כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כהלך התם (שירים לא ערוכים)

    בקצה כל הסופים
    נגלות ההתחלות
    של כל שכבר הווה
    ומתאווה.



    © כל הזכויות, לכל התכנים בבלוג זה, שמורות.

    0

    פאם פאטאל

    132 תגובות   יום ראשון, 12/12/10, 22:55
    ''
    פיסול בנייר ממוחזר - עבודה של מירי ישראלי.
     
    . 
    היתה בודה את עצמה
    בדיה בדיה
    טלאי על טלאי
    רותי סמרטוטי
    או תותי פרוטי
    מריונטה, מטא-אודטה
    אישה מטאל
    או פאם פטאל
     
    וכך
     
    מדי יום ביומה
    היתה מסירה ולובשת
    כסות וצורה
    בריה ברה ובורה
    או מופקרת נאורה
    רצסיבית, אסרטיבית
    גיישה טובת מידות
    או אשת לפידות
     
    וצחקתי אותה
    ותהיתי
    בדמי ליל מלילה
    מה נותר בִּדְמוּתה
    כשהיא פושטת
    את
    עצמה.
     
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (132)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/12/10 00:22:

      צטט: זורו ZZ 2010-12-29 19:17:20

      צטט: Rivka 2010-12-28 23:10:16

      צטט: זורו ZZ 2010-12-15 13:15:03

       

       

      ''

       

       

      פאם פאטאל?!

       

      zz

       

       

       של מי הציור?

       

       

       של פיל נפיל קריצה

       

      ZZ

       

       

       -חח-

       

      טו שה !

       

        29/12/10 19:17:

      צטט: Rivka 2010-12-28 23:10:16

      צטט: זורו ZZ 2010-12-15 13:15:03

       

       

      ''

       

       

      פאם פאטאל?!

       

      zz

       

       

       של מי הציור?

       

       

       של פיל נפיל קריצה

       

      ZZ

       

       

       

        29/12/10 00:53:

      צטט: Black Mamba 2010-12-19 01:12:50

      בפוסט הבא תרשמי מה היא סיפרה שנותר בה..יפה רבקה :)

       

      הו... ברוכה הבאה, יקירה....

       

      ובאשר למה נותר בה ... שפתיי חתומות! :))

       

        29/12/10 00:51:

      צטט: daaaag 2010-12-18 14:54:37

      האמת, המבט, ההתבוננות, היופי הראשוני, הטוהר.

       

      הרב-גוניות, ריבוי המשמעויות.

       

      תודה, אפרת :))

        29/12/10 00:49:

      צטט: ג.ג.ג. 2010-12-17 00:55:24

      לא נראה לי שיש לה זמן לשאול שאלות
      לפאס פטאל שלך
      היא כבר אבדה את זהותה מזמן
      עם תפקידים כאלה ואחרים
      של אשת לפידות
      או של כל אישה אחרת בדמותה
      את... ו.או אני...
      כתיבתך קסומה מתמיד
      משובחת
      ומהנה
      אוהבת
      גליה

       

      מעניין...

       

      את מייצגת את גישת ההופכי לרבים כאן...

      ומכוונת לתחושה שהיתה גם לי לגביה...

      של אובדן זהות נבדלת !

       

      תובנה נהדרת.

       

      תודה, מתוקונת :))

        29/12/10 00:46:

      צטט: עצמי עצמי 2010-12-16 14:06:30


      רבקל'ה,

      ומה שנותר-
      בדיה בלה ומבולבלה
      עם עיני זכוכית ריקות
      מתחת למשקפיים -
      להסתכל במראה...
      ציצים פנים ושפתיים
      מלאים בסיליקון,
      ממשיכה לבדות שהיא
      עדיין אותה פאם פטאל
      המעוררת כל זכר חולף,
      עד שתופסת שהיא כבר
      לא מעוררת במחשופה
      אלא רק גיחוכים,
      והבשר מתחיל להתפורר...

      והנפש הריקה מתפוררת...
      ונותר למביט רק לרחם עליה
      שכך בחרה לבזבז את חייה.

       

      השיר במקצב ונימה כאילו קלילים,

      פאם פאטאליים,

      אך המסר אמיתי, חריף, ונוקב.

       

      שיר נהדר !

      שבת נעימה לך

      ע

      וכשקראתי את התגובה הזו, מיד כשנכתבה,

      כתבתי לך שאתה קורא אותי, לעומקי עומקיי

      ואכן כך הוא...

      השיר הזה נכתב ובמכוון בנימה ומקצב קלילים

      שעשוע לשוני שעינג אותי לכשעצמו

      כשרק בסיומו של שיר נשאלת שאלה חדה, נוקבת

      שהתשובה לה פתוחה...

       

      והיופי, כך עבורי, שבשאלה הפתוחה הזו היא ועודנו

      בתשובות הכל כך שונות ומגוונות שניתנו לה

      נדמה היה שהדמות מקבלת חיים משל עצמה

      נבנית כאן בדימיונם ותגובותיהם של האנשים

      מעשירה ובעיקר מועשרת על-ידם

      וזה היה נפלא בעיני...

      כי פתאום היו לה לדמות רבת הפנים הזו

      פנים נוספות, פנים טובות

      היו שמצאו את עצמם בה

      היו שראו בה את דמות האחרת

      ורבים רבים אהבו אותה דווקא משום אותו ריבוי שמצאו בה

      ריבוי שהעשיר אותה, את מהותה, אורחות חייה

      ואולי גם אופני ההסתגלות שלה...

       

      וכשקראתי את כל אלה חייכתי אותי

       

      אני שכיוונתי למסר חריף ונוקב

      הבנתי שאולי הוא אינו חד-משמעי כפי שחשבתי

      שאולי לא רבים שותפים להבחנה שלי (ושלך, כפי שלמדתי)

      לגבי שימוש בפרסונות שאולות שאינן פנים/אופני ביטוי שונים של עצמיותנו

      (כפי שניסיתי להאיר בתגובתי לג'וד)

      ושאולי ההבחנה ביניהם אינה כל כך חדה וברורה....

       

      אינני יודעת...

       

      דומה שהדמות שיצרתי יצרה חיים משלה בליבו, במוחו של כל אחד מקוראיה... :)) 

        29/12/10 00:25:

      צטט: judi.m 2010-12-16 00:02:59

      ותהיתי
      בדמי ליל מלילה
      מה נותר בדמותנו-אנו
      כשאנו פושטים
      את
      עצמנו.
      (מכל האיפור, התכשיטים. הביגוד היקר , הנעליים, החגורה, התסרוקת, אפילו החזיה, וגם המחשבות), האם אין אנו הנשים, ברובינו, מן פאם פאטאל, אבל זולה יותר?????
      וכעת אם תרשי לי, אני הולכת להתפשט.....


      .

      ככלל, אני לא מאמינה בפרסונות, במסכות - אני מאמינה בריבוי פנים שיש בכולנו... (פנים כריבוי של פן) וכי בזמנים שונים, סיטואציות שונות ועם אנשים שונים - נחשפים פנים שונים שלנו עצמנו...

       

      ואם בכל זאת, ורק לצורך  הדיון הזה, אשתשמ במונח מסכה - אני מאמינה שכל מסכה, לכאורה, שאנחנו בוחרים היא פן הקיים בנו

      ושואותו אנחנו בוחרים לחשוף בנקודת זמן מסויימת, בתנאים ספציפיים וכדומה...

