חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2504 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2789 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
מופע המחווה לדיימבאג
 מופע המחווה לדיימבאג דארל, לשעבר גיטריסט PANTERA ועוד, בארבי 8.12.10. אחד הגיטריסטים הגדולים של אחת מלהקות המטאל הגדולות, שלצערי איננה עוד, שעל אף שלקח השפעות מענקי גיטרה קודמים לו, הביא לזירה משהו ייחודי לו. נרצח 8.12 , בדיוק לפני 6 שנים, בגיל 38, בעת הופעה על הבמה. המניעים המיוחסים למעשה הטירוף של הרוצח (שירה בסך הכל 15 כדורים והרג מלבד את דיימבאג אנשים נוספים שם עד שלבסוף נורה על ידי קצין משטרה ונהרג) נעים בין- כעסו על פירוק פנתרה, דבר שייחס לדיימבאג, והמריבה הפומבית שהייתה בין דיימבאג לפיליפ אנסלמו, זמר ההרכב. הנ"ל נשלל בחקירת המקרה. גרסה אחרת טענה שהרוצח (נתן גייל) חשד שדיימבאג גנב שיר שהוא חיבר. עוד גרסה טענה שזה בא על רקע כך שסירבו למכור לו שם ציוד לקעקועים מסוימים בטענה שזה מיועד רק לאומנים שמופיעים. סברה נוספת טענה שגייל סבל מהפרעות סכיזו-פארנוידיות שגרמו לו להזיות , בהן חשב שחברי הלהקה יכולים לקרוא ולגנוב את מחשבותיו, ושהם לועגים לו על כך. תבחרו. קצת ויזואליה דיימבאגית.
מעודדות מטאל מתקבלות רק לאחר מבחני פרונט? מופע במוסקבה.
ישראל who ? (טוב, רק בהיקף, יש יופי של קהל ישראלי צעיר לנושא).
Pantera Cowboys From Hell Live Monsters of Rock in Moscow Russia 1991.
Cowboys From Hell שיר מאלבומה של פנתרה בשם זהה, כינוי שמתאים מאוד להרכב הטקסני הזה. (כבר אמרנו כאן, לא מעט דברים מובחרים במטאל הגיעו מה- steaks state) . את 'מגולח הראש' ראיתי הקיץ בלונדון עם ההרכב החדש שלו. ועכשיו נעבור סוף סוף לערב שהיה.
נראה לי שהאנרגיות שספגו קירות הבארבי בערב הזה ימשיכו להדהד לפחות עד למופע שמתכנן עליו הצמד המלוסיסטאי .
O what a night. מי שלא בקטע ורצה לחוות סצנת מטאל מהי, זה היה הערב עבורו. מסוג המקרים בהם הפער בין הציפיות ( אמרתי לעצמי, להקות ישראליות, מה כבר יכולות להביא?), למה שהתרחש בפועל, היה ענק. אחרי כל שיר פניתי לחברי מהקפה, עוזי, שהגיע גם הוא להופעה, ואמרתי לו, וואו, לא ציפיתי שזה יהיה כל כך טוב. שעתיים וחצי של pure metal שאף אחד שם לא רצה שיסתיים.
הערב נבנה בדרך הבאה. בסיס די קבוע של שלושה נגנים, בסיסט, מתופף וגיטריסט (מלהקות שונות), אליהם הצטרפו והתחלפו בכל שיר חברי הרכבי מטאל ישראלים אחרים. סוג של ג'אמים כאלו. וכאן היה הייחוד. מעבר לגיוון שאתה מקבל מכך, הרי שכל אחד נתן את כל מה שיש לו בנאמבר שלו. והאמינו לי, שירה מהסוג חורכת את הגרון ברמות.
