כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כל מילה אמת

    אני לא טובה בלהמציא. אני גרועה בכתיבת סיפורים שלא היו ולא נבראו. כל מה שאני כותבת, קרה במציאות. אולי אני מתארת קצת בהגזמה, אוקיי, אבל נשבעת לכם שכל מילה אמת. כמעט.

    כל הזכויות שמורות אין להעתיק ו/או לעשות כל שימוש ללא היתר מראש ובכתב ©

    -רוב התמונות בבלוג נלקחו מגוגל תמונות. זכויות יוצרים? אין לי מושג למי לתת קרדיט-

    0

    שמוליק פרי ניצח את האח הגדול בנוק אאוט. "בתנועה מתמדת", תמונע

    5 תגובות   יום שני, 13/12/10, 12:49

    בלי לחשוב פעמיים נטשתי את פרק פתיחת העונה של האח הגדול באמצע. זה משעמם, זה טראשי וזה לא מעניין, והייתי שם רק בגלל שהבטחתי לחבר טוב לבוא. אחרי שהראיתי נוכחות (והבאתי עוגת שוקולד עתירת קרם) אמרתי יפה תודה, לילה טוב וצפיה נעימה, והלכתי על איכות אמיתית: ההופעה של שמוליק פרי בתמונע.


    כבן לוויה בחרתי לי חבר טוב, שמעולם לא שמע ולו אקורד אחד מתוך "בתנועה מתמדת", הדיסק שבשבועיים האחרונים מתנגן אצלי בלופ בכל אשר אפנה. הוא היה קצת סקפטי, אבל כבר באמצע השיר הראשון בהופעה, "יהלומים משומשים", שהוא גם השיר הפותח באלבום, ראיתי את הרגל שלו דופקת ברצפה לפי הקצב, וחייכתי לעצמי. זיהיתי את סימני ההתמכרות: הראשון עלינו, ליתר תצטרך לדאוג בעצמך.

     

    רואים שהקהל אוהב את שמוליק פרי. מרגישים את זה. זו היתה הופעה בישיבה, אבל אין לי ספק שאם היה מקום לרקוד, אנשים היו משתוללים. החבר'ה בשולחן לידי, למשל, לא הפסיקו לזוז בכסא, וזה לא היה מחוסר נוחות ולא בגלל כמויות הבירה שהערו אל קרבם. זה לגמרי בגלל שפרי וחבורת הנגנים שלו על הבמה היו כמו מליון גיטרות לתוך הוריד.

     

    ''

     

    הם ממשיכים את ההופעה עם "בתקופה האחרונה", ואז נותנים את "חלון מטבח פתוח", שזה שיר שמבחינתי לפחות לגמרי דורש סיגריה. מהפעם הראשונה ששמעתי אותו הוא צבט לי משהו בפנים, אבל לא מעשנים בתמונע, ואין מצב שאני קמה ויוצאת עכשיו, אז אני עוצמת את העיניים, מקשיבה למילים וכשהשיר נגמר והם עוברים ל"מליון גיטרות" זה הכי קל ללכת לאיבוד בתוך הצלילים. למוסיקה יש תכונה כזו לסחוף אותך, וזה בדיוק מה שקורה. לי ולכל שאר הקהל. דקל פז על הגיטרה הוא כמו החלילן מהמלין לקהל, היינו הולכים אחריו כעכברים מהופנטים לאן שהוא רק היה רוצה.

     

    ''

     

    אחר כך יש קאבר של דייוויד בואי, כדי להעיר אותנו קצת, כנראה, ואז שמוליק מזמין לבמה את דודו טסה, והם שרים יחד את "כתר קטן" שגם כתבו במשותף. דודו טסה מתחיל את הבית הראשון, שמוליק פרי ממשיך, ואז הם נותנים יחד את "בסוף מתרגלים להכל" של טסה.

     

    שלושת השירים הבאים הם מתוך האלבום, "בכל יום שעובר", "שנות השבעים" ו"לא אשתגע", שאותו מבצע פרי לבד. אחר כך, כשכולם חוזרים לבמה,הם נותנים שיר מהאלבום הבא, "דמיון צועק", וזה רק עושה חשק לקפוץ למנהרה של דאג וטוני, להריץ את הזמן קדימה ולשמוע את כל השאר. כמובן שזה לא קורה, ובנתיים שמוליק מספר שלפני שלוש שנים הוא שמע את חנן יובל, לא פחות, הכי אנטיתיזה לרוקסטאר, מבצע את "אחרת לא הייתי שר" באיזה טקס יום עצמאות, או משהו כזה. מאז, הוא אומר, השיר הזה לא יוצא לי מהראש, פאקינג שלוש שנים, החלטתי שאני חייב לעשות אותו. והוא עושה, ועוד איך הוא עושה. אני מקווה שמישו צילם וידאו של זה ושלח לחנן יובל.

     

    ''

     

    Smile, השיר היחיד באלבום באנגלית, מבוצע כשעל מסך מוקרן הקליפ שצולם עם החברים שעושים ליפ סינק ומחייכים אל כולנו. חלק מהם נמצאים בקהל למרות שהיו כאלה (אהמממ אהמממ) שבלטו בחסרונם.

     

    אנחנו מקבלים עוד טעימה מחומר חדש, שיר שנקרא "פילים לבנים" שגם הוא לא הספיק להכנס אל האלבום הנוכחי, ואז ביצוע של "לרקוד", שיר שלא כל כך התחברתי אליו בגירסת הדיסק, אבל על הבמה הוא מקבל עוצמות חדשות. כנראה יש דברים שעובדים רק בלייב.

     

    כשמגיע זמן התודות אני מרימה גבה בפליאה: מה, זה כבר נגמר? איך? למה? כל כך מהר?דאם. שמוליק מודה לנגנים שלו: לערן כספין על הקלידים, לרן קליין המתופף (יצאתי פעם עם מתופף. תמיד נראה כאילו נורא צפוף לו מאחורי התופים, אבל רן נראה כאילו לגמרי נוח לו), לשץ (רק שץ. בלי שם פרטי) על הגיטרה הקלאסית, לספי בראון על הבס (יש לי קטע כזה ע ם בסיסטים, שמישו יחזיק אותי באמת), ולדקל פז הגיטריסט (בלוק הרוקיסטי האולטימטיבי, השיער הארוך וכל מה שמתלווה לזה). הוא לא שוכח להודות לדודו טסה שהתארח, לרפי פרסקי שהפיק, לכל העושים במלאכה, ולקרן שלו, אחת הבלונדות היותר מתוקות שיש (זה אני אמרתי, לא הוא).

     

    הם יורדים מהבמה, ואז חוזרים לסיים עם "משחקים בשואו"., שאגב, מצטלם בקרוב לקליפ, ואם בא לכם להשתתף, תרגישו חופשי להכנס לעמוד בפייסבוק וליצור קשר.  בכל מקרה, השואו ששמוליק פרי נתן בתמונע, לגמרי לא היה משחק. זה היה הדבר האמיתי.

     

    (צילומים: אבי דואק. לתמונות נוספות לחצו כאן)

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/12/10 18:16:
      היי , יופי של ביקורת ,
      שמח בשבילך
        13/12/10 18:00:

      הגעתי בעקבות ההזמנה צדף...

       

      תודה על התענוג....

       

      פשוט מקסים!!!

       

        13/12/10 17:45:
      היי
      מסכימה איתך עם כל מילה
      הייתי בהופעה
      אהבתי
      נהנתי
      חזרתי הבייתה במחה וטובת לבב

      ארכיון

      פרופיל

      phoebe
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין