כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    מותו של סופר

    40 תגובות   יום שני, 13/12/10, 10:55

     

    התהלכנו בין פרישמן לגורדון בחומו הלוהט של דצמבר. עננת נכאים וירטואלית שרתה מעלינו כדף מלא שגיאות כתיב.

    "אני בשיא לבלובי היצירתי", התלונן באזני ידידי א', "אני סופר מוערך ביותר, בעיקר על ידי אמי, אך שום הוצאה לאור טרם לקחה על עצמה את המפעל הספרותי הכביר של הוצאת יצירותי לאור. הנובלות שלי נובלות."

    "בוא נהרוג אותך", הצעתי.

    "להרוג?" נבעת א'.

    "למה לא? סופר מת שווה חמישים אחוז יותר באופן אוטומטי. ההלוויה שווה כתבת עמוד שני במוספי התרבות פלוס איזכור אצל גיא פינס."

    "אבל למות? זה לא רדיקלי במקצת?" נבעת א' בשנית.

    "אל תהיה כל כך צר אופקים", נזפתי בו, "מוות הוא דבר נפלא. כל כך חד משמעי. כל כך בלתי שנוי במחלוקת. קח את הסופר מתי חש-מונאי."

    "מה איתו?"

    "הוא התאבד בקפיצה ממגדלי עזריאלי."

    "התאבד?" בלע א' את רוקו.

    "פעמיים. פעם ראשונה עבור יומן החדשות של חמש אחר הצהריים בגל"צ ופעם שניה למען תכנית התרבות בטלוויזיה בערבית."

    "בערבית?"

    "טעות סופר. אבל קיבל חמישה עשר אחוז רייטינג באום אל פאחם."

    א' שרק חרישית בהערצה סובטילית. לאחר שניה נזכר:

    "אבל לא שמעתי על הסופר מתי חש-מונאי אף פעם."

    "מפני שהוא היה סופר מחורבן. אבל אל תסטה מהנושא. צריך לנסח מודעת אבל: 'אנו אבלים טוטאלית על פטירתו מעמנו של הסופר א'. בצוואתו ציווה לשרוף את כתבי היד."

    "לשרוף?" נבעת א' ולא יסף.

    "שמונה אחוז רייטינג ביומן הבוקר של קול ישראל. כמובן שנכין מבעוד מועד שלושים וחמישה עותקים פלוס גיבוי בהראד דיסק פלוס דיסק און-קי."

    א' תהה:

    "ממה נפטרתי?"

    "נפטרת?" גיחכתי. "נדמה לך. ככה לא תקבל אפילו עמוד תשיעי בפינה למטה. נרצחת!"

    א' נעצר כאילו נחצה באבחת מגל. עיניו התרחבו במגור. לא עצרתי בדישי. אחרי הכל, גורלה של הציוויליזציה המערבית עמד על כף המאזניים:

    "נרצחת בעזוז עלומיך! בפיזוז נעוריך!"

    "למה? מה כבר עשיתי?"

    "רומן עם אשתו של המשורר גיל ו. פין. ביאושו קפץ עליך פין ושיסעך כארי! עמוד ראשי ב'הארץ' פלוס איזכור בחדשות קול ישראל שעתיים רצוף!"

    א' רופף את מפתח חולצתו. ניכר היה שמתחולל בו מאבק פנימי:

    "אני יכול בבקשה למות מדלקת ריאות?" גנח.

    "כולם מתים היום מדלקת ריאות", הפטרתי בסלידה, "דלקת ריאות בלי טיפת השראה? דלקת ריאות מחורבנת שכל חטיאר דמתקרי סופר לוקה בה? דלקת ריאות תיתן לך בקושי כתבה בעמוד שש למטה בפינה במוסף גלריה. זה מה שאתה רוצה?"

    מהבעת פניו של א' ניכר היה בו שכתבה בעמוד שש למטה בפינה במוסף גלריה זה לא מה שהוא רוצה.

    "רצח", חתכתי. "ארונך יוצב במבואה הראשית של בניין אגודת הסופרים."