ואלו שמות: Betzefer, aborted, salem, whorecore, missing in action ,matricide, pray for nothing, prowlers, dissonant, crossfire, black widow, white noise, got no shame, testicles, mahatz power, midnight peacocks, achzavot . הגיל הממוצע שם היה נמוך יותר מכל ההופעות שהייתי בהן עד כה. מזל שהיה אתי גם עוזי... (בנו הצעיר הגיע –רק הגיע (-: - איתו). הגענו קצת לפני ותפסנו מקום אסטרטגי. טרום ההופעה, קצת סמול טוק מטאלי כזה, יו נו, עם ה'ילדים' ששם. על הרכבי מטאל וכדו' . הילדים: "מה, אתה שומע פנתרה?, קול" "מה, באמת ראית השנה את דאון עם פיליפ אנסלמו, ואת בלאק לייבל סוסייטי עם זאק וויילד?, קול " . חשבתי לעצמי, או או, האם מוגבלים ימי ההליכה שלי למטאל? אבל האמת שבהרכבים 'כבדים' יותר ובחו"ל, מגיעים לא מעט גם מהדור שלי. עוזי, שהגיע קצת אחרי, הרשים כמובן גם הוא את ה'ילדים' בידע המטאלי הרב שלו.
איזה טירוף היה שם!
קיבלנו שם בשפע: גם POGO (הדחיפות האלו ברחבה, מי שמכיר, אופייני במטאל) ששם, בגלל הרחבה הקטנה יחסית, והתחומה, זה קיבל משנה סיכון. (גם בנו של עוזי השתתף...). אגב, מי שלא יודע, ב- פוגו, יש גם כללים. למשל מי שנופל, עוצרים ועוזרים לו לקום. מי אמר שמטאליסטים אינם בני אדם הומניטאריים? השתתפו ב-פוגו גם מספר בחורות. האמת שדמיינתי את חלק מחברותיי כאן (מבלי להזכיר שמות ) מפזזות להן על רחבת הפוגו. נראו קוליות בחשיבה המדומיינת הזאת. גם הרבה STAGE DIVING (של הקהל וגם של חברי להקה שהופיעו) . וגם, אך לא רק, לא מעט GROWLING (סגנון שירה נהמתי, האופייני לבלאק ודת' מטאל- ופה ושם גם לסגנונות נוספים).
היה גם הרכב מטאל עם סולנית זמרת. תמיד נראה מעניין.
וגם, קטע אקוסטי יפה (והיחיד בערב) עם זמרת, ושניים שליוו אותה .
בצמוד אלינו עמדו שתי בחורות, שתיהן עם חולצות שונות של פנתרה. אחת עם שיער מתולתל ארוך, צבע בורדו, והשנייה שחור. השתוללו בטירוף ושרו את כל מילות השירים, תוך הנפות שיער ותנועות מותאמות במדויק לקצב התופים וריפי הגיטרות. איזה כיף היה לראות את זה. ללא ספק Part of the show .
ריח השיער של הבורדו עדיין מהדהד באפי. חשבתי על זה שאולי נכון לי לפרסם מודעת דרושים : " דרושה נערת מטאל" . אך האמת שהיו שם גם כמה בחורות מסוג 'הילדה הטובה בכיתה' . קשה להחליט מה מהשניים מדליק יותר בהקשר.
בשלב מסויים צעק אחד הפרונטמנים לקהל "זהו ערב פנתרה, איפה הבחורות על הכתפיים עם החזה החשוף?" לא תאמינו, אבל הבורדו שלידי הרימה לשנייה. אחר כך העלו בלונדה על הכתפיים, אך ללא כל תזוזה של החולצה. לכו על בורדו.
בקטע האחרון (שבא לאחר מספר פעמים שרצו לסיים, אבל הקהל לא נתן) הקהל בכלל יצא מגדרו, השתוללות רבתי. הן ברחבת הפוגו , והן בעומדים מעליה. עלו שני סולני שירה ומספר גיטריסטים.
