היה חושך. סוס לבן התקרב אליה בשחייה. היא עמדה מעליו קרירה וגאה, ושרביט בידה, אור הירח עוטף אותה בזוהר מנצנץ.  הסוס שחה אליה, אך היא לא משה ממקומה. לאט לאט החלה שוקעת לתוך המים. תחילה השרביט, אחר גופה העטוי גלימת מלכות. עוד רגע והראש עטור הכתר יצלול במים....נקישות נשמעו משמאלה. נערה בשמלה לבנה וסרט כתום לראשה, נקשה על תיבת אבן מגולפת. תוק-תוק-תוק....תוק-תוק-תוק!

היא פקחה את עיניה . מישהו נקש בדלת. 5 בבוקר! מי המטורף שמעיר אותה מחלומה בשעה כזו? זאת הייתה השכנה, אסתר. "השארת את האורות של המכונית שלך דולקים כל הלילה!", נזפה בה. "תקווי חזק שלא גמרת את הבטריה!". לא היה זמן להתלבש. היא זרקה על עצמה משהו וטסה למטה, גומאת ברגליה את כל המדרגות במורד 6 הקומות, בלי לחכות למעלית .

למטה, במגרש החנייה, החל החושך מתפוגג לאטו, נסוג מפני קרני השמש החיוורות הראשונות. המכונית עמדה מולה, גוש כהה עם שתי עיניים שבקושי מאירות. היא פרצה לתוכה, מסובבת כאחוזת אמוק את המפתח. נשמעה נקישה. ועוד נקישה. המנוע לא הגיב. היא נשפה בתסכול ונשענה לאחור. גם אם תתקשר לחברת הגרירה, הם כרגיל יפמפמו לה שזמן ההמתנה ביום א' הוא ארוך מהרגיל,ומדובר בלפחות 3 שעות. היא תאחר לעבודה החדשה ביומה הראשון, ואז כמובן תפוטר....אין מה לעשות, רק להתכווץ במושבה בייאוש.

מישהו בלתי מוכר, כנראה דייר חדש, יצא מהבית לכיוון החנייה, לבוש לבן. הוא התקרב לעברה לאטו. אולי יש לו כבלים? השאלה ריחפה במוחה, אך היא לא משה ממקומה. פניו כבר היו מאוד קרובים אליה ,לחלון. הוא הביט לעברה בשאלה אילמת. היא לא נעה.  החתיכים האלה, על פי ניסיונה עתיר השנים כרווקה מזדקנת, בדרך כלל מרוכזים כל כך בעצמם, שאין טעם לבקש עזרה. משלא פצתה את פיה, הוא המשיך בדרכו לעבר הג'יפ השחור, הנוצץ שלו, מנופף לעצמו בעליזות במחבט הטניס שבידו.

כעת יכלה להבחין בנערה צעירה, אף היא בלתי מוכרת, לבושה חצאית לבנה קצרה, יוצאת בריצה לכיוון החנייה. הסרט הכתום שלראשה היה קשור ברישול, וקצהו הסתבך עם מחבט הטניס שנשאה על כתפה בנרתיק עור. בדרכה הבחינה במכונית בעלת העיניים המתות, ועצרה, פניה הילדותיים סמוקים מהריצה, תמהים לראות את הנהגת יושבת בחלוק רחצה, שעונה לאחור.

תוק-תוק-תוק! שמעה לפתע בזגוגית החלון נקישות. היא הסבה את מבטה. הנערה התעקשה. היא פתחה את הדלת. "אין מנוע?", שאלה הילדה. מקרוב התברר שהיא אמנם ילדה בת 11 או 12, גבוהה מאוד לגילה, מבנה ספורטיבי, אופייני לתגליות טניס. היא הנהנה, עייפה מלהיכנס לפרטים. הילדה פתחה בריצה חסרת מאמץ לעבר הג'יפ השחור, שהתקרב לאטו אליהן. "אבא! תוציא את הכבלים! יש לנו כאן שכנה שזקוקה לעזרה!", קראה בקולה הצעיר, הרענן.

הגבר פעל בזריזות, ותוך זמן קצר נשמעו סימני חיים מכיוון הגוויה על גלגלים. "תודה רבה!", היא אמרה, חוזרת לחיים אף היא. אז בכל זאת לא תאבד את עבודתה ביום הראשון! הגבר הצטחק אליה בטוב לב. "אין בעד מה. אני רגיל לעשות את זה. גם אשתי ז"ל, הייתה תמיד שוכחת את הפנסים דולקים....".

הילדה התבוננה בשניהם, קושרת שוב את הסרט בשערה, נכנסת לג'יפ. הם כמעט נסעו, כשלפתע, בלי להבין מדוע, סימנה להם לעצור, קוראת לעברם -"תיכנסו אלי לקפה בערב. דירה 23. בדיוק אפיתי עוגת שוקולד נהדרת!", אמרה. השמש שעלתה בינתיים אפפה אותה בזוהר מסנוור, הופכת את חלוק הרחצה הישן שלה לגלימת מלכות. זה בכל אופן מה שחלף במוחו באותו רגע, ולא הרפה ממנו במשך כל אימון הטניס.

*  כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)