      כך, לדוגמה, בחירת תחפושת בפורים אינה מקרית... היא מייצגת משהו מאתנו,  מעצמינותנו...

      וככל שרבים הפנים שלנו - כך אנחנו מעניינים יותר, יצירתיים יותר...

       

      אלא שיש להבחין בין זה לבין ניסיון לסגל לעצמנו דמות שאינה אנחנו, העמדת פנים, התחזות - כשכל אלה נעשים במודע ובמכוון  כדי להפיק מהם תועלות שונות ולעיתים עד כדי שנאמין אנחנו עצמנו בדמות שיצרנו לנו - השאלה הנותרת פתוחה היא - מה נותר... והתשובה לה אינה "נותרנו בדמותנו".

       

      ובאשר לנו, כנשים - אנחנו,  לפחות כך הייתי רוצה שיהיה, פשוט נשים ובמלוא פשטותה של המילה

      ומהיותנו כאלה, או רק בהיותנו כאלה, אנחנו יכולות להיות גם פאם פאטאל... 

      האם יש בזה זילות? - לדעתי - לא... דווקא להיפך

      אישה היא הכי יפה והכי מוערכת בעיני כשהיא חווה את עצמה כאישה במלואה.

      והיא נותרת אישה גם כשהיא פושטת את עצמה.

       

      את מעוררת אותי לדבר את עצמי... וחמור מזה - לשכתב! -צוחקת-

        28/12/10 23:45:

      צטט: judi.m 2010-12-15 23:52:18

      שוב כאן.
      כמה נפלאה הדמות שהצגת לפני. איזה עושר ואיזה אושר. פעם שלמה המלך ופעם שלמי הסנדלר. משוטטת במחוזותינו, צובעת את חיינו האפורים, מעניקה לנו במה לשיחה ובסופו של דבר אנו באים אליה בטענות במקום לשנות את עצמנו אנו. והנה הדוברת עצמה אומרת זאת בחצי פה : "וצחקתי אותה", לא צחקתי עליה או איתה. צחקתי אותה, היא לא הייתה המושא לצחוקי, אלא, הצחוק שלי-עצמי הייתה היא. אני מוצאת במילים אלו, מן סוד קטן משותף לדוברת ולגברת פאם פאטאל.
      וכמו שאמרתי, זהו שיר לולאה. ברגע שהיא פושטת את עצמה בסוף השיר היא מתחילה מחדש לברוא את עצמה או לפחות לחשוב איך היא שוב בודה את עצמה מחדש למחרת.
      ואם הגברת בודה את עצמה מדי יום ביומה (כמה אהבתי זאת!), מדוע הדוברת מטריחה עצמה בדמי הליל למחשבות ערות על בריה בורה? ( ומשום מה גם אני טורחת לעשות זאת...)

      המון עושר אני מוצאת בדמות הזאת. ואני, משום מה, אוהבת אותה. ואוהבת אותך על שהצגת אותה בפני במערומיה.

      ג'ודי.

       

      ואני אוהבת במיוחד את התובנה הזו שלך:

       

      "זהו שיר לולאה. ברגע שהיא פושטת את עצמה בסוף השיר היא מתחילה מחדש לברוא את עצמה או לפחות לחשוב איך היא שוב בודה את עצמה מחדש למחרת"

       

      ואין ספק, יקירה, היא דמות עשירה בה במידה שראית בה עושר ובה במידה שהעושר הזה מצוי בך, בתוכך....

       

       

       

       

      תודה על תגובה מעשירה ומאשירה! :))

        28/12/10 23:34:

      צטט: h a n i 2010-12-15 23:45:42

      וואוו...איזה כישרון..מקסים!

       

      כייף ומפתיע לראות אותך כאן, חני... תודה! :))

        28/12/10 23:33:

      צטט: צליל מכוון 2010-12-15 18:07:41

      איזה יופי:)

       

      תודה :))

        28/12/10 23:13:

      צטט: חד כסכין 2010-12-15 14:27:43

      איזו עצמה וכוח יש למילותיך היכולת להעצים את הדמות נהדרת

       

      להעצים דמות... זו, לכשעצמה, אמירה מעצימה...

       

      תודה, חבר חדש לי.

        28/12/10 23:10:

      צטט: זורו ZZ 2010-12-15 13:15:03

       

       

      ''

       

       

      פאם פאטאל?!

       

      zz

       

       

       של מי הציור?

       

       

       

        27/12/10 14:07:

      צטט: ג'אן דארק 2010-12-15 12:28:08

      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה. (?)

      הכל ולא כלום... הרי הכל בעיני התבונן...

      אם כי, מתוך הטמפו והתחושה שמועברת דרך המילים, לי נדמה שכשהיא פושטת את עצמה מול המראה, בשעות הקטנות של הלילה, היא מתבוננת בעצמה עם חיוך רחב מאוד על שפתיה...
      ובכלל, היא ממש לא נשמעת לי "בריה ברה ובורה", ההיפך לגמרי, היא נשמעת כמו אשת חיל חכמה ונבונה שיודעת להשתמש בכל הכלים והכובעים הנשיים הנדרשים להשגת מטרותיה. לא ברה ולא בורה.
      "פאם פאטאל" זה בהחלט התיאור המתאים יותר.
      השיר העשיר שלך מעורר הערצה
      (ואגב קריאה, הזכיר לי את שירה האדיר של אלאניס מוריסט "I'm A Bitch").

      יום נפלא,

      ג'אן

       

      ומה יכולה אני להוסיף לדברים הנפלאים האלה שלך.. שהם בבחינת הכל ומבלי שישקו ללא כלום? -מחייכת-

       

      אני נהנית כל כך מהתגובות שלך, ג'אן... תמיד מעמיקות ומאירות, תבוניות ומעוררות מחשבה.

       

      ת ו ד ה !

       

      והנה השיר עליו דיברת :))

       

      ''

        27/12/10 13:58:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-12-15 10:15:51

      ואוו... משעשע עם קורט תוגה
      אהבתי את משחק המלים הנושקות זו לזה שיצרו חריזה מתגלגלת ומשעשעת
      תודה לך על השתוף

       

      משעשע ונוגה.... שילוב מוזר שכזה -מחייכת-

       

      תודה!

        27/12/10 13:50:

      צטט: צילום בזמן אמת 2010-12-15 09:50:34


      מילותייך רכות

      תודה, עוזי. 

        27/12/10 13:49:

      צטט: stdsw 2010-12-15 09:13:38

      שנון וכתוב נפלא.... שיר לא לקריאה אחת ....עוד אשוב

       

      תודה, שי.

       

      וכבר שבת מאז? -מחייכת-

        27/12/10 13:44:

      צטט: עיניים עצומות לרווחה 2010-12-15 08:07:09

      :-))
      מקסים !!!!!!

       

      תודה! :))

       

      כייף לראות אותך כאן.

        23/12/10 20:37:

      צטט: זהבית שחר-י' 2010-12-15 07:52:31

      מה נותר מדמותה כשהיא פושטת את עצמה....וואוו כמה עוצמה יש באלה המילים ובכלל כתיבתך נהדרת.