חשבתי שם על כך שלדעתי בשום זרם אחר של רוק לא יוצאות כאלו אנרגיות, כפי שהן יוצאות במטאל טוב. דיברנו שם על כך ש-"הכלבים נובחים ושיירת המטאל עוברת" (חלק מה 'כלבים' הם גם שדרני קוטנרים למיניהם) . ואכן, לדעתי המטאל הוא ז'אנר שיש בו את אחת הפריחות המחודשות הגדולות ביותר. אמנם לא מהפיכות, אך תזוזות תמידיות של התפתחות. ההיסטוריה מלמדת שהצעירים הם אלו שממנפים אופנות/סגנונות. ובתחום הזה הצעירים כאן, ובעולם כולו, ללא ספק מצביעים ברגליים .(וגם בידיים...).
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חברי מטאל נאמבר 1 כאן (אנד איי מין איט) טוב, לא נשכח גם את עוזי , מה שלומך?
גם לי זה נודע במקרה וברגע האחרון, מאחת מחברותיי כאן.
היה יופי של ערב.
הרבה מעבר למה שציפיתי.
מה שעשה לי טוב (ונדמה לי גם לעוזי) הוא שנוכחנו לדעת שיש כאן חברה מצויינים שמנגנים את הז'אנר, וגם, שיש קהל. אמנם ילדים, אבל ידוע שמשם מגיעות המגמות.
אין לי ספק שגם אתה חושב שמגיעה מחווה שכזו לדיימבאג, ויפה למי שחשב על כך.
כן, נראה שהיית נהנית .
לא נורא, בטוח שיהיו עוד הזדמנויות מהסוג.
(לא עלוב. זה לא היה בדיוק המקום האידיאלי למי שלא במיטבו הבריאותי...).
היו שם באמת טונות של אנרגיית רוק כמו שצריך.
והופתעתי מאוד לטובה מהיכולת של החברה האלו שלנו.
האמת שחשבתי על צילום הבחורות ועל אף שהיו כאלו נחמדות, חייכו ודיברו אתנו, לא היה לי נעים כזה להידחף לפרצוף ולצלם, עמדו ממש צמודות אלינו.
בדיעבד קצת שטות שלא צילמתי.
אבל היו שם איזה שתיים שהיו הרבה יותר מתאימות ל'צילומים שלך'.
כן, צריך את אורית במצבים האלו, אבל כמו שקראת, היא לא רוצה לשתות תה שאינו מהסוג המתאים לה.
תודה אבנר.
אתה הרי גם, בין היתר, בנושאי גיטרה.
כדאי להציץ על הנגינה של דיימבאג.
כמו תמיד מאוד מעניין ומהנה להרגיש את אהבת המוזיקה דרכך , לחוות את האירוע דרך עיניך והמחשבות והניתוח כשאתה לא פוסח על אף פרט,
יופי של תיאורים ויופי של תמונות
אבל איך לא צילמת את שתי הבחורות , ואיפה אורית כשצריך אותה
גילוי נאות הלך לי הכרטיס קול
אשוב להאזין. לא הכרתי .
תודה.
החזקת מעמד שנה? כבוד (-:
רואה? אהבת אחד. אומר שלפעמים אהבה למשהו לא חייבת לעבור את מסננת הקיטלוג של ז'אנרים (-:
ונכון, יש שם הרבה עוצמה ואנרגיה . לא המהות הגולמית של הרוק, עוד מימיו של המלך?
תודה.
כידוע לך, אני שותה מהכל.
אגב, לא כל הערב היה גרואלינג, אם כי מה שהיה, ירד לי טוב.
ובכלל, התפתחו במטאל סגנונות שירה שהם תערובת של הדברים, העשויים להתחלף תוך כדי.
תקשיב, אני לא חסידת ההבי מטאל. אבל השיר הראשון היה טוב וממש הפתיע אותי. ואפילו נגע לליבי.
התאורים שלך נפלאים איך אפשר להתמודד מול טיעוני
הנאה כאלה. יופי לך.
תתפלא שאהבתי בצעירותי המוקדמת אולי שנה,
את איירון מיידד ואת מטאליקה.ואפילו את acdc אבל זה לא החזיק לי בסוף מים.
