בשבת גשומה וסוערת,הסתיים הטיול שלנו, שהחל ביום חמישי בצוקי ארבל..

.

..

.

.

.

.

אבל בואו איתי רגע, ונחזור לתחילת הטיול, ביום חמישי שימשי ונעים,

בהפסקת צהריים טעימה בפאתי זיכרון יעקב...

.

.

.

.

פנינו מועדות אל שמורת ארבל -

פנינת טבע ונוף ואתר מורשת קדום, שאין שני לו בישראל.

יישוב קדום שהותיר אחריו שרידי בית כנסת מפואר. שבילי טיול אל מבצר מערות המקנן בנקיקי סלע.

יצאנו שוב לדרך  במורד התלול, מסלול אתגרי מרהיב ביופיו,

הדורש היעזרות בכבלים ובידיות אחיזה ודריכה הקבועים במצוק.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.למחרת התחלנו את היום בעין אמפי,     [ ותודה לחברינו פה "הגולני" שסיפר עליה]

בריכה עגולה ויפה עם מים צלולים וקרים, ומעליה צל מרענן של עצי אקליפטוס...

שמה של הבריכה נגזר מצורת סידור האבנים סביבה בצורה מדורגת כאמפי תיאטרון.

[ההדרך לבריכה כק"מ דרומה מצומת בית המכס]

.

.

.

.

.

.

.

.

משם נסענו לכיוון צפת לבקר בפיסת גן עדן "עין ליאור",

39 מדרגות חצובות במעלה התלול מובילות אליו..

.

.

.

.

.

.

המקום הנסתר מהעין ידוע רק לחורשי סוד גליליים ,

לזכרו של ליאור דהן, נער תושב צפת שטבע סמוך לקיבוץ שדות ים.

משפחתו וחבריו של ליאור דהן מטפחים את המקום והניחו שלט צנוע על שפת המעיין ובו כתוב:

"ליאור, מעיינות ארצנו ונחליה מבכים את רגליך שלא תדרוכנה בם עוד..."

.

.

המים בוקעים ממסתור סלעי וזורמים אל הבריכה,

ומעליה גוחן ענף עץ איקליפטוס הנשלח כזרוע מגוננת על המים.

השנים הקהו את כוחו ומשפצי המקום דאגו להניח לו קב תומך...

הוא, בתמורה, מעניק צללית נאה שמרקדת על המים.

תראו איזה אורחת הגיעה..

.

.

.

.

המשכנו צפונה מצפת, לכיוון מנרה

 לסדקי יפתח  ומצפה חוסיין..

כל זאת ועוד, בפעם אחרת..

מוסיפה פה את נקודת מבטו האישית של אשר ashorer [חברינו מהקפה] לסיפור במעיין

"המסלול נהדר ומוכר לי כל כך...לי באופן אישי

את ליאור דהן ז"ל הכרתי מיום שנולד ועד יום מותו, יום שיצאנו לחוף הצמוד לתחנת הכח בחדרה כדי לחפש את גופתו. היה ידוע שטבע אך גופתו לא נמצאה ורק למחרת כשעשרות צוללנים מתנדבים צללו לחפשו, הוא נמצא.

ליאור נער חמד, תלמיד מוכשר ואוהב את שבילי ארץ ישראל. היה מהמטיילים המורעלים שלא היה שביל שרגלו לא דרכה בו.

עין ליאור הוקם על ידי הוריו וחבריו.

סיפורו של ליאור הוא גדול ואף ענק ממה שכתבתי כאן, אך יש פרטים שאולי אינני יכול לספר...

זה שיר שכתבתי ביוני 2005 כאשר ליאור ז"ל טבע:

הים לקח מאת ashorer

עת בוא ערב,
עַיִן אדומה מנשקת, מלטפת
פניי המים,
כמו שולחת דמעות,
אחת ועוד אחת
והחול נושם זיכרון יום גווע,
לחלוחי ומלוח.

ראי, הרוח נושאת שלקח הים,
טיפת אויר שלא שקעה
נאספת, מצטברת
ומציירת באפרוריות על רקע אדום
את שחטף תהומה.

בטנו לא התמלאה, רק דמעה,
אחת אחר אחת,
נשטפת, מלוחה ולחה
והרוח אוספת.

והחול גם הוא
טועם ואוסף."

ותודה לך אשר יקר ששיתפת...