       

      תודה, זהבית... :))

        23/12/10 20:35:

      צטט: saarAVIV 2010-12-15 07:24:05

      אוהב את השיר

       

      תודה, סער.

        23/12/10 20:28:

      צטט: judi.m 2010-12-14 23:27:00

      רבקה יקרה,
      אני מאוד מתחברת לנאוה.
      לכל מילה ומילה שלה ויש לי עוד להוסיף, אבל מחר.
      היום רק אעיר את עינייך (האמנם!!!!), כי זהו שיר 'חוזר חלילה' (מכירה 'זלמן יש לו מכנסיים...?), הסיומת של השיר מתחברת להתחלתו וחוזר חלילה :
      "כשהיא פושטת
      את
      עצמה,
      היתה בודה את עצמה
      בדיה בדיה
      טלאי על טלאי..."
      יופי של לופ פאם פאטאל...
      ואני אשוב מחר.
      ג'ודי.

       

      רעיון מעניין, ג'וד

      ואולי זה מה שמאפיין את מהותה של הדמות

      החיים בלופ...

       

      ובאשר לדבריה של נאוהל'ה - ראי תגובתי לה...

       

      ולבסוף, כבר מחר? :))

        23/12/10 20:21:

      צטט: רמיאב 2010-12-14 23:24:02

      מטרידה אותי המחשבה למה מישהי נעשית פאם פאטל...
      למה לה להיות כזאת?
      תאור יפה.
      רמי

      כחלק מביטוי עצמי

      כצורך, משום התועלות שבזה,

      לרצייה חברתית וכו'

       

      הסיבות יכולות להיות רבות ושונות לגבי כל אחת ואחת.

       

      תודה, רמי.

        23/12/10 20:14:

      צטט: ליידי בלוז 2010-12-14 23:06:58

      איזה יופי..:)

      כתיבה נהדרת זרימה נפלאה

      למה או או? אפשר שישאר בה הכל מהכל..זה כל הקסם..קריצה

      .

      בלוז

       

      ויש בה את כל אלה

      ה-או היה יותר למקצב מאשר כמהות.

       

      תודה, בלוז :))

        23/12/10 19:56:

      צטט: דן ספרי 2010-12-14 22:49:32

      שיר זורם ומהנה לקריאה
      אהבתי.

       

      שימחת אותי, דן... תודה :))

        23/12/10 19:54:

      צטט: Eve688 2010-12-14 22:14:37

      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה.
      באמת מעניין מה נותר?

       

      שאלה שהיתה ונותרה פתוחה

      לתשובה של כל אחד מתוך עצמו.

        23/12/10 19:29:

      צטט: נאוה :-) 2010-12-14 19:51:43

      איכשהו אף אחת היא לא פאם פטאל

      כשהיא נכנסת לבית השימוש...

      אבל מה שחשוב

      שזה לא מה שיפריע לה להמשיך

      ולהיות פאם פטאל ברגע שהיא תצא

      ממנו...

       

      כמו שאמא שלי ז"ל אמרה לי לפני מותה:

      "טעם החיים זה שאנחנו חושבים שנחיה לנצח,

      שאנחנו לא ממש קולטים את האמת כמו שהיא".

       

      ואנחנו באמת יכולים לרפד לנו את החיים במחשבות

      וברגשות שיהפכו אותם לאפשריים עבורנו...

      כי ככה אנחנו בנויים וזה חלק ממכלול עצום

      של דברים שתלויים זה בזה וזה לא תלוי בהם

      וזה לא תלוי בנו... ומי אנחנו שנתווכח עם זה :-)

      ואני כמעט ולא זוכרת מתי התפלספתי ככה

      מאז גיל עשרים ומשהו...

      :-)

       

      אני אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך

      ביחד עם התגובות

      התגובות נהדרות ומאירות את הפוסט...

      ויש לי הרגשה שגם בין הפוסט לבין התגובות

      יש מערכת יחסים שמעוררת את השאלה

      מה יהיה עם התגובות ללא הפוסט

      ומה יהיה עם הפוסט ללא התגובות

      מה יקרה אם הפוסט יפשוט את התגובות

      וישאר עירום בלעדיהם...

       

       

      נהניתי לקרוא אותך, נאוהל'ה

      ואת תבונתה של אימך

      והתעכבתי במיוחד על הסוגיה שהעלית לגבי ההפריה ההדדית שבין פוסט לתגובות

      ומתוך הדרך בה ניסחתי את הסוגיה, כהפרייה הדדית, כבר ברורה התייחסותי לעניין...

       

      לא פעם חשבתי על הצורך הזה להעלות את תכניי לבלוג, לקריאה של אחרים ובעיקר לתגובות שלהם

      מיחד- כל יצירה שהיא אמורה להתקיים כיצירה בפני עצמה גם ללא תלות בעד כמה ומי נחשף אליה

      ומאידך -  יש בעצם החשיפה שלה גם לאחרים ערך מוסף, ליוצר וליצירה עצמה

      והיא מקבלת משמעות ונופך נוספים לאלה שניתנו לה ע"י היוצר מלכתחילה

      ובעיניי, לגביי - זה היופי שבדיאלוג הזה שבין כותב לקורא

      הדרכים בהם לוקחת יצירה כלשהי את האחר אל עצמו, לתוכו פנימה וכיצד הוא חווה את היצירה ואיתה בדרכו.

       

      למדתי, בנוסף, שאני זקוקה לתגובות האלה ושיש בהן כדי לחזק את הלהיטות שלי להמשיך ולכתוב ובתדירות גבוהה יותר.

       

      תודה על האפשרות לאמר את הדברים לך ולכל חבריי כולם :))

       

        23/12/10 19:00:

      צטט: רויטל ברזילי 2010-12-14 19:47:18

      נותר בה אני חושבת הרבה עושר פנימי, דמיון מדהים שמאפשר לה לשים על עצמה את כל אלה :)... אולי לא את עצמה היא פושטת אלא מחליפה פוקוס אל חלקים אחרים של עצמה...

       

      תובנה נהדרת, רויטל

      וכבר הרחבתי בהבחנה בין ריבוי פנים לבין העמדת פנים

      בין ביטוי של עושר פנימי לבין היותה בבואה חברתית מכוונת לרצייה.

       

        23/12/10 16:55:

      צטט: משה שכביץ 2010-12-14 19:04:29

      ספורי בדים
      הם לא ספור פשוט

       

      סיפורי בדים - כותרת מצויינת!

        23/12/10 16:54:

      צטט: איציק45 2010-12-14 18:20:26

      כוכב...

       

      תודה, איציק.

        23/12/10 12:46:

      צטט: אביה אחת 2010-12-14 18:16:06

      רבקה

      שיר המותיר כל כך הרבה הרהורים
      בוחרת לצטט ג ם את:-

      "היתה בודה את עצמה
      בדיה בדיה,,,מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה."

      תודה וערב נפלא
      אביה


      אשוב שוב

       

      טקסט טוב, סיפורת, שיר או הגיג הוא טוב, כך לדעתי,  אם הוא נותר איתך גם אחרי שסיימת לקרוא בו  (כך לגבי כל עבודת אמנות שהיא)...

