מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשהצעתי את עצמי להיות סוכן מכירות של ערכת הרזיה?! אמנם חילקתי כמה פליירים עם הבטחה להורדת 40 קילו בשבועיים והדבקתי כמה מדבקות עם הסלוגן: "ממשיכים לבלוס עם דיאט שוס" אבל השמֵנים לא התרשמו. המעסיק שלי אומר שפרסום בלבד לא מספיק, צריך לבצע מכירות פנים אל פנים עם קהל היעד. "תרים טלפונים, תכניס את הרגל שלך לפתח הדלת, תכנס מהחלון... הלקוחות לא יבואו אליך מרצונם החופשי" מדרבן אותי המעסיק "אתה צריך ללכת לצוד אותם".

לא נראה לי. שאני אפנה לאנשים ואשכנע אותם שהם שמנים מידי?! שסתם כך ארים טלפונים לאנשים תמימים? שאְטפל לנשמות טהורות שלא עוללו לי כל רע? לא, חייבת להיות דרך מוסרית יותר. צלצול הטלפון קוטע את מחשבותיי. "רק 220 שקל ואתה מקבל מנוי ל-6 הצגות, קנית פעם כרטיס הצגה בפחות מארבעים שקלים לכרטיס?!" שואלת אותי הטלמרקטינגאית. "לא זו השאלה" אני עונה לה "השאלה היא האם את קנית פעם ערכת הרזיה בפחות מעשרים שקלים לקילו?" היא מתעקשת על המנוי להצגות אבל אני לא מרפה ומוכר לה מנוי לערכות דיאט שוס. "סליחה, יש לי שיחה ממתינה" אני נפרד ממנה. על הקו סוכן מכירות של חברת תקשורת שמציע לי חבילת טריפל. "לא לפני שאתה רוכש לעצמך את חבילת הטריפל של דיאט שוס" אני מודיע לו "דיאטה, הרזיה והורדת משקל בחבילה אחת!" הוא מנסה להתנגד ואומר שהוא מסתדר מצוין ללא דיאטה אך תוך זמן קצר הוא נשבר ורוכש את חבילת הטריפל שלי. אני יוצא החוצה והלקוחות ממשיכים להגיע אלי. עובדות בדוכני טעימה נטפלות אלי עם טעימות שונות, לא לפני שהן עצמן טעמו חבילות שלמות של אותו מזון תעשייתי ועכשיו הן מלאות בנקיפות מצפון ומשוועות לערכות הדיאטה. בקופה אני מוכר עוד כמה ערכות דיאטה לקופאיות שמנמנות שמנסות לי כרטיס אשראי. וביציאה עוד ערכת אחת לאיש האבטחה בתמורה שאראה לו את החשבונית ואפנה כבר את הדרך.

המעסיק מתקשר אלי בשעה שאני נמצא במו"מ עם קונה שרוצה ממני את העגלה שלי בתמורה ל- 5 שקלים (אני מציע לו להוסיף עוד כמה עשרות שקלים בלבד ולקבל גם דיאטה עם העגלה). "נו אתה רודף אחרי לקוחות?" הוא שואל אותי. "אין צורך" אני עונה לו "הלקוחות רודפים אחרי. ועכשיו תסלח לי, יש כאן לקוח שמבקש שירות". אני סוגר את הטלפון ומתפנה ללקוח שדוחף לי מול הפרצוף כוס פלסטיק עם מטבעות. "בשמחה אני הייתי תורם לך, אם רק הייתי בטוח שאתה הולך להוציא את כל הכסף על סמים ואלכוהול" אני מסביר לו "אבל אני חושש שאתה תיקח את הכסף שאתן לך ותבזבז את כולו על אוכל משמין." הקבצן מתייאש ממני והולך. "הי!" אני קורא אחריו "עם ערכת ההרזיה שלי תוכל לאכול כמה שאתה רוצה!"