אני מודה, יש הרבה עוצמה ופוזה מקסימה לכל עניין ההבי מטאל.
וההתלהבות שלך סוחפת.
תודה טלי.
לגבי הפוגו, גם אני, בפעם הראשונה שראיתי את זה בארה"ב, זה נראה לי קצת מוטרף כזה.
אבל זה חלק מהקטע, חלק מהתרבות, כמו דברים הקיימים בז'אנרים אחרים של מוסיקה, למשל היפ הופ וכו'. מניח שתמיד יתפתחו סממני תרבות לסוגי מוסיקה שונים.
אתה בהחלט נותן את ההרגשה בכתיבה שלך של כאילו גם אני שם . אף פעם לא הבנתי ולא הבין את הצורך בפוגו , אפשר לקפוץ גם בלי להעיף אנשים אחרים בדרך ! מיותר לחלוטין , ואני גדלתי בתקופה שהשטות הזאת התחילה ונאלצתי תמיד לקחת צעדים אחורה מחשש כבד לחיי .
אורית- תודה.
באמת היו שם אנרגיות לא מהעולם הזה.
בטוח שמשהו מזה, אם לא יותר מכך, היה עובר אליך.
נכון, אין גיל למוסיקה.
עוזי- כמובן שמסכים אתך לגבי התיאור על התחדשות המטאל.
לא תאמין לי, אבל כמו תמיד, 'גנבת' לי את המחשבות.
ממש אתמול חשבתי גם על סוג של הקבלה בין הpאנק וסצנת המטאל שמתפתחת עכשיו מחדש אצל הצעירים.
מעין מכנה משותף של מרד במה ששומע הרוב.
לגבי בתי הקטנה, כרגע היא עם אבבא, קשה, בריטני, פטשופ, דיסני, יו נו, מה שהולך טוב לילדות.
אבל שומעת גם ג'אז, קלאסי, קצת אלביס, ומדי פעם אני מגניב לה דברים של הנדריקס, דיו, בלאק סאבאת וכו'.
נראה מה ייקלט.
תודה אורית ואני מאחל לך שתלכי עם הילדה שלך להרבה הופעות , זו אחלה חוויה להנחיל את ההמשכיות לדור הבא , ואת יודעת מה אורית אני לא כל כך בטוח שאת לא היית נהנית.
אני מבין שזה לא הסגנון שאת מתחברת אליו היום אבל בתור מישהי שמאוד אוהבת המון סגנונות ויודעת להעריך הופעה ושואו של אמני אנדרגראונד ייתכן שהחוויה של הופעה כזו כן הייתה יכולה לעשות לך משהו.
כל התמונות הקליפים והתיאורים אף פעם לא ישתוו ל-"לייב" והמטאל החדש הוא ממש תופעה מדליקה לטעמי, זו תרבות שלמה של לבוש וקודים לי זה מזכיר קצת את תחילת המהפכה של הפאנק .
קליר, אתה צריך כבר להכין את עצמך לבת הקטנה, לך תדע מה היא מבשלת לך בתחום המוזיקה.
כל פעם מזעזע אותי מחדש הטימטום של חולי הנפש שיורים ופוגעים באמנים. הפסדנו השנה לפני 30 שנה את אחד המופלאים שבהם, ג'ון לנון.
ממש לא חשובה הסיבה, גם לא צריך להמציא אחת כזו משום שאין לזה שום הצדקה.
עוזי כל הכבוד לשיתוף שיש לך עם הבן , גם אתה קליר הולך להופעות עם הילדים שלך וזו רק הוכחה שבמוזיקה אין לימיט לגיל, מין, צבע, דת וכו', רק שיתוף של אזניים ונשמה.
ללא ספק נכון. 'משאירים עשן' לכל האחרים.
הבן שלך היה שם ללא ספק ב- front line של המטאל, כבוד.
וואלה? עד אליך הגיע הריח? אני עמדתי יותר צמוד אליה.
ועוד איזה בית ספר עשו, תענוג זו לא מילה.