      ולכן, אביה, אם נותרת מהורהרת לאחר הקריאה - אשריי! :))

        23/12/10 12:44:

      צטט: פיני-רבנו 2010-12-14 18:09:28

      "היתה בודה את עצמה
      בדיה בדיה,,,מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה."

      המאבק הבלתי פוסק על שמירת "העצמי"

      הגדרה יפה, מעניינת.

       

      מיחד, שימור העצמי ולמולו החשש מאיבוד העצמיות בתוך בליל הפנים שהדמות לובשת

      בניסיון להיענות לצרכיה היא, צרכים שבחלקם חופפים את צרכי החברה ונועדו לרצייה שלה.

       

      ומאידך, ביטוי עצמי רב-גוני, רשות לבטא את מלוא פניה, יכולת הסתגלות לשינויים בסביבתה, דינאמיקה בתוך עצמה וכדומה...

       

      מהי ההבחנה בין אלה? מהי הנקודה, על הרצף שבין אלה, שבה אתה חוצה את טווח ההתנהגויות שיש בו שימור לטווח שבו אתה מאבד את הזהות שלך.

       

      תודה, פיני.... גם על ההשראה למשוב הזה.

        23/12/10 12:24:

      צטט: אורנה ע 2010-12-14 16:58:07

      מקסים.
      אהבתי.

       

      תודה, אורנה.

        23/12/10 12:23:

      צטט: איציק מצליח 2010-12-14 16:52:36

      ***

      תודה, איציק. 

        23/12/10 12:14:

      צטט: luis56 2010-12-14 16:04:12

      יש בדמות הזו מהכל
      עצב וצחוק שמחת חיים פורצת ושקט מאיים
      אבל מעל הכל יש בה אש חיים
      שלא תכבה לעולם.
      יופי של שיר!

       

      ידה בכל ויד כל בה?

       

      תודה, יואל.

        23/12/10 12:13:

      צטט: בילבית-גינגית 2010-12-14 16:02:10

      "מה נותר בדמותה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה"

       

      תודה, ג'ינג'ית יפה.

        23/12/10 12:11:

      צטט: מגן דהרי 2010-12-14 15:38:05

      מקסים!

       

      תודה!

        23/12/10 12:09:

      צטט: מרינה ב.א. 2010-12-14 15:36:48

      וצחקתי אותה
      ותהיתי
      בדמי ליל מלילה
      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה.
       
      תהיות
      חוזרת למילים ולשורות ועיני נעצרות תוהות בתהיה
      שלא לטעות...שלא לבנות תילים על גבי תילים של תרחישים אפשריים אותם אנחנו בונים על דמויות הנקרות לנו בדרכים.
      יהיה זה קבצן, תהה זו קשישה, תהה זו פאם פטאל... לתת לאותם דמויות להגשים את עצמם בדרכם.
      .
      אשתף אותך רבקה, ואת הקוראים גם במשהו שאמרה לי ציירת שמלמדת אותי את הסודות הכי כמוסים בתחום... היא אמרה לי ולנו... :"... אתם יודעים מה הרגע הכי מביך בחייו/בחייה של דוגמן/דוגמנית עירום...??.... הרגע בו הוא/היא פושטת את הבגדים... תמיד יהיה זה מאחורי פרגוד... ולא שום רגע אחר... "
      .
      אם תחשבי על זה.. כך זה גם אצל הגיניקולוג... כך זה גם לפני כל בדיקה או טיפול פולשני
      .
      זה הרגע הכי אינטימי
      ואת במילותייך, מטפלת ברגע האינטימי הזה ברגישות יתרה. את תוהה... אולי שואלת את עצמך ואת עצמך בלבד. את לא שואלת את אותה פאם פטאל. את לא שואלת את הקהל. את משאירה לה את הרגע האינטימי הזה... לעצמה.
      .
      שבתי לשורות אחרי יומיים.. וגיליתי בהן דברים ורבדים נוספים
      סביר להניח כשאשוב ואקרא... אגלה עוד... ועוד... ועוד...
      אני חושבת שאשאיר קצת גם לאחרים... מה את אומרת ?
      .
      שמרתי כוכב עבורך ....*
       

      אהובה,

       

      זו אחת התגובות היפות יותר לדמות, לשיר ובכלל

       

      הדגשתי את ההארות שלך שאהבתי במיוחד...

       

      ת ו ד ה !

        23/12/10 12:00:

      צטט: ארזעמירן 2010-12-14 15:29:05

      יש פרסונות דיגיטליות גם מחוץ לדיגיטליה.

       

      אלא שאני לא ממש מאמינה בפרסונות.

      אני מאמינה שכל אופן ביטוי שלנו את עצמנו הוא פן שלנו...

      אלא אם זו העמדת פנים/התחזות מכוונת.

        23/12/10 11:58:

      צטט: דאז 2010-12-14 15:05:32

      ומסקנתך?

      שאלה טובה... - מחייכת- 

        21/12/10 10:54:

      צטט: צלילי הלב 2010-12-14 15:00:56

      יקירתי היא חיה את דמותה כפי שנתפסת בעיניי הזולת :)
      מה קורה כשהיא נשארת עם עצמה?
      שאלה טובה :)
      מקסים השיר שלך ריבקה

       

      בבואה של החברה?

      יופי של תובנה...

       

      תודה, יקירה :))

        21/12/10 10:00:

      צטט: דיוטימה 2010-12-14 14:57:56

      בראשי אני נדה
      כי הנותר ממנה - נאדה!

       

      :))

       

      תודה, אסתר.

        21/12/10 07:52:

      צטט: mama רונית 2010-12-14 14:51:16

      השתעשעות בהשתלשלות המילים והחריזה עשתה כיף לקריאה, אהבתי

       

      נהניתי לשחק במילים, אני מודה :))

       

      תודה, רונית.

        21/12/10 07:50:

      צטט: פרומיתאוס 2010-12-14 14:35:43

      רבת פנים

      הזכרת לי אחת מגיבורות המשנה של הספר המצוין של נעה ידלין - "חיי מדף", על רותי כזו שמסתחררת בין אין ספור דמויותיה.
      שווה קריאה

       

      לא קראתי את הספר עצמו אלא רק את התקציר והביקורות... ועצם ההקבלה/השוואה מחמיאה לי... תודה!

       

      יש בדמות שכתבתי משהו מייצור בסרט נע עם תוחלת מדף, ללא ספק.

        20/12/10 19:29:

      צטט: anaatti 2010-12-14 08:28:46

      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה.

      קצת עצוב.לי בשבילה.*

       

      מנעד הרגשות שה יא מעוררת נע על הרצף הזה של חיוך הנאה

      ועד לחיוך מוחל וחומל.

       

      תודה, ענתי.

        20/12/10 19:26:

      צטט: yohananpe_1947 2010-12-14 05:08:01

      אכן הארת בכתיבתך הקסומה את המציאות..
      כי בסיכומו של יום מה באמת נותר כשאנו פושטים את דמותנו?

       

      ספר לי, מה נותר כשאתה פושט? -מחייכת בהקנטה-

       

        20/12/10 19:22:

      צטט: טוב טוב הגמד 2010-12-14 01:17:24

      אהבתי
      הן את המילים
      והן את הפיסול בנייר :)

       

      תודה, פנים חדשות לי :))

        20/12/10 09:08:

      צטט: אילנה אדנר 2010-12-13 23:23:33

      רבקה יקרה,
      הרבה השתמשו במילה ג-א-ו-ן
      ומאחר ואני לא רוצה לחזור על מילים שנאמרו על ידי אחרים
      אומר:

      מ ב ר י ב ק ה!

