ביום שישי 3 בדצמבר נפתחה "הועידה האיברו- אמריקאית ה- 20" בהשתתפות ראשי 21 מדינות לטינו אמריקה וספרד בעיר מר דל פלטה בארגנטינה תחת הכותרת "החינוך כאמצעי להשתלבות חברתית". יותר מהתוצאות המעשיות הצפויות מההסכמות וההחלטות הועידה, חשובה עצם ההתכנסות והמסרים שיצאו ממנה לאחר כמעט שלושה עשורים שהורדו משטרים צבאיים בדרום אמריקה.
הדיונים התבססו על הצעה מפורטת שכותרתה "מטרות חינוכיות 2021: החינוך שאנו רוצים עבור הדור של יובל המאתיים" לעצמאות מדינות אמריקה הלטינית, שחוברה על ידי "ארגון מדינות איברו- אמריקה". המסמך מפורט, מעשי ומחולק לתוכניות לפי מדינות ועל פני מספר שנים. על פי ההצעה, יושקעו בתוכניות חינוכיות כ- 100 מיליון דולר במשך 11 שנים. הביקורת נגד ההצעה טוענת שמדובר על סכומי עתק שלא ניתן יהיה לגייסם כשמדובר על מדינות בלתי מפותחות ומדינות כמו ספרד ופורטוגל, החברות בארגון, הסובלות ממשבר כלכלי. טעון נוסף עוסק בהיקף התוכניות בעוד שמדובר על שוני רב ופערים גדולים מאוד בין המדינות הכלולות בהן. להגנתה נטען שדווקא מצבן הכלכלי של מדינות אמריקה הלטינית הוא טוב, וקיימים כיום שיתופי פעולה בין אזוריים מעניינים ביותר ברמות שונות ביבשת, כמו למשל זה שבין מדינות ה"מרקוסור" (ברזיל, ארגנטינה, אורוגואי ופרגואי) לבין מדינות מרכז אמריקה. דוגמה נוספת היא הנהגת הוראה בשפות אינדיאניות מקומיות הפותחת הזדמנות לקבלת חינוך פורמלי בפני אוכלוסיות מנותקות.
במהלך הועידה נערך טקס אזכרה לנשיא ארגנטינה לשעבר נסטור קירצנר, בעלה של הנשיאה הנוכחית, קריסטינה קירצנר, שנפטר מהתקף לב לפני כחודש. לזכרו נישאו דברים מפי מלך ספרד חואן קרלוס ונשיא ברזיל היוצא לולה דה סילבה, אשר כנה אותו "המרדונה של הפוליטיקה".
בנוסף לנושא החינוכי המרכזי, הועידה גִבתה את עמדתה של ארגנטינה ביחס לדרישותיה הריבוניות על איי פוקלנד ("מאלבינס" כפי שמכונים בארגנטינה). על פי ההצהרה המשותפת, המדינות החתומות קוראות לארגנטינה ולבריטניה לחדש מוקדם ככל האפשר את המשא ומתן ביניהן להשגת הסדר, וגנו את השקעותיה של בריטניה סביב האיים בניסיון למצוא נפט ואת התמרונים הצבאיים שבצעה לאחרונה.
החלטה חשובה נוספת עסקה בתמיכה בלתי מסוייגת בדמוקרטיה. "ההצהרה המיוחדת למען הגנת הדמוקרטיה" קבעה בין היתר כי מדינות אשר יתערער בהן המשטר הדמוקרטי יוצאו מן האירגון. בנאומה, הנשיאה קירצנר קבעה שקיומה של הדמוקרטיה הוא תנאי בסיסי למימוש התוכניות החינוכיות שהוחלט עליהן בועידה.
נושאים נוספים בהם עסקה הועידה היו הסגר הכלכלי על קובה, התמיכה במאבק נגד שנויי האקלים והמאבק נגד הפשע הבינלאומי. גם לא חסרו צלילים צורמים, כמו הצהרתו של נשיא אקוודור, אליו הצטרפו נציגי ונצואלה, קובה וניקרגואה, אשר גינו את המעורבות האמריקאית במדינות אמריקה הלטינית, כשההדלפות של אתר ויקיליקס מוכיחות זאת ופוגעות עוד יותר ביחסים בין מדינות היבשת לבין ארה"ב. דבריו של הנשיא קוֹראֲה ועמיתיו נשמעים מעט אנכרוניסטיים ודמגוגיים בהשתמשם במונחים כמו "אימפריאליזם האמריקאי" ו"קונספירציה", אבל הם גם קשורים לעובדת היותם שייכים לקבוצת מדינות תחת השפעתו החזקה של צ'אבס, נשיא ונצואלה, המציג את ארה"ב כאחת מאויבות העיקריות של משטרו ושל היבשת הלטינו אמריקאית כולה. דברים אלו חרגו מעט מהאוירה המתונה שעלתה מהועידה בכלל, ונראה כי לא במקרה נעדרו ממנה הנשיא צ'אבס, אבו מורלס נשיא בוליביה, ראול קסטרו נשיא קובה ודניאל אורטגה נשיא ניקרגואה.
הועידה האיברו- אמריקאית מבטאת את מצבן הפוליטי, הכלכלי והחברתי של מדינות אמריקה הלטינית. מלבד קובה, שאף היא עוברת תהליך מעניין של ליברליזציה, מדינות היבשת הלטינית נשלטות על ידי משטרים נבחרים, עם כל ההסתייגויות שבהכללה כזו, שהרי רמת הדמוקרטיה שונה מאוד ממדינה למדינה. מרביתן מוגדרות כממשלים בעלי תפיסה אידיאולוגית שמאלית מתונה שמתבטאת בעיקר בתודעה חברתית חזקה, כשמצד אחד ישנה מדינה כמו צ'ילה שבראשה עומד נשיא המייצג את הימין בארצו, אך לא צפוי לשנות מן היסוד את המדיניות של ממשלות השמאל שקדמו לו, ומן העבר השני ניצבת ונצואלה אשר נשיאה מוביל משטר פופוליסטי מעין אוטוריטרי. בניגוד לניסיונותיו הכושלים של צ'אבס להפוך את ארצות הברית לאויבת משותפת של כלל מדינות אמל"ט, מעמדה האמיתי חלש, במיוחד תחת נשיאותו של אובמה. הנתונים הכלכליים המתפרסמים מראים על שיפור ניכר במאבק בעוני ועל צמיחה כלכלית משמעותית כשברזיל מובילה כמעצמה כלכלית עולמית, דווקא בעת שהאזורים המפותחים בעולם נמצאים במשבר. בתנאים אלו הועידה בטאה ניסיון של המדינות המתונות להפגין סולידריות, כוח ורצון להגביר את שיתוף הפעולה ביניהן כדי לגבור על בעיות העוני הקשות הסובלות מהן מדורי דורות, כשהחינוך הוא המפתח וקיומה של הדמוקרטיה היא תנאי יסוד. |