החיים בארגון הגדול
חיים בארגון גדול הם מעניינים ומתסכלים. יש יציבות ופרנסה, אך יש חרדות טפשיות, פחדים לא ברורים ובעיקר תסכול עצום ושחיקה.
פוסטים פופולאריים
-
הפוסט החמישים ותשעה: אם הייתי יודע מה ילד יום
18/7/08 | 1548 צפיות
-
הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
26/1/11 | 1396 צפיות
-
הפוסט השישים וארבעה: ?Will you
17/2/09 | 1089 צפיות
-
הפוסט השישים ושלושה - בסוף זה בא
7/1/09 | 983 צפיות
-
הפוסט הארבעים וחמישה: הדרך ארוכה. אני רואה אותה, היא שם.
11/2/08 | 2684 צפיות
-
הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
3/2/12 | 2136 צפיות
פוסטים אחרונים
הפוסט השישים ותשעה - בלילות
היא הייתה מאושרת ושמחה. לכולם חייכה, עם כולם צחקה. סיפרה בדיחות בכל מצב, במיוחד לאלו שאיבדו את התקווה. וכשעמד מולה אדם, שהיגון והקדרות הפכו לחלק מחייו, הייתה מחייכת ברכות ומראה לו בשמחה שהחיים הם בעצם דבר נפלא. לא מזמן היא התגרשה. למרות רגישותה וכמיהתה לאהבה, היא הכריזה מול כולם "טוב לי עם הלבד". הבחורים הבינו שיש כאן משהו מיוחד, וכמו חיילים נאמנים עמדו בשורה. הם חיכו בסבלנות, ניסו כל דרך לליבה. בסך הכול ביקשו מעט חום וקירבה. אבל היא שחששה לוותר על הלבד, לאט לאט הלכה ונסגרה. וכשבתוך השורה היא גילתה הבטחה, הייתה נסוגה ומתחילה לבנות חומה. ואז בלילות, כשהאור בביתה כבה, היא ישבה שעות מול המחשב לבד.
--------------------------------------------------------------------------- היא הייתה גרושה זמן רב. רצתה בכל ליבה גבר פשוט. בחור נחמד וקצת אהבה. חיפשה בכל כוחה, נכנסה לכל שורה. גם כשהכול נראה אבוד, היא לא התייאשה. וכשמישהו בסביבה סימן לה שאפשר, היא הייתה מתמסרת, נותנת לו את כולה. משום מה היא חשבה שכך אולי תזכה באהבה. לעיתים זה הצליח. אז לא הייתה לבד. ביראה ובחשש, לחשה לאלוהים תודה. אבל כשהתחילה להאמין שהוא שלה לעד, זה ניגמר. משהו לא עבד. ובאותם הלילות, בין סיפורי האהבה, היא ישבה שעות מול המחשב לבד.
--------------------------------------------------------------------------- היא הייתה עצובה, למרות שהייתה נשואה. למקורבים באמת אמרה: "עוד לפני שהתחיל זה נגמר". אך כשהייתה עם עצמה, בתוך ליבה ידעה - פעם הייתה שם אהבה גדולה. היא טיפלה בילדיה, התמסרה לעבודתה, וכשבבעלה הביטה הרגישה החמצה. ולאט לאט, מתוך בדידותה, הייתה צוללת למחשב ודרכו למחוזות האהבה. שם הייתה "פורחת", שם הייתה "אהובה", שם אף פעם לא הרגישה בודדה. וכך בלילות, כשכולם נרדמו, היא חיפשה אהבה מול המחשב לבד.
--------------------------------------------------------------------------- הוא חשב שאם יצליח למצוא את בדידותן, אז בדידותו שלו תראה פחות קשה. בסוף הוא למד, ושוב בדרך הקשה, שצרת רבים לעיתים אין בה נחמה. ובלילות הארוכים, בתוך אותן מחשבות הסרק, הוא מצא את עצמו מול המחשב לבד. |
תגובות אחרונות
-
DanDan00
בתגובה על הפוסט השבעים ושש - עוד יהיה טוב. אולי.
-
אלו-נה
בתגובה על הפוסט השבעים ושבע - אוויר הרים שאינו שלי
-
עברתי רק כדי לראות
בתגובה על הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
-
.Shlomit
בתגובה על הפוסט השבעים ושמונה - כביש שש צפון
-
שירי'ס
בתגובה על הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מסתבר, שהלבד הזה - יש לו מקום גדול.
ולא משנה כהוא זה כמה אנשים סובבים אותן, אותו...
הלבד תפס לו מקום די מרכזי וחשוב, והמחשב הפך להיות מקום מפלט.
תחליף לסערות אמיתיות בחיים.
תחליף לאהבה, לקשר, לתשוקה - כי "שם" אפשר הכל,
בלי עכבות, בלי לדאוג שמא...
אבל,
"הבדידות היא מקום נעים להיות בו, אבל מקום רע לגור בו דרך קבע..."
וקר...קר שם (לא בחוץ
).
אבל מה זה שווה אם אני עדיין יושב ומחכה מול המחשב...
יאלה כבר - מה קורה איתך???
כמה אפשר לחכות??
תמיד מגיעים הימים, הבהירים
זה קורה פתאום שהכל מתבהר
ואני אהבתי מאוד מאוד את התגובה שלך.
במיוחד, כמו שאת יודעת, שהכל בזכותך...
תודה.
גם אם זה לא ברור, בסופו של דבר זה זה - הכל עניין של בחירה.
גם הקושי הוא סוג של בחירה.
תודה.
ובתוך הסיפור הזה נמצא מה עושה אותנו מאושרים
להיות לבד או להיות בזוגיות, זה סוג של בחירה
ובכל בחירה יש רגעים של סיפוק ורגעים של קושי
ניצה - התגעגעתי לכתיבה הכל כך יפה שלך. ואני אכן עדיין לא החלטתי מה ממכר יותר.
או שאולי בעצם החלטתי, אבל אני עדיין לא מוכן להודות בזה...
תודה על החיבוק ועל האהבה.
המחשב - פתרון שנוי במחלוקת לבודדים בלילות.
תודה בת יוסף.
למרות הגשם והערפל, אתה רהוט וצלול. אני מאמינה שאם רוצים אפשר להסיר חומות ולהמתיק החמצות. אני מאמינה שיש דרך לבנות ולהיבנות. אני לא מאמינה שהמחשב מספק את כל התשובות.
שולחת לך חיבוק ענק והרבה אהבה טובה, פשוטה, כנה.
ניצה
העלית נושא קשה- בדידות וניכור ואין מה/מי שיפיג.
אכן הבדידות מייצרת כמיהה לאהבה.
תודה ג'קי.
שמח לשוב.
תודה.
ואותו העידן הוא הנחמה של הנשמות הבודדות.
תודה על הראשונה וצודקת בשנייה.
שירה - לעיתים דברים מורכבים בהרבה ממה שזה נראה.
ובחירה מסוימת, גם אם היא לכאורה לא מצליחה, לא תמיד היא שגויה.
הכל זה עניין של זווית הראייה.
תודה יונית.
השורה הראשונה שכתבת כל כך חכמה, כי הרי זה כל כך ברור שאין באמת אחד שהכל אצלו ורוד.
וההכרה בבעיה, גם היא מספקת סוג של נחמה, היא באמת תחילת פתרון הבעיה.
ככם ומרגש.
בחיים האמיתיים בדיוק כמו בספרים ובסרטים האיכותיים.
אין באמת התחלה וסוף, הכל הוא רצף אחד ארוך.
רק אנחנו מנסים לסמן פרקים. כאילו שזה יעזור לפצח את החיים.
תודה לך.
אחרת לא היינו בוחרים בו.
לפחות הוא מספק חומר אין סופי לפוסטים...
הי ג'ו
שמח לקרוא אותך שוב.
מול המחשב.
כתיבתך חזקה ונוגעת.
ברוכה הנמצאת.
גם כשרוצים להיות לבד, הבדידות לא הופכת לדבר יותר נוח.
גם אז היא לא ממש קלה.
אבל את הבעיה צריך לפתור ולא להתנחם.
כמה יפה כתבת..
במחשבה שנייה גם אהבות לא נמשכות תמיד לנצח נצחים...
ככה זה, בחיים האמיתיים.
שבת שלום
הלבד יכול להיות לעיתים מתוק