      וואו....

      ת ו ד ה !  (גם על החיוך הענק שלי עכשיו :)) 

        20/12/10 09:04:

      צטט: דוריתd 2010-12-13 23:14:34

      איזה קצב של מילים רודפות

      איזה קסם של מילים מכושפות

      וכשהיא פושטת... מה נותר?

      וכשמתרטבת? רק עיסת נייר

      על מה היא חושבת כשצופים בה כולם     

      ובכלל למי היא פטאלית הפאם

       

      רבקוש, משחק מבריק בבובה ובמילים

       

      תודה, אהובה.משכבר...

      הבובה נמצאה אחרי שהשיר כבר היה כתוב

      וראי כמה יפה המטאפורה של עיסת  הנייר לשיר כולו.

        19/12/10 19:35:

      צטט: Mr. Lonely 2010-12-13 21:38:03

      אהבתי את צמד הבתים הראשונים

      קראתי את השורות וראיתי את הבובה
      שבתמונה בעיני רוחי

      אגב, עבודה יפה !
      מלוא המחמאות ליוצרת !

      ולענייננו, קראתי את השורות

      וחשבתי לי, אני מכיר את האישה הזו

      ובעצם, מי לא מכיר את האישה הזו ?

      ( ואם היה זה איש, גם היינו מכירים... )

      וכמה התמדה הם צריכים

      לבדות עצמם לעצמם בכל פעם מחדש

      וכמה יפה אומר הבית המסכם

      את שחלף במוחי
      עת קראתי את הבתים האחרים....

       

      וכמה התמדה הם צריכים

      לבדות עצמם לעצמם בכל פעם מחדש

       

      תובנה מעניינת, לונלי.

       

      וכן, כולנו מכירים אותה, עיתים אפילו בעצמנו, בתוכנו ובמודע

      האם זה טוב? האם רע?

       

      תודה, יקירי.

        19/12/10 19:35:

      צטט: Mr. Lonely 2010-12-13 21:38:03

      אהבתי את צמד הבתים הראשונים

      קראתי את השורות וראיתי את הבובה
      שבתמונה בעיני רוחי

      אגב, עבודה יפה !
      מלוא המחמאות ליוצרת !

      ולענייננו, קראתי את השורות

      וחשבתי לי, אני מכיר את האישה הזו

      ובעצם, מי לא מכיר את האישה הזו ?

      ( ואם היה זה איש, גם היינו מכירים... )

      וכמה התמדה הם צריכים

      לבדות עצמם לעצמם בכל פעם מחדש

      וכמה יפה אומר הבית המסכם

      את שחלף במוחי
      עת קראתי את הבתים האחרים....

       

      וכמה התמדה הם צריכים

      לבדות עצמם לעצמם בכל פעם מחדש

       

      תובנה מעניינת, לונלי.

       

      וכן, כולנו מכירים אותה, עיתים אפילו בעצמנו, בתוכנו ובמודע

      האם זה טוב? האם רע?

       

      תודה, יקירי.

        19/12/10 19:34:

      צטט: Mr. Lonely 2010-12-13 21:38:03

      אהבתי את צמד הבתים הראשונים

      קראתי את השורות וראיתי את הבובה
      שבתמונה בעיני רוחי

      אגב, עבודה יפה !
      מלוא המחמאות ליוצרת !

      ולענייננו, קראתי את השורות

      וחשבתי לי, אני מכיר את האישה הזו

      ובעצם, מי לא מכיר את האישה הזו ?

      ( ואם היה זה איש, גם היינו מכירים... )

      וכמה התמדה הם צריכים

      לבדות עצמם לעצמם בכל פעם מחדש

      וכמה יפה אומר הבית המסכם

      את שחלף במוחי
      עת קראתי את הבתים האחרים....

       

      וכמה התמדה הם צריכים

      לבדות עצמם לעצמם בכל פעם מחדש

       

      תובנה מעניינת, לונלי.

       

      וכן, כולנו מכירים אותה, עיתים אפילו בעצמנו, בתוכנו ובמודע

      האם זה טוב? האם רע?

       

      תודה, יקירי.

        19/12/10 19:31:

      צטט: Dave Love 2010-12-13 20:52:57

      נושא רציני בגישה הומוריסטית.

       

      מדויק.

       

      תודה, דייב.

        19/12/10 19:18:

      צטט: דן סטארס 2010-12-13 20:47:09

      האישה בעלת אלף הפרצופים...

      דמות לא יפה בשיר יפה :)

       

      תודה, דן.

       

      אתה, מסתבר, בדעת מיעוט לגבי יופיה של הדמות... ואני מחייכת אותה ואותך ואותי.

        19/12/10 01:12:
      בפוסט הבא תרשמי מה היא סיפרה שנותר בה..יפה רבקה :)
        18/12/10 14:54:
      האמת, המבט, ההתבוננות, היופי הראשוני, הטוהר.
        17/12/10 00:55:
      לא נראה לי שיש לה זמן לשאול שאלות
      לפאס פטאל שלך
      היא כבר אבדה את זהותה מזמן
      עם תפקידים כאלה ואחרים
      של אשת לפידות
      או של כל אישה אחרת בדמותה
      את... ו.או אני...
      כתיבתך קסומה מתמיד
      משובחת
      ומהנה
      אוהבת
      גליה
        16/12/10 14:44:

      צטט: מיקית 2010-12-13 20:15:25

      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה.

      יפה! תודה.

      תודה, מיקית. 

        16/12/10 14:42:

      צטט: עפרי5 2010-12-13 18:50:08

      מקסים השיר והעבודה:-)

       

      תודה, עפרי.

       

      שמחה שאת כאן.

        16/12/10 14:41:

      צטט: rebekart 2010-12-13 18:02:56

      נהדר..המילים ,הבובה..

       

      ונהדר לא פחות להינות מתגובה שלך במלל... :))

        16/12/10 14:39:

      צטט: שמעון (-: 2010-12-13 16:23:02

      כתוב נהדר. אהבתי.

       

      תודה, שמעונק'ה.

        16/12/10 14:38:

      צטט: תמר רבנו 2010-12-13 16:20:38

      מקסים!
      גם הבובה,
      גם המילים.

       

      תודה, תמר.

        16/12/10 14:36:

      צטט: בת אור הוצאה לאור 2010-12-13 15:15:23

      אישה אחת עם אלף פנים ואלף צורות. כתיבה יפהפיה ריבקהל'ה*

       

      :))

       

      תודה, יהודית.

        16/12/10 14:06:


      רבקל'ה,

      ומה שנותר-
      בדיה בלה ומבולבלה
      עם עיני זכוכית ריקות
      מתחת למשקפיים -
      להסתכל במראה...
      ציצים פנים ושפתיים
      מלאים בסיליקון,
      ממשיכה לבדות שהיא
      עדיין אותה פאם פטאל
      המעוררת כל זכר חולף,
      עד שתופסת שהיא כבר
      לא מעוררת במחשופה
      אלא רק גיחוכים,
      והבשר מתחיל להתפורר...

      והנפש הריקה מתפוררת...
      ונותר למביט רק לרחם עליה
      שכך בחרה לבזבז את חייה.

       

      השיר במקצב ונימה כאילו קלילים,

      פאם פאטאליים,

      אך המסר אמיתי, חריף, ונוקב.

       

      שיר נהדר !

      שבת נעימה לך

      ע





        16/12/10 00:02:
      ותהיתי
      בדמי ליל מלילה
      מה נותר בדמותנו-אנו
      כשאנו פושטים
      את
      עצמנו.
      (מכל האיפור, התכשיטים. הביגוד היקר , הנעליים, החגורה, התסרוקת, אפילו החזיה, וגם המחשבות), האם אין אנו הנשים, ברובינו, מן פאם פאטאל, אבל זולה יותר?????
      וכעת אם תרשי לי, אני הולכת להתפשט.....
        15/12/10 23:52:

      שוב כאן.
      כמה נפלאה הדמות שהצגת לפני. איזה עושר ואיזה אושר. פעם שלמה המלך ופעם שלמי הסנדלר. משוטטת במחוזותינו, צובעת את חיינו האפורים, מעניקה לנו במה לשיחה ובסופו של דבר אנו באים אליה בטענות במקום לשנות את עצמנו אנו. והנה הדוברת עצמה אומרת זאת בחצי פה : "וצחקתי אותה", לא צחקתי עליה או איתה. צחקתי אותה, היא לא הייתה המושא לצחוקי, אלא, הצחוק שלי-עצמי הייתה היא. אני מוצאת במילים אלו, מן סוד קטן משותף לדוברת ולגברת פאם פאטאל.
      וכמו שאמרתי, זהו שיר לולאה. ברגע שהיא פושטת את עצמה בסוף השיר היא מתחילה מחדש לברוא את עצמה או לפחות לחשוב איך היא שוב בודה את עצמה מחדש למחרת.
      ואם הגברת בודה את עצמה מדי יום ביומה (כמה אהבתי זאת!), מדוע הדוברת מטריחה עצמה בדמי הליל למחשבות ערות על בריה בורה? ( ומשום מה גם אני טורחת לעשות זאת...)

      המון עושר אני מוצאת בדמות הזאת. ואני, משום מה, אוהבת אותה. ואוהבת אותך על שהצגת אותה בפני במערומיה.

      ג'ודי.

        15/12/10 23:45:
      וואוו...איזה כישרון..מקסים!
        15/12/10 20:13:

      צטט: מרינה ב.א. 2010-12-13 14:43:29

      צטט: Rivka 2010-12-13 12:39:03

      צטט: מרינה ב.א. 2010-12-13 09:52:48

      עבודה יפהפיה של מירי ישראלי
      עוד אשוב למילותייך רבקתי המיוחדת [לי]

       

      נהדרת בעיני.

      .

      ראי את הצדודית שלה:

      .

      ''

       בראת לה עולם וחיים

      זה נפלא בעיניי..

      ואת על 24.. אשוב *

       

      בראת לה עולם וחיים.... 

       

      ויודעת מה יפה בעיני במיוחד?

       

      את דמותה מצאתי ברשת/בגוגל כשהשיר כבר היה כתוב

      חיפשתי לו תמונה נלווית

      ומיד כשראיתיה - נשביתי

      וידעתי שהיא לא תהיה רק נלווית לשיר אלא ממש חלק ממנו

      (שזה מה שקורה לי כמעט עם כל שיר ותמונה)

      אלא שהפעם גם ידעתי שהיא יכולה להחשב כנשוא השיר ומלכתחילה...

      היא נהדרת בעיניי.

        15/12/10 20:08:

      צטט: מרינה ב.א. 2010-12-13 14:36:22

      ייוו.. הרגע קראתי את סטאר..
      "אישה בכסות אישה" היא כתבה .. וכמה נכון הוא ומתאים לשורותייך רבקתי.
      .
      היא אישה החיה במיצוי מלא את החיים
      אנרגתית ונהנית מכל העולמות
      פשטת בשורותייך, רבקתי, את הדימוי ה"זול" שלה
      והפכת אותו לאישה עכשווית
      זה נראה מעייף לתזז ככה בין העולמות בין אולמות הנשפים של החיים, בין כסות אחת לאחרת

      "היתה בודה את עצמה
      בדיה בדיה
      טלאי על טלאי
      רותי סמרטוטי
      או תותי פרוטי
      מריונטה, מטא-אודטה
      אישה מטאל
      או פאם פטאל"

      מון-אמור...מתי את באה לכבוש את פריז ??

      שורות המתלבשות היטב על הדמות המעוצבת בתצלום...
      בזכותך רבקתי, התאהבתי בה
      היא מיוחדת כמעט כמוך.. אבל עדיין, את מיוחדת יותר.. }{

       

      איזה יופי של תגובה, אהובה

      איזה יופי של התבוננות ותובנות....

      חלקן גם מעבר למה שייחסתי לה אני...  נהדר!

       

      תודה, יקרה לי.

        15/12/10 20:05:

      צטט: סטאר* 2010-12-13 14:21:25

      מפזמת את על פאם פטאל
      אני מביטה בפסל ובשורה
      ואני גם תוהה
      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה.

      כשהיא פושטת את עצמה
      היא אישה בכסות אישה
      נפלאה שירתך , רבקה
      :)

       

      אישה בכסות אישה.... זה יפה!

       

      תודה, מתוקונת.

        15/12/10 18:07:
      איזה יופי:)
        15/12/10 14:55:

      צטט: תכשיט 2010-12-13 13:50:07

      נפלא עבודת הפיסול והמילים שלך....

      בראבו....

       

      תודה ! :))

        15/12/10 14:54:

      צטט: יצחק. ב 2010-12-13 13:31:40

      עבודת פיסול יפה של מירי.
      -
      לובש כסות קלילה ומשעשעת,
      כבדייה חסרת דעת,

      שירך הנהדר,
      הנוגע בעיקר,

       

      ממש כשירך זה, יצחק...

       

      תודה :))

        15/12/10 14:52:

      צטט: פילוסופיה 2010-12-13 12:55:27

      החיבור הצלול הנשמה המודעת אחראית ומכבדת היא הכל,שלם אחד בהשראה תמידית כמעיין נובע :)

       

      אם כך, וכדברי הגשטאלט, השלם הוא יותר מסכום חלקיו...:))

        15/12/10 14:27:
      איזו עצמה וכוח יש למילותיך היכולת להעצים את הדמות נהדרת
        15/12/10 13:15:

       

       

      ''

       

       

      פאם פאטאל?!

       

      zz

       

       

       

       

       

        15/12/10 12:28:
      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה. (?)

      הכל ולא כלום... הרי הכל בעיני התבונן...

      אם כי, מתוך הטמפו והתחושה שמועברת דרך המילים, לי נדמה שכשהיא פושטת את עצמה מול המראה, בשעות הקטנות של הלילה, היא מתבוננת בעצמה עם חיוך רחב מאוד על שפתיה...
      ובכלל, היא ממש לא נשמעת לי "בריה ברה ובורה", ההיפך לגמרי, היא נשמעת כמו אשת חיל חכמה ונבונה שיודעת להשתמש בכל הכלים והכובעים הנשיים הנדרשים להשגת מטרותיה. לא ברה ולא בורה.
      "פאם פאטאל" זה בהחלט התיאור המתאים יותר.
      השיר העשיר שלך מעורר הערצה
      (ואגב קריאה, הזכיר לי את שירה האדיר של אלאניס מוריסט "I'm A Bitch").

