וינסנט, הגיבור חולה בתסמונת טורט שגורמת לו לטיקים ולגידופים בלתי רצוניים, אותם אנו פוגשים כבר בסצנה הפותחת  והמשעשעת (ויש רבות כמותה בהמשך), הוא לא מסוגל להימנע מכל אלה אפילו בטקס ההלוויה של אמו. השחקן החמוד, שמגלם את וינסנט, פלורין דויד פיץ הוא גם התסריטאי.

אביו, שעזב אותו ואת אמו ונישא שנית, הוא פוליטיקאי מין הסוג שאנו אוהבים לתעב, והוא מיד דואג להכניסו למוסד "משובח", כדי לשחרר את עצמו ממחויבות כלפי הבן "הדפוק" שלו.

במוסד וינסנט פוגש את המטפלת שלו , ד"ר רוז ואת שכנו לחדר, אלכס שסובל מאובססיית ניקיון (OCD),ואת מארי, האנורקטית, שעושה לו סיור היכרות עם המקום החדש.

מארי ווינסנט מתכננים בריחה במכוניתה של הפסיכולוגית ומוצאים עצמם מצרפים  גם את אלכס.

לכל אחד מהם סיבה שונה ליציאה למסע. "וינסנט רוצה ים"- כך בגרמנית, שונה קצת אך משמעותית מהתרגום לעברית. הים באיטליה הוא המקום שבו אמו הייתה פעם מאושרת (וגם אביו) וזהו המקום שעל שמו הוא קרוי. לשם הוא מייעד את קופסת הפח עם אפרה של אמו.

סיבת מסעה של מארי נחשפת סמוך לסיום, והסוף עצמו מותיר את בעייתה לא פתורה.

המסע יעמת את כל אחד מהשלושה עם הקשיים של מחלתם, ואת היחס בינם לבין עצמם  וביחס ל"נורמאליים". בעיני כל אחד מהם המחלה של השני "מוזרה", וניתנת לריפוי פשוט וקל, ופריצת הגבולות של כל אחד מהם לא ממומשת, אם כי כפי שמקובל בג'אנר המסע : "האדם בשובו אינו האדם בצאתו". משתתפי המסע לא רק מתבוננים בנוף  החיצוני הנפלא (ובצילומים הנהדרים) אלא גם מתבוננים פנימה אל תוך עצמם.

אביו של וינסנט נאלץ לעזוב את כל ענייניו ה"חשובים" ו"הדחופים" בעיצומו של מסע בחירות, ולהצטרף לפסיכולוגית, שמרגישה אשמה שתחת המשמרת שלה מתרחש הכול. במסע החיפוש שלהם אחר השלושה נגלה שגם המבוגרים  האחראיים אינם משוחררים מפגמים וחוליים. ולא ברור  לנו מה עדיף...

וינסנט רוצה ים, חופש, חברות, אהבה, ולבסוף "להסתובב בין האנשים".

כפי שציינתי, הסרט משופע בנופים מרהיבים על פניהם חולפים כל חמש הדמויות וקטעי מוסיקה של באך- סיבה נוספת לרצות להצטרף למסעם.......