מופע בליל סערה
שנים לא נדרשתי לנטוש את ביתי בשעות שבהן השחר נושק את הזריחה. טאשה כלבתי הרגישה, חשה צורך פנימי בלתי מוסבר לחגוג את הסערה דווקא בצומת העיתים הזאת. בלי התחשבות מיותרת היא גררה אותי נים ולא נים אל תוך חוויה בלתי מוכרת .
מיד כשיצאתי את הבית שמתי לב שהעצים (עצי הדולב המפוארים של שכונתנו) הופכים ערומים, כשהכבישים הצרים לבשו את עליהם המסתחררים ברוח.(מעניין מה היה אומר על זה ארז) צמתי הרחובות הפכו אגמונים,סוג של אגם עירוני שאין לו גבולות, ואיש אינו יודע את עמקו. מכוניות תועות השתכשכו באגמונים כאילו הן מופע קיץ בבריכה.
שכחתי לציין, שבוב, שומר הראש הגמדי, הצטרף אלינו לשיטוט חסר הפשר של הרגישה הנ"ל, כשהוא מרים את זנבו בגאון, ומותח את הטוסיק (עליו גאוותנו) אל על, כמי שהולך להכניס סדר בבלגן. (גמדים יודעים לעשות סדר, ע"ע נפוליאון). בעוד טאשה צולחת את האגמון בקפיצות צפרדע עליזות לגובה, בוב נשאר על המדרכה, שוקל דרכים חלופיות. כשהסתבר לו שמים זה כל מה שימצא סביבו,הוא החליט להסתפק בשיטוט מקוצר. הוא הוריד את זנבו לחצי התורן, וסימן שאפשר לחזור לשטיח החמים.
התבוננתי בטאשה תופסת רגע של עצמה. האגמון התאים לה כמו כפפה ליד והיא הסתחררה מתענוג כשהיא צולחת את האגמון ימינה שמאלה קדימה ואחורנית. התבוננתי במופע הלילה וקלטתי את תמצית האדרנלין של היפיפייה,זו שבדרך כלל מסתובבת סביב עצמה בגמישות למצב של שבלול, ושוקעת בחלומות מעייפים פעם על הכורסא הזאת, ופעם אחרת על המיטה הזאת.איזו אנרגיה ,רוח סערה.
הרבה נחת הסבו לי השניים. חשבתי על נאורה חברתי המופלאה בקפה, שפתחה גן עדן לכלבים אי שם ליד עפולה, כמה נחת אפשר לחוות כשהנבחנים מחליטים להתבטא בדרכים חלופיות.כמה כיף מתפרץ הם אוצרים וכמה כדאי לשים אליו לב ולצוד אותו כמו צייד של פרפרים.
 |