      יום נפלא,

      ג'אן

        15/12/10 10:15:
      ואוו... משעשע עם קורט תוגה
      אהבתי את משחק המלים הנושקות זו לזה שיצרו חריזה מתגלגלת ומשעשעת
      תודה לך על השתוף
        15/12/10 09:50:

      מילותייך רכות
        15/12/10 09:13:
      שנון וכתוב נפלא.... שיר לא לקריאה אחת ....עוד אשוב
      :-))
      מקסים !!!!!!
        15/12/10 07:52:
      מה נותר מדמותה כשהיא פושטת את עצמה....וואוו כמה עוצמה יש באלה המילים ובכלל כתיבתך נהדרת.
        15/12/10 07:24:
      אוהב את השיר
        14/12/10 23:27:
      רבקה יקרה,
      אני מאוד מתחברת לנאוה.
      לכל מילה ומילה שלה ויש לי עוד להוסיף, אבל מחר.
      היום רק אעיר את עינייך (האמנם!!!!), כי זהו שיר 'חוזר חלילה' (מכירה 'זלמן יש לו מכנסיים...?), הסיומת של השיר מתחברת להתחלתו וחוזר חלילה :
      "כשהיא פושטת
      את
      עצמה,
      היתה בודה את עצמה
      בדיה בדיה
      טלאי על טלאי..."
      יופי של לופ פאם פאטאל...
      ואני אשוב מחר.
      ג'ודי.
        14/12/10 23:24:
      מטרידה אותי המחשבה למה מישהי נעשית פאם פאטל...
      למה לה להיות כזאת?
      תאור יפה.
      רמי

        14/12/10 23:06:

      איזה יופי..:)

      כתיבה נהדרת זרימה נפלאה

      למה או או? אפשר שישאר בה הכל מהכל..זה כל הקסם..קריצה

      .

      בלוז

        14/12/10 22:49:
      שיר זורם ומהנה לקריאה
      אהבתי.
        14/12/10 22:14:
      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה.
      באמת מעניין מה נותר?
        14/12/10 19:51:

      איכשהו אף אחת היא לא פאם פטאל

      כשהיא נכנסת לבית השימוש...

      אבל מה שחשוב

      שזה לא מה שיפריע לה להמשיך

      ולהיות פאם פטאל ברגע שהיא תצא

      ממנו...

       

      כמו שאמא שלי ז"ל אמרה לי לפני מותה:

      "טעם החיים זה שאנחנו חושבים שנחיה לנצח,

      שאנחנו לא ממש קולטים את האמת כמו שהיא".

       

      ואנחנו באמת יכולים לרפד לנו את החיים במחשבות

      וברגשות שיהפכו אותם לאפשריים עבורנו...

      כי ככה אנחנו בנויים וזה חלק ממכלול עצום

      של דברים שתלויים זה בזה וזה לא תלוי בהם

      וזה לא תלוי בנו... ומי אנחנו שנתווכח עם זה :-)

      ואני כמעט ולא זוכרת מתי התפלספתי ככה

      מאז גיל עשרים ומשהו...

      :-)

       

      אני אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך

      ביחד עם התגובות

      התגובות נהדרות ומאירות את הפוסט...

      ויש לי הרגשה שגם בין הפוסט לבין התגובות

      יש מערכת יחסים שמעוררת את השאלה

      מה יהיה עם התגובות ללא הפוסט

      ומה יהיה עם הפוסט ללא התגובות

      מה יקרה אם הפוסט יפשוט את התגובות

      וישאר עירום בלעדיהם...

       

       

        14/12/10 19:47:
      נותר בה אני חושבת הרבה עושר פנימי, דמיון מדהים שמאפשר לה לשים על עצמה את כל אלה :)... אולי לא את עצמה היא פושטת אלא מחליפה פוקוס אל חלקים אחרים של עצמה...
        14/12/10 19:04:
      ספורי בדים
      הם לא ספור פשוט
        14/12/10 18:20:
      כוכב...
        14/12/10 18:16:
      רבקה

      שיר המותיר כל כך הרבה הרהורים
      בוחרת לצטט ג ם את:-

      "היתה בודה את עצמה
      בדיה בדיה,,,מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה."

      תודה וערב נפלא
      אביה


      אשוב שוב
        14/12/10 18:09:
      "היתה בודה את עצמה
      בדיה בדיה,,,מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה."

      המאבק הבלתי פוסק על שמירת "העצמי"

        14/12/10 16:58:
      מקסים.
      אהבתי.
        14/12/10 16:52:
      ***
        14/12/10 16:04:
      יש בדמות הזו מהכל
      עצב וצחוק שמחת חיים פורצת ושקט מאיים
      אבל מעל הכל יש בה אש חיים
      שלא תכבה לעולם.
      יופי של שיר!
        14/12/10 16:02:
      "מה נותר בדמותה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה"
        14/12/10 15:38:
      מקסים!
        14/12/10 15:36:
      וצחקתי אותה
      ותהיתי
      בדמי ליל מלילה
      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה.
       
      תהיות
      חוזרת למילים ולשורות ועיני נעצרות תוהות בתהיה
      שלא לטעות...שלא לבנות תילים על גבי תילים של תרחישים אפשריים אותם אנחנו בונים על דמויות הנקרות לנו בדרכים.
      יהיה זה קבצן, תהה זו קשישה, תהה זו פאם פטאל... לתת לאותם דמויות להגשים את עצמם בדרכם.
      .
      אשתף אותך רבקה, ואת הקוראים גם במשהו שאמרה לי ציירת שמלמדת אותי את הסודות הכי כמוסים בתחום... היא אמרה לי ולנו... :"... אתם יודעים מה הרגע הכי מביך בחייו/בחייה של דוגמן/דוגמנית עירום...??.... הרגע בו הוא/היא פושטת את הבגדים... תמיד יהיה זה מאחורי פרגוד... ולא שום רגע אחר... "
      .
      אם תחשבי על זה.. כך זה גם אצל הגיניקולוג... כך זה גם לפני כל בדיקה או טיפול פולשני
      .
      זה הרגע הכי אינטימי
      ואת במילותייך, מטפלת ברגע האינטימי הזה ברגישות יתרה. את תוהה... אולי שואלת את עצמך ואת עצמך בלבד. את לא שואלת את אותה פאם פטאל. את לא שואלת את הקהל. את משאירה לה את הרגע האינטימי הזה... לעצמה.
      .
      שבתי לשורות אחרי יומיים.. וגיליתי בהן דברים ורבדים נוספים
      סביר להניח כשאשוב ואקרא... אגלה עוד... ועוד... ועוד...
      אני חושבת שאשאיר קצת גם לאחרים... מה את אומרת ?
      .
      שמרתי כוכב עבורך ....*
       
        14/12/10 15:29:
      יש פרסונות דיגיטליות גם מחוץ לדיגיטליה.
        14/12/10 15:05:
      ומסקנתך?
        14/12/10 15:00:
      יקירתי היא חיה את דמותה כפי שנתפסת בעיניי הזולת :)
      מה קורה כשהיא נשארת עם עצמה?
      שאלה טובה :)
      מקסים השיר שלך ריבקה
        14/12/10 14:57:

      בראשי אני נדה
      כי הנותר ממנה - נאדה!

        14/12/10 14:51:
      השתעשעות בהשתלשלות המילים והחריזה עשתה כיף לקריאה, אהבתי
        14/12/10 14:35:
      רבת פנים

      הזכרת לי אחת מגיבורות המשנה של הספר המצוין של נעה ידלין - "חיי מדף", על רותי כזו שמסתחררת בין אין ספור דמויותיה.
      שווה קריאה
        14/12/10 08:28:
      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה.

      קצת עצוב.לי בשבילה.*
        14/12/10 05:08:
      אכן הארת בכתיבתך הקסומה את המציאות..
      כי בסיכומו של יום מה באמת נותר כשאנו פושטים את דמותנו?
        14/12/10 01:17:
      אהבתי
      הן את המילים
      והן את הפיסול בנייר :)
        13/12/10 23:23:
      רבקה יקרה,
      הרבה השתמשו במילה ג-א-ו-ן
      ומאחר ואני לא רוצה לחזור על מילים שנאמרו על ידי אחרים
      אומר:

      מ ב ר י ב ק ה!
        13/12/10 23:14:

      איזה קצב של מילים רודפות

      איזה קסם של מילים מכושפות

      וכשהיא פושטת... מה נותר?

      וכשמתרטבת? רק עיסת נייר

      על מה היא חושבת כשצופים בה כולם     

      ובכלל למי היא פטאלית הפאם

       

      רבקוש, משחק מבריק בבובה ובמילים

        13/12/10 21:38:

      אהבתי את צמד הבתים הראשונים

      קראתי את השורות וראיתי את הבובה
      שבתמונה בעיני רוחי

      אגב, עבודה יפה !
      מלוא המחמאות ליוצרת !

      ולענייננו, קראתי את השורות

      וחשבתי לי, אני מכיר את האישה הזו

      ובעצם, מי לא מכיר את האישה הזו ?

      ( ואם היה זה איש, גם היינו מכירים... )

      וכמה התמדה הם צריכים

      לבדות עצמם לעצמם בכל פעם מחדש

      וכמה יפה אומר הבית המסכם

      את שחלף במוחי
      עת קראתי את הבתים האחרים....

        13/12/10 20:52:
      נושא רציני בגישה הומוריסטית.
        13/12/10 20:47:
      האישה בעלת אלף הפרצופים...

      דמות לא יפה בשיר יפה :)
        13/12/10 20:15:
      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה.

      יפה! תודה.
        13/12/10 18:50:
      מקסים השיר והעבודה:-)
        13/12/10 18:02:
      נהדר..המילים ,הבובה..
        13/12/10 16:23:
      כתוב נהדר. אהבתי.
        13/12/10 16:20:
      מקסים!
      גם הבובה,
      גם המילים.
      אישה אחת עם אלף פנים ואלף צורות. כתיבה יפהפיה ריבקהל'ה*
        13/12/10 14:43:

      צטט: Rivka 2010-12-13 12:39:03

      צטט: מרינה ב.א. 2010-12-13 09:52:48

      עבודה יפהפיה של מירי ישראלי
      עוד אשוב למילותייך רבקתי המיוחדת [לי]

       

      נהדרת בעיני.

      .

      ראי את הצדודית שלה:

      .

      ''

       בראת לה עולם וחיים

      זה נפלא בעיניי..

      ואת על 24.. אשוב *

        13/12/10 14:36:
      ייוו.. הרגע קראתי את סטאר..
      "אישה בכסות אישה" היא כתבה .. וכמה נכון הוא ומתאים לשורותייך רבקתי.
      .
      היא אישה החיה במיצוי מלא את החיים
      אנרגתית ונהנית מכל העולמות
      פשטת בשורותייך, רבקתי, את הדימוי ה"זול" שלה
      והפכת אותו לאישה עכשווית
      זה נראה מעייף לתזז ככה בין העולמות בין אולמות הנשפים של החיים, בין כסות אחת לאחרת

      "היתה בודה את עצמה
      בדיה בדיה
      טלאי על טלאי
      רותי סמרטוטי
      או תותי פרוטי
      מריונטה, מטא-אודטה
      אישה מטאל
      או פאם פטאל"

      מון-אמור...מתי את באה לכבוש את פריז ??

      שורות המתלבשות היטב על הדמות המעוצבת בתצלום...
      בזכותך רבקתי, התאהבתי בה
      היא מיוחדת כמעט כמוך.. אבל עדיין, את מיוחדת יותר.. }{
        13/12/10 14:21:
      מפזמת את על פאם פטאל
      אני מביטה בפסל ובשורה
      ואני גם תוהה
      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה.

      כשהיא פושטת את עצמה
      היא אישה בכסות אישה
      נפלאה שירתך , רבקה
      :)
        13/12/10 13:50:
      נפלא עבודת הפיסול והמילים שלך....

      בראבו....
        13/12/10 13:31:

      עבודת פיסול יפה של מירי.
      -
      לובש כסות קלילה ומשעשעת,
      כבדייה חסרת דעת,

      שירך הנהדר,
      הנוגע בעיקר,

        13/12/10 12:55:
      החיבור הצלול הנשמה המודעת אחראית ומכבדת היא הכל,שלם אחד בהשראה תמידית כמעיין נובע :)
        13/12/10 12:39:

      צטט: מרינה ב.א. 2010-12-13 09:52:48

      עבודה יפהפיה של מירי ישראלי
      עוד אשוב למילותייך רבקתי המיוחדת [לי]

       

      נהדרת בעיני.

      .

      ראי את הצדודית שלה:

      .

      ''

        13/12/10 12:32:

      צטט: הטרמילר The Tarmiler 2010-12-13 09:28:55

      שוב , כתבת מקסים.

       

      תודה, דרור.

        13/12/10 10:16:

      צטט: עמליה אביטל 1234 2010-12-13 07:41:37

      Rivka
      גם אני רציתי להגיד שאת גאון.

       

      את פשוט טובה אלי, עמליה יקירתי.... טובה אלי וטובה לי... תמיד!  :))

        13/12/10 10:14:

      צטט: אור2010 2010-12-13 06:30:28

      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה.


      גאוני!!!!

       

      וואו... ת ו ד ה, אור...


      איזה כייף להתחיל את המשוב בתגובה כמו שלך!

        13/12/10 09:52:
      עבודה יפהפיה של מירי ישראלי
      עוד אשוב למילותייך רבקתי המיוחדת [לי]
        13/12/10 09:28:
      שוב , כתבת מקסים.
        13/12/10 07:41:
      Rivka
      גם אני רציתי להגיד שאת גאון.
        13/12/10 06:30:
      מה נותר בִּדְמוּתה
      כשהיא פושטת
      את
      עצמה.


      גאוני!!!!

      רשימות של שירים, סיפורים קצרים והגיגים שכתבתי (כולל קישורים) מצויות בדף הראשי שלי.

      פרופיל

      Rivka
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות