סיפור סיני עתיק מספר על צפרדע שחייתה בתחתית הבאר. יום אחד ראתה הצפרדע צב מסתכל אליה מלמעלה. "צב", אמרה הצפרדע, "אין לך מושג באיזה מקום נהדר אני חיה. כשאני חסרת מנוחה, אני מדלגת לאורך שפת הבאר. כשאני עייפה, אני נחה בגומחה בקיר. כשחם לי, אני שוחה במים ונהנית בצל. למה לא תרד לראות בעצמך כמה נפלא כאן?"
הצב כמעט התפתה והתכונן לקפוץ. הוא הכניס את רגלו השמאלית פנימה כשלפתע נתפסה רגלו הימנית במעקה המקיף את שפת הבאר. הצב נסוג ואמר: "צפרדע, המגורים שלך כל כך קטנים, אני לא מעז לרדת פנימה. למה לא תבואי ותבקרי אצלי באוקיינוס? הוא משתרע על פני עשרות אלפי קילומטרים ועומקו אלפי מטרים. בעת שיטפונות, מימיו גואים אך ומעט, ובתקופת בצורת, אין הדבר מורגש כלל. זה בוודאי יותר מעניין מהבאר שלך!" כששמעה זאת הצפרדע היא לא הוסיפה דבר וכל מה שנותר לה לעשות הוא להביט בצב בתדהמה. הנמשל של הסיפור הוא, שאל לנו להסתפק בהשקפה מוגבלת על החיים או בראייה צרה של העולם. גם אם אנו מרגישים בטוחים ושבעי רצון בדרך שלנו ומוכנים לשכנע כל אחד אחר שיצטרף אלינו - כי זו הדרך הנכונה - כדאי לזכור שגם אחרים עשויים להרגיש בדיוק אותו הדבר. גם הם בטוחים בדרם וינסו לשכנע אותנו באמיתות דבריהם.
החיים מלאים אתגרים. פעמים רבות אנו צריכים לעצור מה שאנו עושים כדי לערוך שינויים על מנת להשתפר בהמשך. פיתוח גישה גמישה תאפשר לנו להתאים את עצמנו לקשיים שבדרך. גמישות אינה חוסר שליטה. זוהי בחירה בדרך חדשה. אם נוכל להישאר גמישים ולהתאים עצמנו לשינוי, נמצא במקום טוב יותר ממה שיכולנו לדמיין לעצמנו. פתגם סיני אומר: הדבר היחיד שאינו משתנה הוא שהכל משתנה. האם אתם מוכנים להגמיש את השקפותיכם וגישותיכם לכיוונים חדשים? |