0
לעבודה. ברור שלעבודה. הייתי באמצע חלום חשוב וכלום לא היה חשוב מספיק בכדי להפסיק אותו באמצעו. לא הטלפונים ולא הודעות טקסט שקראתי והפנמתי וחזרתי לחלום את החלום בדיוק באותו מקום ו/או שלא. ממש,
כי אמא שלי, ישבה באיזה בית קפה עם ההיא שהיא כבר לא בדיוק ואני הגעתי גם, כי היא ביקשה... וההיא הייתה עסוקה מאד בטלפון שלה עם ההוא של-לה, אמא שלי. בינ-לבין הסכימה עם ההיא מין הסתם. אני מהצד שלי. סירבתי. להתנצל. לקבל. להקשיב גם. לא בא לי.
אז הזמנתי בקבוק של סודה לגמרי רגילה וממש לא סודה לשתיה. לקחתי שלוק ואת הבקבוק ויצאתי לכיוון מצ'יסטה ובדרך פגשתי את הבחור שמוליך חתולים ברצועה. ברכתי אותם ועוד שמעתי ברקע את אמא שלי כמעט מסכימה. רק לא היה לגמרי ברור עם מי ו//או על מה. איתי. עם ההיא או פשוט עם עצמה,
לפחות בשעה שהזזתי את ישבני, כבר לא היו פקקים. בדרך לעבודה,
. |