    "ואם הם לא יסכימו?"

    "למה שלא יסכימו?"

    "כי... לא נעים להגיד, אבל עדיין אין קונצנזוס לגבי גדולתה של יצירתי."

    זה נכון, חשבתי. עדיין אין קונסנזוס. יש מחלוקת סוערת בין המבקרים בסוגיית גאוניותו של א'. מיעוט מקרב המבקרים סבור שיצירתו בוסרית, שטחית, עילגת, קלישאית ומביכה ברדידותה. לעומתם, דעתם של רוב המבקרים אינה כזו, יען כי אין להם דעה, יען כי אף פעם לא קראו שום דבר משל א', יען כי הוא לא פרסם אף ספר עד כה.

    "כמה עשרות אלפי שקלים לכיס הנכון יפתרו את הבעיה. ארונך יוצב גם יוצב."

    א' השתנק:

    "עשרות... עשרות..."

    מירפקתי בצלעו בבוז:

    "מה הם עשרות אלפי שקלים עלובים מהפנסיה שלך ומקופות החיסכון של בנותיך לעומת תהילת נצח?"

    א' השתבלל אל עצמו, נכלם:

    "סליחה", לאט.

    לא נתתי לחמור לעצרני בדישי:

    "מודעת אבל בעיתונות היומית, לוויה בבית הקברות טרומפלדור, חלקת קבר ליד גדולי הספרות העברית: ביאליק, גנסין, ברנר, שלום עליכם, עגנון..."

    "אבל הם לא קבורים שם", ציין א' בהיסוס.

    "אז נקבור אותם שם. טריינין, ברנשטיין, ויזלטיר..."

    "אבל הם לא מתים."

    "אני צריך לחשוב בשבילך על הכל? עשרת אלפים שקל למורדוך יסדרו את זה."

    "עשרת... מורדוך..."

    ניכר היה ב-א' שחושיו הפואטיים אינם עומדים במבחן המעש הקר.

    "שמע", חתכתי, "אתה רוצה רייטינג או לא?"

    "איני יודע אם אכן חפץ אני שדמותי הנשגבת ויצירתי הסובטילית תוכתם ברפש הרייטינג", גנח א' במר לבו. "ושמא לבא לפומא לא גלה?"

    "כתבת שער במוסף סופשבוע של המקומון וראיון חמש דקות לפני החדשות ברשת א'?"

    "כשאתה מציג את הדברים כך, זה שונה לגמרי", אמר א', מאושש קמעה.

    נזכרתי בג'ורג' ברנרד שו עליו השלום: 'מה אתה – את זה אנחנו כבר יודעים. כעת נשאר רק לקבוע את המחיר.'

    "אם כן, ארונך יוצב. ובמקביל תתראיין אצל רפי רשף בערב חדש."

    א' התבלבל קמעא:

    "ארוני... ובמקביל... רשף... חדש... ערב..."

    "שמע", אמרתי בסבלנות, כמסביר לילד מפגר שחוטמו זב ושלכלל הבנה מעמיקה של סודות עולם היחצ"נות לא הגיע, "אתה יודע למה עד היום לא זכית להכרה?"

    "למה?"

    "בדיוק בגלל זה. חוסר מעוף. חוסר דמיון. חוסר יצירתיות."

    א' אזר עוז כעמוס:

    "אז אולי אפשר להרוג אותי עכשיו?"

    ובטרם עמדתי על כוונתו, קפץ א. אל מתחת גלגליו של אוטובוס. א' כבר היה בדרכו לתהילה, אך לרוע המזל, היה זה אוטובוס שעמד בצד הדרך כשמנועו כבוי.

    וכך החמיץ א' את הזדמנות חייו להיכנס לשורת הקלאסיקונים הגדולים.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/5/11 13:12:

      לעזאזל, ואני עוד חשבתי שאני מקורי:

      "אבל הם עוד יצאו בזול לעומת אלה שהוזמנו ל"סעודת הלוויה" של ההולל הצרפתי מן המאה ה-18 גרימו דה לה רנייר, שהתקיימה לקידום ספרו "הרהורים על התענוג". סקרנותם של האורחים התחלפה באימה כשמצאו את עצמם נעולים באולם מואר באור נרות ובו בימת ארון מתים במקום שולחן אוכל. הוגשה להם ארוחה בלתי נגמרת בידי מלצרים בגלימות שחורות, בעוד גרימו מעליב אותם לעיני קהל שצפה בהם מהמרפסת. כשהסועדים השתחררו בסופו של דבר בשבע בבוקר, הם הפיצו את השמועה שגרימו מטורף - ועד מהרה הודפס ספרו בשלוש מהדורות."

        8/1/11 18:58:

      צטט: תומר שריג 2011-01-08 12:48:39

      שיטה מצוינת. אחר כך התמלוגים מתחילים לזרום, וזה נהדר - הרי חייבים לחיות ממשהו.
      היטבת להתפייט.

       

       

      אפשר לסדר שקודם יבואו תמלוגים ואז יהיה הקטע הבלתי נעים עם האוטובוס? קצת חשיבה פרקטית אף פעם לא הרגה אף אחד.

        8/1/11 12:48:
      שיטה מצוינת. אחר כך התמלוגים מתחילים לזרום, וזה נהדר - הרי חייבים לחיות ממשהו.
      היטבת להתפייט.
        7/1/11 13:10:

      צטט: ההלך 2011-01-06 19:29:24

      hilarious ואף מעולה ביותר.
      אני גורסת שאם על א' להקריב את חייו על מזבח אומנותו, התאבדות דרמטית ומלאת פאתוס עדיפה. כך יוכל להפרד מן העולם הקר ומברואיו, שמעולם לא הבינו אותו, במכתב אמיץ ונוקב בטרם יקפוץ תחת רכבת (התאבדות תחת רכבת זו תמיד חותמת איכות. ממש קלאסיקה).

       

      רכבת? בישראל? האין זה לעג לרש? בדמיוני אני רואה את הסופר המתוסכל קופץ אל הפסים בזעקה, ואז יושב שם שעות ומתייבש ומשתעמם יען כי שוב יש תקלה ברכבת והיא תקועה ובחיים לא תגיע. והרי ידוע שמוות מרעב ומצמא אינו פוטוגני וספרותי בכלל, ומקנה מקסימום עמוד שביעי, למטה בפינה. רכבת ישראל. נו באמת.

      יש דרך טובה יותר: "שלום כולם! שלום לכל הנוסעים! אני יודע שאתם תקועים פה כבר שעות! אתם יודעים מי אשם? אני! אני מנהל הרכבת!"

      וזהו. ההמונים יקרעוך כדג. עמוד השער מובטח. עם כותרת אדומה או שחורה, לפי מה שהעורך אכל בבוקר.

        6/1/11 19:29:
      hilarious ואף מעולה ביותר.
      אני גורסת שאם על א' להקריב את חייו על מזבח אומנותו, התאבדות דרמטית ומלאת פאתוס עדיפה. כך יוכל להפרד מן העולם הקר ומברואיו, שמעולם לא הבינו אותו, במכתב אמיץ ונוקב בטרם יקפוץ תחת רכבת (התאבדות תחת רכבת זו תמיד חותמת איכות. ממש קלאסיקה).
        26/12/10 09:49:

      צטט: נאוה נדה 2010-12-26 06:57:19

      ממש נורא. פעם הספיקה לך שחפת פושטית בשביל להכנס לפנתאון האקסקלוסיבי הזה.

       

       

      תחשבי על הרווח: מאות אלפי סופרים בינוניים נדבקים במחלות נוראיות ועוברים מהעולם בצרחות. גן-עדן זה כאן.

        26/12/10 06:57:
      ממש נורא. פעם הספיקה לך שחפת פושטית בשביל להכנס לפנתאון האקסקלוסיבי הזה.
        25/12/10 15:45:

      צטט: לנינה 2010-12-24 18:58:39

      שימכור אבא במאה.

       

       

      וממה הוא יחיה אחר כך? צוות חשיבה למשרדי, דחוף.

        24/12/10 18:58:
      שימכור אבא במאה.
        23/12/10 15:12:

      צטט: ארזעמירן 2010-12-22 14:03:12

      צטט: Rajaraj 2010-12-22 11:26:52

      לא עוצרים קישון בדישו.

      לגמרי.

      (אני בטוח של-אמירים יש מבטא הונגרי בולט)

      אין להם. אבל הם לגמרי מחובבי הז'אנר.

        22/12/10 14:03:

      צטט: Rajaraj 2010-12-22 11:26:52

      לא עוצרים קישון בדישו.

      לגמרי.

      (אני בטוח של-אמירים יש מבטא הונגרי בולט)

        22/12/10 11:26:
      לא עוצרים קישון בדישו.
        22/12/10 09:53:

      צטט: tal_riv 2010-12-16 17:52:34

      סוף טוב הכל טוב

       

      לזה אתה קורא סוף טוב? אם האוטובוס היה נוסע, ניחא. זה היה סוף טוב.

        22/12/10 09:53:

      צטט: ארזעמירן 2010-12-22 08:18:09

      מצחיק.
      אפשר לשדרג מוות-טרם-עת. למשל לעבור ניתוח לשינוי מין לפני המוות. אבל להקפיד שלא להתפגר על שולחן הניתוחים, כי מוות בניתוח זה הכי-אלפיים ושתיים.

       

      התאבדות. אין עליה. מוות בניתוח הוא כל כך אקראי, כל כך תפל, כל כך חסר משמעות. אבל התאבדות היא הדגשת הרוח האקזיסטנציאליסטית, באופן אירוני ומתוחכם, בהפוך על הפוך. זה הרבה יותר מעניין. לאלה שנשארו, כמובן. הייתי ממליץ על התאבדות לכמה מהפיגורות הבולטות כיום בתקשורת ובפוליטיקה. זה ישדרג את חיי הרוח שלהם פלאים.

        22/12/10 08:18:
      מצחיק.
      אפשר לשדרג מוות-טרם-עת. למשל לעבור ניתוח לשינוי מין לפני המוות. אבל להקפיד שלא להתפגר על שולחן הניתוחים, כי מוות בניתוח זה הכי-אלפיים ושתיים.
        16/12/10 17:52:
      סוף טוב הכל טוב
        14/12/10 20:41:

      צטט: drall 2010-12-14 18:58:53

      צטט: אהוד אמיר. 2010-12-14 14:35:00

      צטט: drall 2010-12-14 13:16:49

      גדול.
      עכשיו אני שואל את עצמי , כמה סופרים עשו את זה ממש.
      אולי לא מתו , אבל פיברקו לעצמם איזו טרגדיה אישית או סיפור חיים סוחט דמעות.

      כולם עושים את זה. ממה אתה חושב נולדים רומנים זוכי פרסים ספרותיים? 

      אתה חושב על מי שאני חושב? כמה אכזרי מצידך!

       

       

      את המחמאה אני מקבל, אבל אין סיכוי ששנינו חושבים על אותו דבר. לא אתה ואני. ביי דפינישן. :)

      (נתחיל בזה שאני לא חושב על מישהו ספציפי. אצלי הכל ברמה התיאורטית)

        14/12/10 18:58:

      צטט: אהוד אמיר. 2010-12-14 14:35:00

      צטט: drall 2010-12-14 13:16:49

      גדול.
      עכשיו אני שואל את עצמי , כמה סופרים עשו את זה ממש.
      אולי לא מתו , אבל פיברקו לעצמם איזו טרגדיה אישית או סיפור חיים סוחט דמעות.

      כולם עושים את זה. ממה אתה חושב נולדים רומנים זוכי פרסים ספרותיים? 

      אתה חושב על מי שאני חושב? כמה אכזרי מצידך!

