0
הגיע הלילה, ואיתו הלבד... אותה הרגשה מנוכרת קמת והלכת והשארת אחרייך את טעם הפרידה, שעדיין מלווה. מציתה עוד סיגריה משחזרת רגעים שואפת לתוכי את האויר הקר שבחוץ המחשבות מתרוצצות בראש איזה חוסר בטחון רגעי וחיבוק שלך עכשיו כל כך נחוץ. מה עושים עם כל החנק הזה של הדמעות שעומדות בגרון ואני נלחמת בהן שלא לבכות וחושבת מה הכי נכון חושך מוחלט השתלט על החוץ ושקט מאד עכשיו אני מחבקת תמונה ישנה ומקווה להרגיע בתוכי את הסערה. והדמעות יורדות . . . |