בד"כ אני אוהב להתקלח דווקא. בבוקר, בערב , זה מרענן ומעיר אותי, הזרם החם החזק נעים וממריץ את מחזור הדם, זה אפילו יותר יעיל ביעד המרכזי : הרחצה.
אבל לפעמים לפעמים, לא לעתים מזומנות בד"כ בימים חורפיים וקרים שהם כידוע נדירים במעונותינו או כשאני מרגיש שאני צריך התרגעות שרירית או נפשית (בד"כ השני, כי אני לא מפעיל כל כך את השרירים) אני אוהב לעשות אמבטיה.
כן גם בבתי מלון רחוקים בארצות קרות עם אמבטיות ענק וג'קוזים.
ואז זה מה זה נפלא, עם קצף , בלי קצף אמבטיה מלאה שאפשר לצלול ,כמו בילדות .
כשהייתי באמת ממש ממש קטן, אני זוכר "אימונים" ראשוניים לקראת צלילות ושחייה, משחקים אין סופיים עם ברווזים,צוללות ומה לא, יוצא מהאמבטיה רק כשהמים כבר קרים והאצבעות מצומקות ומכווצות כמו של המכשפה מהנזל וגרטל. אימא עוטפת אותי במגבת גדולה עם הראש ומנגבת חזק עד ששוב חם ונעים.
היום כבר הפסקתי לשחק עם ברווזים וזה ממש מזל כי בשבוע שעבר מלאו לי 60. ואני משתדל להתנהג בהתאם לגילי. התחלתי לדבר אידיש ועשיתי לי מינוי בקופ"ח ועל הספסל בגן מאיר.
אבל עדיין החוויה של האמבטיה כשמרגישים שעכשיו צריך אותה אין דומה לה. אפילו הניקיון מרגיש יותר יסודי ."שלוות אלוהים פרדס חנה – כרכור" כתב מאיר אריאל.
|
