פרשת ויגש מתחלקת לשלושה נושאים:
הפרשה הקודמת (מרשת מקץ) מסתיימת האשמתו של בנימין בגנבת גביע יוסף (בראשית מד' 12-13) ובעונש בצפוי לו- עבדות!
יהודה שהבטיח להחזיר את בנימין לחיק אביו יעקב (בראשית מג' 9) פותח במונולוג אישי כן ועובדתי במטרה לחלץ את בנימין וגורלו צפוי (בראשית מד 18-34) יהודה מוכן לשלם מחיר אישי כבד כדי לקיים הבטחתו ליעקב: "ועתה ישב בא עבדך (יהודה) תחת הנער (בנימין) עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו (בראשית מד' 34).
יהודה ניחן בתכונות שראויות להיות לקוי מנהיגינו; אמירת אמת ותשלום אישי על כישלון. תשובתו של יוסף לדברי יהודה מוכיחים שהאמת נותנת את התוצאה האפקטיבית ביותר, לכן אל למנהיג לפחד מהצגת האמת מול בוחריו.
ראיה חזקה לדבריי ניתן למצוא בדברי צ'רצ'יל אחרי היבחרו, בימים השחורים של אירופה תחת המגף הגרמני: "אין אני יכול להבטיח לכם דבר חוץ מדם יזע ודמעות" דברי אמת קשים אלו חישלו את העם הבריטי בימי מבחן לקיום או חידלון. "ולא יכול יוסף להתאפק...ויתן קולו בבכי" יוסף נשבר לנוכח האמת וההקרבה של יהודה. הוא מזמין את משפחתו למצרים-אל סיר הבשר.
יעקוב ובניו יורדים מצרימה ומקבלים נחלה מפרעה - את ארץ גושן.
הסיינסה של הפרשה עוסקת בתוכניתו הכלכלית של יוסף לחיזוק והתעשרותו של פרעה (בראשית מז 13-26) יוסף קיבל אוכל רב במיסי שנות השפע שהוטלו על העם המצרי. מזון זה נמכר בכסף רב למצרים ולעמי האזור בשנות הרעב. "וילקט יוסף את כל הכסף בארז מצריים ובארץ כנען בשבר אשר הם שוברים ויבא יוסף הכסף בית פרעה"( בראשית מז 14) יוסף ידע שצפויות מספר שנות בצורת. בחישוב קר הוא מוביל את המצרים לאיבוד כל כספם, רכושם והפיכתם לעבדי פרעה.
יוסף קיבל אוכל רב במיסי שנות השפע (בראשית מא' 39) בשנת הרעב הראשונה נמכר האוכל תמורת כסף שהצטבר בשנת השפע. ממון המובא לבית פרעה (בראשית מז 14). בשנה השנייה נלקחים מהעם המצרי בהמות העבודה (סוסים וחמורים) ובהמות היצור (כבשים ובקר) תמורת לחם.
בשלישית נגזלים האדם והאדמה, ההופכים לרכוש פרעה (בראשית מז 18-20), תמורת בסיס קיום האדם-אוכל.
יוסף התגלה ככלכלן מבריק - המגדיל את הונו של פרעה, אדם חכם-היודע לנצל הזדמנות להתעשרות מהירה ופולי טקטי מוכשר היודע לא לפגוע באליטות הקרובות לשלטון "כך אדמת הכוהנים לא קנה (בראשית מז 22). הצלחתן של יוסף היא כלכלית, אין בה חזון או יושר חברתי. מעשיו מנוגדים לרוח תורת משה המחייבת את כל מרכיבי החברה לדאגה לחלש בחוקים סוציאליים כגון חוקי עבד עברי, חוקי לקט שכחה ופאה וחוקי שנות היובל. לחוקי מלך המגבילים את סמכויותיו וכוחו של השליט.
התורה גם מתנגדת ומנסה לצמצם את תופעת העבדות - "כי עבדיי הם אשר הוצאתי מארץ מצרים לא יכרו ממכרת עבד" (ויקרא כה 42) ואילו יוסף יוצר תהליך המוביל את כל העם המצרי לעבדות. מנהיג צריך להיות איש דעת ובעל הבנה בכלכלה אך ללא חזון לא תצלח דרכו. טוב שחזונו יתבסס על מוסר וערכי היהדות: דאגה לחלש בחברה למסלולי קידום עבורו כי בלא חזון יפרע עם!
חג האורים השנה הביא עימו שרפה בכרמל. הקשר בין נרות החג ובין להבות השריפה הביאו אותי למחשבות על עברנו ועתידנו כעם. נרות החנוכה המסמלים קדושה וערכים יכולים להפוך לאש המכלה את הכל. אמונה טוב לה שתהיה תחומה בגבולות של שפויות, עזרה הדדית והגיון כלכלי וחברתי של כל גורמי החברה.
בית שני נחרב לא בגלל אמונה שחסרה אלה מפאת אמונה יתרה. אמונה שהביאה לחורבן הבית השני עקב מחלוקת פנימית.
חובה עלינו למצוא דרכים לקירוב לבבות ושילוב חלקי העם בעשייה בכלכלה ובביטחון לו יהי.
יצחק בן דוד, דצמבר 2010 |