 שלוש שנים.
שלוש שנים חלפו להן מאז עזבתי את ביתי, מאז עזבתי את חיוכם המתוק של היונקים הכי מדהימים בעולם.
שלוש שנים של מאבק תמידי בפחד ששב ואיים לנתץ את כל חלומותיי. שלוש שנים של ניצחון, הגשמה, מסירות, התמסרות ואופטימיות חסרת פשרות לאחת הכמיהות היותר חזקות שלי, הכמיהה להפוך את שלימדו אותי השנים לשליחות ולמפעל חיים. לפחד תמיד היתה נטייה להקפיא, לעכב ולעתים אף לרמוס כל פיסה שבחיקה ישנה צמיחה, אך מאחר והחיים לימדו אותי להניח לו להיות לצדי ולא למולי, הזמנתי אותו לשיחה בארבע עיניים וסקרתי בפניו את הישגיי, החל מהיום בו ויתרתי על הנוח, הקיים, היציב והבטוח. ככל שהרשימה הלכה והתארכה, יכולתי לראות אותו נסוג, מושפל, נכנע, יכולתי לראות אותו הופך את אותיותיו ובורא את עצמו מחדש. 'נעים מאוד' הוא לבסוף אמר לי, 'שמי דחפ'.
שלוש שנים עברו מאז ישבתי יום יום מול הרי אדום הטובלים את כפות רגליהם בים התכול, במי המפרץ הרגועים בהם הדולפינים מתלטפים, מתעלסים ומשוויצים באהבתם.
שבוע שעבר, בשעה שצפיתי בשקיעה יחד עם אחת המתנות היותר יקרות שקיבלתי בחיי, יצא לי להרהר באותה מהות שעליה תוהים רבים וטובים - מהות החיים. בעודי מותיר את כפות רגליי כחותם על החול הלח, יצא לי לחשוב על האחת לה אשבע אמונים, על הזוגיות שניצור, הבית שנבנה והמשפחה שנטפח.
יצא לי לחשוב על מערכת האמונות והערכים על פיהם אני חי, על הנחישות, ההתמסרות והיכולת לנצח במקומות בהם אחרים מבקשים להפסיד. חשבתי גם על עיניה של האחת שאותה אבקש לקדש ואשר לה אשמור לנצח אמונים, האם היא תפתח את לבי בשנה הקרובה ותשכון בו לנצח? או שמה לפניה תגיע עוד אחת שתעביר אותי שיעור לחיים, שהרי ולכל אדם הנקרא לחיינו יש את התפקיד והמשמעות שלו, התבונה היא למצוא את אותה משמעות.
שלוש שנים בהן העשרתי את חיי בלימודים, בהן צמחתי ממקום כמעט אפסי, בהן ידעתי אהבות, אכזבות, ושאר דברים שרק חיזקו, חישלו, והפכו אותי לאדם נחוש יותר. שלוש שנים של הכרה, תהודה, הוקרה, ומתן לגיטימציה לאותו רצון לחיות את החיים לאחר שנים ארוכות שבהן החיים חיו אותי.
לצד ההגשמות המתונות באה אחת ההגשמות היותר גדולות שלי, אותה הגשמה שהגיעה לאחר חמש שנות כתיבה. גם בחלומות הכי ורודים שלי לא חלמתי שאירוע ההשקה יהיה כה מפתיע, מכבד ומרגש כמו זה שידעתי. כנראה שזה באמת נכון מה שאומרים, שככל שתעריך את עצמך יותר, אחרים יעריכו אותך הרבה יותר. הדבר המצחיק הוא שבשעה שאני מרצה על כך לאלפים, אני מתקשה להביט במראה ולומר לעצמי את אותם הדברים, אבל זה בסדר, כנראה שזה חלק מההתפתחות שלי כאדם.
יש לי עוד המון דברים לספר, לחלוק, לצעוק לעולם, אבל אני מניח שכל דבר בזמנו. אולי בהרצאה הקרובה שלי אשתף, אספר, אחלוק יותר ואפתח את לבי על מה שרבים וטובים עוד מנסים להבין – משמעות החיים.
ההרצאה תתקיים בפתח תקווה, יום רביעי, ה- 22/12, 20:00. הנכם מוזמנים, ובאהבה.
סופ"ש נעים ומשופע גשמי ברכה, אייל |