מטייל בגשם עם בולי. כבר יום שלישי רצוף שאנחנו יוצאים לטייל בגשם, בטיפות ובבוץ. זה הגיע למצב שאני כבר משכנע את עצמי שקצת גשם לא הרג אף אחד... כמובן שלגבי הבוץ לרצפת הדירה יש מספר השגות בעניין.
בפארק לא הולך אף אחד, אז אני נותן לבולי להסתובב חופשי כל עוד הוא נהנה ואני מתחת לאיזו סככה ארעית.
  בין לבין, אני נזכר בפעם האחרונה שנאלצתי להסתגל לגשם...

תחילת דצמבר, 1999. אני חייל צעיר ברובאית שנמצאת בקו אי שם ליד רמאללה. זו הייתה תקופה "נפלאה", אמנם יצא לי לעשות רק ש"ג ו 8-16, אולם זה היה משמרות לילה ועשיתי בנוסף תורנות מטבח עד ארוחת הצהריים. כדי לא להירדם הגנבתי ווקמן (זוכרים מה זה??) עם אוזניות נפרדות, שמתי אחת מהן על אוזן שמאל כמנהג השב"כניקים והסתרתי עם כובע החרמונית שהיה מוטה, זאת על מנת שלא יתפסוני המפקדים, מכיוון שזה נחשב לשבירת שמירה. בגלגל"צ הייתה בדיוק שדרית חדשה (נראה לי) שגם עשתה לילות בשם הדס אהרון שלו ידעה כמה לילות העברנו יחד, הייתה מתחילה לדאוג. כמובן גם שבאחד משבועות המשמ"ש (מטבחים שמירות) גם התחילה סערה שגרמה לגשם שנמשך 3 ימים בכל רחבי הארץ. בקיצור גשם, קור ואני מתזז וטוחן בבוטקה נידח אי שם. (הדס - תודה!)

מספר שנים לאחר מכן,  איכשהו יוצא לי להקשיב לתוכנית מוזיקה ומספרים שם על הרקע מאחורי שירים. בין היתר הם מספרים שאי שם לפני כמה שנים היה בביקור בארץ זמר בשם טראוויס, שעשה סיבוב בארץ הקודש והחליט אחרי הסיבוב לנפוש בעיר הקיט הדרומית שבשנים כתיקונם יורד בה בממוצע 5 דקות בשנה. אלא שכמו שאותי תפסה הסערה ליד רמאללה, אותו תפסה אותה הסערה באילת למשך כל חופשתו שם. הוא לקח את זה כנראה אישית וכתב את השיר מההתחלה. לפחות הוא קיבל פה השראה!

בולי מגיע אלי כשהוא נראה כמו כלב רחוב מוזנח כבר ואני רטוב, מיצינו להערב.  מזמזם לעצמי את שיר הגשם שלי ובדרך מדמיין אי שם איזה רץ קנקן עובר עם קנקן תה בין העמדות.

אני הולך להכין לעצמי שוקו חם ואצבעות טים טם!!