- סליחה, אפשר לשבת?

- כן.

- את מחכה למישהו?

- לא.

שתיקה.

- יש לך סיגריה אולי?

- אני לא מעשנת.

שתיקה.

- מזג אוויר משוגע הא? אמצע נובמבר ואין גשם. ממש חם.

- נכון.

- את באה לכאן הרבה?

- מדי פעם.

- איזה ספר את מחזיקה ביד?

- זה לא ספר, זה כתב יד.

- אפשר לראות?

- בבקשה.

- מה את עושה עם זה?

- אני צריכה לערוך את זה.

- את עורכת ספרים?

- כן.

- וואי, נשמע מעניין. אף פעם לא פגשתי עורכת. תגידי, זה שמדליק את הסיגריות - מצית או מצת?

-  מצית. מצת הוא התקן ההצתה במנוע של המכונית, זה תרגום עברי למילה Plug באנגלית.

- וואלה. חייב לשאול עוד משהו: "צומת" זה זכר או נקבה?

- זכר.

- וגרב? כיכר? מכנסיים? משקפיים?

- גרב = זכר; כיכר = נקבה; מכנסיים ומשקפיים = זכר.

- אז יש לך משקפי שמש יפים.

- תודה.

- אני מנסה להתקשר אל הבת שלי והיא לא עונה. היא בטח יושנת.

- עדיף "ישנה".

- תודה. יש לך ילדים?

- לא.

- יש לי בת אחת. אני רואה אותה פעמיים בשבוע. היא כל העולם שלי.

- אתה גרוש?

- כן, כבר שלוש שנים. ואת? נשואה?

- לא.

- מרוצה מהחיים?

- לפעמים כן, לפעמים לא. כמו כולם, אתה יודע. משתדלת לנפות את הדברים הטובים וליהנות מהם. לחיות את הרגע, כאילו שאין מחר.

- זו הגישה הנכונה לחיים. לכולם יש שק על הגב. כבד יותר, כבד פחות, זה לא משנה. אבל לכולם יש שק. החוכמה היא לדעת לסחוב אותו. אם נזכור שהוא שם כל הזמן – זה יכביד עלינו. אם נדע לחיות איתו – יהיה לנו קל יותר לסחוב אותו.

- יפה אמרת. סיכמת כמה תיאוריות פסיכולוגיות מלומדות בשני משפטים.

- אולי אכתוב עליהן ספר ואת תערכי אותו. מה דעתך?

- רעיון טוב. אולי יהיה אפילו רב מכר.

שתיקה.

- את לשונאית חמודה.

- תודה. גם אתה נחמד. אני חייבת לזוז.

- יש מצב שנשב פעם בבית קפה שם בכיכר הגדולה? ואני אראה את העיניים הג'ינג'יות שמסתתרות מתחת למשקפיים היפים?

- "הפנמת את חומר הלימוד". סתם בצחוק. נראה, אולי. תעשה חיים. תתחיל לכתוב את הספר.

- אני כבר מתחיל. אחכה לך כאן בשבוע הבא. אולי כבר יהיה לי פרק אחד מוכן...