לא נוותר ויהי מה.
גם אם נגיע עם מקל הליכה..., כמו בקליפ של ג'טרו טאל על הנושא.
אני באתי עם 2 כובעים: האחד כמטאליסט חוזר בתשובה לעת זקנהוהשני כאבא פולני ששם עין על הבן שמתקמם לי בשורה הראשונה של מעגלי הפוגו.
תודה לאל כל כוחותינו שבו בשלום.
היה ערב נהדר, איזה אנרגיות מטורפות, חבל"ז.
יש הרבה מקטרגים למטאל אבל העוצמות והאנרגיות וה-"פאשן" של החבר'ה על הבמה עם כל הכבוד להרבה סגנונות אחרים הוא משאיר להם עשן.
היית חייב לשאול את המתולתלת עם איזה שמפו היא חופפת, גם מאפי לא נעלם הריח הטוב של השיער שהצליף בי כמה פעמים.
היה תענוג להסתכל על המטאליסטיות האלו, אני חושב שהן עשו בצפר להרבה גברים מסוקסים בקהל.
סחתיין על ההשקעה והתמונות, אתה יודע בדיוק מה לצלם בכידי להעביר את התמצית של החוויה.
אין ספק שיש שינוי בכמות הבחורות אבל עדיין המטאל הוא סגנון מאוד אגרסיבי שנשאר בשלטון גברי והייתי מוסיף גם צעיר. אין מה לעשות, אבל אנחנו עדיין לא מוותרים על החוויה והשילוב של דיסטורשנים ובירה.
ולא הנעת שיער, הד בנגינג נשמע יותר הולם:-)
דווקא גם את השתתפת אצלי בדימיון המודרך של הפוגו.
נראה לי שהיה מתאים לך הביגוד השחור והמאובזר שלבשו שם נערות המטאל .
כשעלתה האקוסטית הזו, הייתי בטוח שזאת את.(נראה לי שהיית אוהבת).
בצעירותי? עשיתי גוגואים. איפה זה היה אז? רק רוק כבד וכדו'. שם נהגנו להתמלא ולשכב עם הראש בתוך הרמקול ממנו בקעו השבתות השחורות ושות'.
כפי שכתבתי, זה לא הלך ממש כהרכבים, אלה כל מיני תצרפים (מילה שבאה להרשים אותך) שלהם.
לזמר של בצפר קול נהדר. אבל היו שם שניים שלושה שהשילוב של קול, הגשה, העברת רגש וכו', הביאו לי גבהים.
יאללה, ממתינה- 'עד המטאל הבא'?
בהחלט מצוין.
טוב שלא באתי, הייתי cramping your style:-)
(האמת, באסה שלא באתי, הארי פוטר היה סתם והחבר שבא איתי היה מצונן ובטח הדביק אותי, דאם איט)
מטאל זה לא ממש my thing , אבל כן רציתי להחשף לתופעה, וכמו שאמרת- זה כנראה היה הערב הנכון בשביל זה.
לא יודעת כמה הקירות ירעדו בערב המלוסיסטאי, בהתחשב בזה שזה בכל זאת לנגן וקמבל...לא בדיוק מרעידי קירות, אולי מרעידי קירות לב:-)
האמת שהגראולינג הזה תמיד מצחיק אותי.במובן הזה אני קלאסיקנית.
אגב, חייבת להחמיא לך שוב על הצילומים האיכותיים שאתה מביא פה...אפשר להריח את הזיעה והבירה באויר:-)
מי מההרכבים התבלט? הבצפר האלה מעניינים, לא? נדמה לי שכתבת עליהם כבר פעם.
נ.ב
היה שם קטע שאחד מהזמרים הציג ואמר , "זהו שיר המוקדש לכל אלו שיש להם אקסים ואקסיות".
ואז שר את זה.
שימו לב לכמה רעיונות מעניינים להשלת האקס/ית, המופיעים בליריקס .
זה אחד המועדפים עליי