        14/12/10 14:34:

      צטט: drall 2010-12-14 13:16:49

      גדול.
      עכשיו אני שואל את עצמי , כמה סופרים עשו את זה ממש.
      אולי לא מתו , אבל פיברקו לעצמם איזו טרגדיה אישית או סיפור חיים סוחט דמעות.

      כולם עושים את זה. ממה אתה חושב נולדים רומנים זוכי פרסים ספרותיים? 

        14/12/10 14:33:

      צטט: yoelgal7 2010-12-14 14:27:10

      נחמד

       

      תודה. צ'קים יתקבלו בברכה.

        14/12/10 14:27:
      נחמד
        14/12/10 13:16:
      גדול.
      עכשיו אני שואל את עצמי , כמה סופרים עשו את זה ממש.
      אולי לא מתו , אבל פיברקו לעצמם איזו טרגדיה אישית או סיפור חיים סוחט דמעות.

        14/12/10 13:11:
      הניסור עליך.
        14/12/10 01:43:
      מה שכן,
      אם תצמיד חתיכה מהסופר לכל של ספר...
      "שתי חתיכות במבצע אחד"
        13/12/10 21:55:

      צטט: forte nina 2010-12-13 17:10:43

      צטט: יוסי רוזנמן 2010-12-13 17:06:56

      מצד שני, תמיד אפשר למכור את הספרים בארומה במבצע ארוחת בוקר + ספר בתוספת שקל בלבד....

       

      אני לא אגיד לך את שם הסופר [הרמז- ספרי טיסה]

      שנמכר בסופרפארם אם אתה עושה רכישה

      מעל 150 ש"ח.

       

      החבר שלי מוכן שיקנו את ספריו גם ב-20 שקל, אבל מי סופר.

        13/12/10 17:10:

      צטט: יוסי רוזנמן 2010-12-13 17:06:56

      מצד שני, תמיד אפשר למכור את הספרים בארומה במבצע ארוחת בוקר + ספר בתוספת שקל בלבד....

       

      אני לא אגיד לך את שם הסופר [הרמז- ספרי טיסה]

      שנמכר בסופרפארם אם אתה עושה רכישה

      מעל 150 ש"ח.

        13/12/10 17:06:

      מצד שני, תמיד אפשר למכור את הספרים בארומה במבצע ארוחת בוקר + ספר בתוספת שקל בלבד....

        13/12/10 14:57:

      צטט: אהוד אמיר. 2010-12-13 12:54:41

      צטט: גלית א' 2010-12-13 12:15:17

      אני בטוחה שקראתי את הספר הזה מתישהו. או שראיתי את הסרט.

      חוץ מזה, לא בטוח שמוות הוא ערובה להצלחה. לך תדע כמה סופרים מתו בתחילת הדרך, או קודם לכן, ואיש אינו יודע מכך.

      אבל אין דבר, תמיד אפשר לשווק את הספר בסופרפארם או במגה בול או בטרמפיאדות. קצת יצירתיות.

       

      או בבתי קברות.

      בהלוויות של סופרים.

      אין דבר מלא יותר בקלישאות דביקות ונדיבות לב מדברי סופר שיספיד סופר אחר.

      .

        13/12/10 12:56:

      צטט: ריטה ק. 2010-12-13 12:29:37

      דורותי פארקר כתבה על זה איזה שיר.
      התאבדות לא פותרת דבר...

       

      למה לא? המון מקום מתפנה.

        13/12/10 12:55:

      צטט: ranbo3 2010-12-13 12:17:51

      לא רפי רשף-
      רשף משנה .

      יותר הירואי

       

      הדרגות של הכבאים הן האירוניה בהתגלמותה. למה לא "דלקן משנה"? "תת חורך"? "סגן מצית"? וכו'.

        13/12/10 12:54:

      צטט: גלית א' 2010-12-13 12:15:17

      אני בטוחה שקראתי את הספר הזה מתישהו. או שראיתי את הסרט.

      חוץ מזה, לא בטוח שמוות הוא ערובה להצלחה. לך תדע כמה סופרים מתו בתחילת הדרך, או קודם לכן, ואיש אינו יודע מכך.

      אבל אין דבר, תמיד אפשר לשווק את הספר בסופרפארם או במגה בול או בטרמפיאדות. קצת יצירתיות.

       

      או בבתי קברות.

      בהלוויות של סופרים.

        13/12/10 12:54:

      צטט: Da Vinci 2010-12-13 12:08:50

      אני חושב שאם הוא יתחלף עם איתי אנגל ויכתוב רומן בוסר בהמשכים ממעוזי הטאליבן.
      בפרק הראשון הוא מתקתק בלפטופו תוך כדי שהאמריקאים מפציצים אותם וסופת שלגים חוסמת את דרכם אל מערת המסתור, ושני דובי קוטב, שהגיעו באורח בלתי צפוי בעליל(ה), תוקפים את מנהיג הטאליבן וגוררים אותו אל חשרת הסופה, בעוד האחרים נטרפת געתם עליהם כיוון שהוא היחיד שיש לו את הסיסמא הסודית שפותחת את הדלת של המערה.

      בפרק הבא ארבעים השודדים תוקפים אותם מתוך הכדים.

      ככה בונים סופר מוערך בימינו.
      עובדה.

       

      יצרתי מפלצת!

      איזה כיף.

        13/12/10 12:29:
      דורותי פארקר כתבה על זה איזה שיר.
      התאבדות לא פותרת דבר...
        13/12/10 12:17:
      לא רפי רשף-
      רשף משנה .

      יותר הירואי
        13/12/10 12:15:

      אני בטוחה שקראתי את הספר הזה מתישהו. או שראיתי את הסרט.

      חוץ מזה, לא בטוח שמוות הוא ערובה להצלחה. לך תדע כמה סופרים מתו בתחילת הדרך, או קודם לכן, ואיש אינו יודע מכך.

      אבל אין דבר, תמיד אפשר לשווק את הספר בסופרפארם או במגה בול או בטרמפיאדות. קצת יצירתיות.

        13/12/10 12:08:
      אני חושב שאם הוא יתחלף עם איתי אנגל ויכתוב רומן בוסר בהמשכים ממעוזי הטאליבן.
      בפרק הראשון הוא מתקתק בלפטופו תוך כדי שהאמריקאים מפציצים אותם וסופת שלגים חוסמת את דרכם אל מערת המסתור, ושני דובי קוטב, שהגיעו באורח בלתי צפוי בעליל(ה), תוקפים את מנהיג הטאליבן וגוררים אותו אל חשרת הסופה, בעוד האחרים נטרפת געתם עליהם כיוון שהוא היחיד שיש לו את הסיסמא הסודית שפותחת את הדלת של המערה.

      בפרק הבא ארבעים השודדים תוקפים אותם מתוך הכדים.

      ככה בונים סופר מוערך בימינו.
      עובדה.
        13/12/10 11:54:
      ל"לחיות" אין רייטינג. ל"למות" אין רייטינג. האם נוכל לייצר במעבדות מצב ביניים? זומבי? חבר כנסת?
        13/12/10 11:39:
      פעם זה היה רומנטי לסופרים למות משחפת כמו קפקא ורחל המשוררת, לא? גם לזה אין כבר רייטינג?
      אתה צריך לבנות טבלת מידרוג המוות ומפלס הפופלאריות בהתאם. זה לא יעבור ככה.
        13/12/10 11:34:
      איידס זה כל כך 1990. לא נראה לי. אבל עוד לא אבדה התקווה. זה מה שכל כך נפלא בחיים: תמיד אפשר להתאבד.
        13/12/10 11:06:

      ברוטוס:  מת מאיידס יהפוכותו לעוד יותר מוערך, לא?

       

        

      נטוס:      בשילוב עם הרצח ע"י פין שאשתו נדבקה ממנו, מול קפה פינ-נתי

       

       

      ..

       

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין