפשרת להעשיר מושגים כמו גבול, תחום והכלה של האני לעולם ולזולת.

     

    לפי אונזייה, מעטפת העור דומה ל"אני" השואף לעטוף את מנגנון הנפש. המִקום המשמעותי  של האני הוא על פני העור, שאינו רק איבר מבודד, אלא בהיותו אזור של תחושה ומגע. הוא כמו האני - לא רק חש ומבטא מצבים נפשיים, אלא גם מעבד את האינפורמציה הנקלטת מבחוץ ומבפנים, מגן עלינו, תוחם ומחבר אותנו.

     

    הבטוי נכנס לעורו, פירושו, הזדהה עם זולתו והבין אותו. חשב כמוהו, הרגיש כמוהו, העמיד עצמו במקומו – בעצם עלה לדרגה המוסרית  הגבוהה ביותר. דרגה, שבה בעזרת הדמיון, בעזרת הלב ובעזרת מי יודע מה, אנחנו מזדהים עם האחר ומסוגלים לאהוב אותו. 

     

    על "ואהבת לרעך כמוך" השתיתו היהדות ובעקבותיה הנצרות את יסודות האתיקה  והמוסר.

    בספר "כוליות והאין סוף" קורא עמנואל לוינס, הפילוסוף היהודי צרפתי, 1906 –  1995 , לצאת מעצמינו אל האחר, השונה מאתנו,  אף שהוא מכיר היטב בקושי לעשות זאת.

     

    לוינס, אינו מסתפק ביציאה מעורינו ומעצמינו אל הזולת האחר, אלא מקשה עלינו עוד ומטיל עלינו גם את האחריות לאחר, לקיומו הפיזי וגם לקיומו כאחר, שנבדל מאתנו. לא רק בני ישראל  ערבים זה לזה, (אגב, לוינס לִמד בבית הספר אליאנס) אלא כל בני האדם ערבים זה לזה. (חשבו על משנתו של לוינס, לעומת הנבזות והרמה המוסרית הנחותה של רבני ערים בישראל, שאסרו להשכיר דירות לערבים).

     

    לצאת מעצמך אל האחר, אין פירושו, להפוך את האחר לדומה לך, אלא לקבלו באחרותו, מעין ליטוף-גשוש של פני האחר, קבלת אחרותו האין-סופית, המאפשרת את קבלת האין סוף האלוהי.

     

    דקרט חשב, שכדי  להבין עולם  צריך ראש ומחשבה וטָבע את המושג, הוסרל סבר שכדי להבין את עולם התופעות עלינו לראותו בעיניים,  ולוינס סבר שכדי להגשים את מהות האדם, עלינו לצאת  מעורנו אל האחר ולהיות אחראים לגורלו.

     

    אולי סבר לוינס, שהיציאה מהעור תוביל אותנו אל האור באלף, האור הגדול.  למרבה הפלא, לוינס נפטר בחג האורים, בנר שמיני של חנוכה.

    מי יתן, ותורתו, הנסמכת על היהדות, תהיה  נר לרגלינו.

     

    בתמונה - עור מתחת לעדשה, צלמה באבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/12/10 23:39:

      צטט: לחפשולאבד 2010-12-20 23:23:18

      ועור דק..ועור של פיל...וגם הסרט הנפלא של גרינאווי "כתוב בעור" (על פי שונגון the pillow boy-) אנחנו רק בונים לנו עור ועוד עור כדי להיות בטוחים שאיש לא יחדור...אני טיפוס פסימי....מה לעשות.

       

      נכון, אבל חשבי על המגע ועל החבור באמצעות העור

        20/12/10 23:23:
      ועור דק..ועור של פיל...וגם הסרט הנפלא של גרינאווי "כתוב בעור" (על פי שונגון the pillow boy-) אנחנו רק בונים לנו עור ועוד עור כדי להיות בטוחים שאיש לא יחדור...אני טיפוס פסימי....מה לעשות.
        12/12/10 09:02:

      צטט: אנימל אינסטינקט 2010-12-11 18:27:20

      גרמת לי להרהור שכזה ...
      הגוף הפיזי מהווה משכן לנשמה
      וכמו האינסופי בא לידי ביטוי ב-סופי...

      *
      כתבת נהדר.שבוע טוב:)
      {נטולת כוכביא}

      תודה רבה . ובענין הכוכבים תמיד אפשר לחזור מאוחר יותר

      שבוע נפלא 

      גרמת לי להרהור שכזה ...
      הגוף הפיזי מהווה משכן לנשמה
      וכמו האינסופי בא לידי ביטוי ב-סופי...

      *
      כתבת נהדר.שבוע טוב:)
      {נטולת כוכביא}
        11/12/10 14:44:

      צטט: נעמה כאן 2010-12-11 10:09:38

      תודה על פוסט מעורר מחשבה.

       

       

      תודה. נעים להכיר. בואי נהיה חברות

        11/12/10 14:43:

      צטט: נעמה כאן 2010-12-11 10:09:38

      תודה על פוסט מעורר מחשבה.

       

      תודה. נעים להכיר. בואי נהיה חברות

        11/12/10 14:38:

      צטט: אירי ישראלי-רושין 2010-12-11 00:03:52

      תודה יקרה על העיון בנושא.
      אכן יש לו הרבה מה לספר לנו, לעור שעוטף אותנו.
      הוא מחזיק את התמונה המייחדת אותנו מן העולם כולו - על קצות אצבעות ידינו. הוא מספר את ההסטוריה ואפשרויות העתיד שלנו - כל כפות הידיים. הוא משדר את מצב רוחנו, את גילנו, כמה אנו רגישים ועוד.

      ושוב תודה, אירי

       

       אירי,

       

      תודה על התודות.  מה שחשוב  הן התוספות שלך,  מרכזיותו של העור בקריאת הגיל שלנו, מצב הרוח, מצב הבריאות,העבר ולעיתים אצל רואים למרחוק, גם העתיד.

      הרבה טוב

       

       

        11/12/10 10:09:
      תודה על פוסט מעורר מחשבה.
      תודה יקרה על העיון בנושא.
      אכן יש לו הרבה מה לספר לנו, לעור שעוטף אותנו.
      הוא מחזיק את התמונה המייחדת אותנו מן העולם כולו - על קצות אצבעות ידינו. הוא מספר את ההסטוריה ואפשרויות העתיד שלנו - כל כפות הידיים. הוא משדר את מצב רוחנו, את גילנו, כמה אנו רגישים ועוד.

      ושוב תודה, אירי
        9/12/10 22:16:
      זרעונית,
      לא התיחסתי להערה החשובה שלך
      העור = רוע...
      תודה
        9/12/10 18:17:

      צטט: נירית גלעד 2010-12-09 17:39:14

      מרתק. תודה

       

      תודה לך

        9/12/10 18:17:

      צטט: זירעונית קוסמית 2010-12-09 17:33:07

      יקירתי

      אכן העברית שפה מדהימה
      ביכולת לקחת מילה ולתת לה פרושים רבים
      ורק מלהעביר את האותיות




      "הבטוי נכנס לעורו, פירושו, הזדהה עם זולתו והבין אותו. חשב כמוהו, הרגיש כמוהו, העמיד עצמו במקומו – בעצם עלה לדרגה האתית, המוסרית הגבוהה ביותר. דרגה,"

      אך לא כך הדבר עם מערכת הבריאות
      לפני כמה דקות שמעתי שהפצועים מהאסון בכרמל
      זקוקים לטיפול בעור סנטטי
      אך נאמר שהוא לא בסל הבריאות


      החוצפה שיש לממשלה לתת לדבר כזה להתפרסם
      ושאשת ראש הממשלה לקחה יוזמה והתרימה כספים
      והביאה את שצריך עבור הפצועים
      מחדל גם במערכת הבריאות לא רק בכבאות....
      במקרה הזה
      העור = רוע...

      כהרגלך הפוסט מפרה
      תודה
      ערב טוב:)

       

      אלו פציעות איומות. זו חוסר אנושיות

       

        9/12/10 17:39:
      מרתק. תודה
      יקירתי

      אכן העברית שפה מדהימה
      ביכולת לקחת מילה ולתת לה פרושים רבים
      ורק מלהעביר את האותיות




      "הבטוי נכנס לעורו, פירושו, הזדהה עם זולתו והבין אותו. חשב כמוהו, הרגיש כמוהו, העמיד עצמו במקומו – בעצם עלה לדרגה האתית, המוסרית הגבוהה ביותר. דרגה,"

      אך לא כך הדבר עם מערכת הבריאות
      לפני כמה דקות שמעתי שהפצועים מהאסון בכרמל
      זקוקים לטיפול בעור סנטטי
      אך נאמר שהוא לא בסל הבריאות
      החוצפה שיש לממשלה לתת לדבר כזה להתפרסם
      ושאשת ראש הממשלה לקחה יוזמה והתרימה כספים
      והביאה את שצריך עבור הפצועים
      מחדל גם במערכת הבריאות לא רק בכבאות....
      במקרה הזה
      העור = רוע...

      כהרגלך הפוסט מפרה
      תודה
      ערב טוב:)

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין