כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    שתיקת הכבשים

    1 תגובות   יום שלישי, 14/12/10, 10:47
    ''
     
    השמש עמדה לשקוע באופק, ואני מצאתי את עצמי שרועה על הדשא מתחת לעץ. לא בדיוק הבנתי היכן אני ואיך הגעתי לשם, אך זה לא היה חשוב לי. כל הפסטורליה הזו, השלווה, האוויר הצח, ממש הרגשתי שיכורה ובשנטי מהפנט. עייפות נעימה ירדה עלי ועיני החלו להעצם.. כן, הכי טוב לנמנם קצת חשבתי ושניה לפני ששקעתי בנמנום כייפי, אני שומעת במרחקים:
    מההה .. מההה
    לא חשוב.. לישון עכשיו..
    מֶההה.. מֶההה...
    הקולות התגברו והתקרבו.. הנה ממש מעלי! פקחתי את עיניי ו5 כבשים מעל ראשי פעו וסקרו אותי בסקרנות.
    מההה... מההה....
     
    התעוררתי בפתאומיות. כן, בחדר שלי, זה היה רק חלום. עצמתי את עיני כדי להרדם שוב.
    מֶההה... מֶההה... מֶההה.. הקולות המשיכו..
     
    מה זה? אני ערה אבל הקולות בחדר והם בוקעים מתחת למיטתי!
    הייתכן שיש כבשים מתחת למיטה?
    אפופת שינה הדלקתי את מנורה הלילה, כופפתי את ראשי מתחת למיטה ו.. כבשים לא מצאתי, שלפתי את הלפטופ שהיה מונח שם, וברור: משחק "החווה" של פייסבוק היה על הצג. כן, שכחתי  לסגור אותו לאחר שלקח לו הרבה זמן להטען.. והוא התעורר לחיים באמצע הלילה.
     
    איך, איך התמכרתי למשחק המטופש הזה? גונבת זמן כדי לזרוע ולקצור כמה ירקות ולחלוב פרות וירטואליים, ממש פסיכי!
     
    בכלל, הגעתי למשחק הזה דרך הזמנת חבר בפייסבוק כמובן, אין לי הרבה חברים שם, כי אין לי זמן לפטפוטי רשת, אך הסקרנות שלי גברה כי כולם דיברו על המשחק הזה וחשבתי לעצמי מה יש לי להפסיד? "את לא חייבת לשחק" רק תראי במה מדובר. בטח, בטח. רק תראי. ואחרי זה רק תתמכרי, אך לא ידעתי זאת לפני.
    בקיצור, נרשמתי ועשיתי את כל הפרוצדורה של הרשמת אדמתי בטבו הוירטואלי.
    מצאתי את עצמי באמצע שדה ירוק וישר תקעו לי מגרפה ביד:
    "יאללה, לכי לעבוד את אדמתך, עצלה!" שמעתי קול דמיוני בראשי.
    חרשתי וחרשתי ריבועים, יפים וסימטריים.
    בגלל שאני מסוג האנשים שלא אוהב לקרוא הוראות, זרמתי באופן אינטואיטיבי. זה לא קשה, לקח לי כמה דקות להבין שבחסדם נתנו לי מספר מטבעות (העיגולים הצהובים האלו). אחרי שחרשתי נכנסתי לסופרמרקט שיש בו מכל טוב. מבתים מפוארים ועד עצים אקזוטיים.
    כל כך התלהבתי! ישר בא לי לשתול אבטיחים כי זה היה שיא הקיץ, אבל מה? ישר נתקלתי בסירוב נוקשה ''. אז הבנתי שעלי להגיע לשלב 20 כדי שאוכל להתענג על איזה אבטיח עסיסי ללא גרעינים. שיט. אז זרעתי במה שאיפשרו לי. אורז. כאילו אני איזו פלאחית סינית. אורז! השלמתי עם גורלי וזרעתי וקצרתי אורז במשך 3 ימים. אל תשאלו. כל כך פחדתי שינבל או שמגפת נמלים יפגע ביבול היקר שלי,  אז קמתי ב5 בבוקר לעשות זאת!
    ועדיין לא חשבתי שאני מכורה.
    אחרי 3 ימים, העמקתי בסיור בסופרמרקט. עייני הסתנוורו! יווו אני יכולה לקנות בית! וטרקטור! וכל מיני דברים, וכוורת ורפת ו.. ו.. אבל כשלחצתי על לקנות העבירו אותי לדף מחוץ למשחק שעלי לקנות שטרות וירטואליים בכסף אמיתי! '' סעאמק, כמו בחיים, אין מתנות חינם. אין מצב, אמרתי לעצמי. לכן מיהרתי וקניתי סכום צנוע, רק בשביל לא להשאר מתוסכלת. בינתיים המשכתי לזרוע אורז ושעועית ירוקה. איכס. ואחרי זה תות שדה. השטרות הירוקים הלכו מהר מאוד והבטחתי לעצמי שאני לא קונה יותר. בינתיים. בשלב ה12 הבנתי שאני צריכה להזמין חברים ולבקר בחוות של חברים ושכנים כדי להתקדם. כמו כל חברה מתוקנת שמבוססת על ערכים מוסריים ועזרה לזולת, הבנתי שיד רוחצת יד. אין מתנות חינם.
     
    כדי להתקדם ולעבור שלב, אני צריכה לזרוע הרבה, לקצור הרבה, להגיע להיות מסטר בכל מיני ירקות וחיות ולעזור לשכני החוואים כדי לצבור כמה שיותר XP וכך הלאה לעבור שלבים.
    אבל מה? לא הוזמנתי לחוות אחרות ולא היו לי מספיק חברים להזמין. בינתיים רכשתי מלא כבשים וכל מיני חפצי דקורציה כי זה מה שאישרו לי וזה מה שהיה זול. חוץ מזה מאוד חשוב לי איך החווה שלי תראה מבחינה עיצובית. אני חייבת שם מקום למרגוע. לא יתכן שאעבוד עבודה פיזית ולא יהיה מקום לשבת תחת איזה עץ וגם לעשות איזה פסק זמן לאסדו. לא, לא מהחיות שאני מגדלת חלילה. אז רכשתי ספסל ושולחן ומנגל כזה עגול. קניתי מלא חבילות חציר ותחמתי את המקום הזה לשקט נפשי ופיזי. אבל מה? זה תפס לי רבע חווה! '' . בשלב זה גיליתי שחברים מחלקים מתנות. אז שני חברי החדשים שלחו לי 2 סוסים, כמה עצים וכמה תרנגולי הודו. האא כן, גם פרה ורודה. בשמחה רבה אישרו לי לבנות רפת וכוורת ולא זוכרת מה עוד, אך כאמור, שום דבר לא קל שם. אני צריכה לקנות מסמרים, קרשים ובלוקים לבניה. עם שטרות ירוקים כמובן. או לחילופין, לסמוך על טוב ליבם של חברי שישלחו לי חומרי בנייה אלו כדי שסוף סוף אוכל להכניס את החיות המסכנות כדי שלא יקפאו בקור או יתבשלו בשמש. עולם אכזר. מהר מאוד ראיתי שזה לא עסק ככה. אני חייבת להרחיב את החווה כי לא נשאר לי מקום כמעט לזרוע ובלי תנובה לא יהיה לי כסף להתקדם. אלוהים ישמור.
     
    הלכתי לקנות עוד חלקת אדמה ושמחתי שאני יכולה לעשות זאת על ידי שטרות אך גם מטבעות בלבד. אך כשאשר ניסיתי את המטבעות, אבוי! אני צריכה 10 חברים שיתווספו לחווה שלי. מניאקים!
    בשלב זה שקלתי בכבדות ראש האם כדאי לי להדק את קשרי עם שאר החברים בפייסבוק - חלק גדול איני יודעת מי הם ומהיכן צצו ואיך הפכו לחברים שלי בכלל - והכל למען המטרה הנעלה: קידום הקריירה החקלאית שלי.
    לחילופין, חשבתי להתחכם ולפתוח עוד איזה 6-7 פרופילים פיקטיביים וככה אוכל לשלוח ולעזור לעצמי  מתנות וכו ללא טובות של אף אחד! אך מהר מאוד פרק זה ירד מעל סדר היום. לא בגלל ההיבט המוסרי שאני מרמה כאן, זה לא הפריע לי, אלה בגלל של כל הזיון מוח שאצטרך לפתוח 6-7 אימלים פיקטיביים + פרופילים + כל המשתמע מכך, שבסופו של דבר אני אצטרך להתפטר מהעבודה שלי ולהיות עסוקה רק בחוות הוירטואליות המזויינות האלו! שלא לדבר על כך שאם בפייס יעלו עלי עוד עלולים לתבוע אותי.. רק זה חסר לי. שאלתי חברים לעבודה כדרך אגב: "תגיד, אתה משחק ב"חווה" בפייס?"
    כתשובה קיבלתי: "אה, כן, הבן/בת משחק.." מלווה במבט זגוגי וחיוך מטופש. הבנתי שיותר קל לשאול אותם אם הם משחקים בחילופי זוגות מאשר הבושה הגדולה שהם משחקים בחווה. שויין.
     
    בקיצור, אמרתי לעצמי שאבדוק את החברים בפייס ואנסה להדק קשרים כאמור למעלה. בסוף הלכתי על שניים מהם שראיתי שהם גם בענייני אגריקולטורה. אחד מהם ממש נראה מאפיונר לפי התמונה בכרטיס. שלחתי לו הזמנה ולהפתעתי הוא נענה. ישר התפרצתי לחווה שלו ומה אני אגיד לכם? דבר כזה עוד לא ראיתי! עשן ירוק מקנאה יצאו לי מהאוזניים.
    הבן אדם מליאן. איזו חווה! איזה בתים וחיות ועצים ושטח שאני מגלגלת ומגלגלת ולא ניגמר! הכל צפוף צפוף, הפרות אחת בתוך התחת של השניה וכך שאר החיות המסכנות! יש לו וילות לוקסוס, לא אחת, שלושה! סעאמק, 6 רפתות, חממות מפוארות,פגודה, בית תה יפני, ועוד ועוד ועוד. בלי סוף. התעייפה לי היד מרוב שגלגלתי. ככה זה עם מאפיונרים. אבל מה? מי שמבקר אצלו ישר מקבל מתנות. לרגע הרגשתי כמו זונע פוליטית. למכור את עצמי עבור חופן מסמרים, שאלתי את עצמי? כן, עניתי לי. זה רק וירטואלי. והכל למען הקריירה החקלאית ולמען שיפור הסביבה.
    אני חייבת להקריב את עצמי כדי שהכבשים המסכנות שלי לא ימותו מקור או מרעב!
     
    הכל היה יפה וטוב עד שלשום. באמצע המשחק הוא שולח לי מסר בפייסבוק: "תיכנסי לצאט עכשיו". ככה, בפקודה. לא "היי, מה שלומך? בא לך לשוחח בצאט?". לא, המאפיונר נתן לי פקודה כאילו אני חייבת לו משהו מעבר לחופן מסמרים, קרשים, כמה דבורות ופה ושם איזה דשן לירקות שלי. שילך לחפש ת`חברים שלו! חצוף.
     
    הבן אדם השני שהדקתי את קשרי והפך לשכני הוא מאוד מוזר. מליאן כמו המאפיונר, אך ניראה לי שאת סטיותיו הוא משליך על החווה. קודם כל הדמות שלו לבוש כנקבה! לא תאמינו, עם סרט על הראש והכל! '' מאמה מיה. (ואותו דווקא אני מכירה מהמציאות).. איזה דברים מתגלים, לא יאומן. אני מדמיינת אותו בחדרי חדרים מודד גרביונים ונעלי עקב אדומות ומענטז באחוריו.
    בקיצור, בפעם השניה שהלכתי לבקרו בחווה, איך שנכנסתי אני מוצאת את עצמי כלואה ומוקפת בשדה ענק של גזר! גזרים ענקיים שהגיעו לי עד גובה הכתף. ואני נשבעת שאני לא ממציאה כלום, הכל אמת. לא יכלתי לזוז שם. הגזרים איימו עלי. ובלי הקשרים מיניים בבקשה, אלו הסטיות שלו, לא שלי!
     
    אני חושבת שניתן ללמוד הרבה על אשיותו של האדם לפי איך החווה שלו ניראת. זו סתם תיאוריה, כי אני לא מכירה לעומק את האנשים שאני מבקרת בחוות שלהם, אך את אלו שאני מכירה גם במציאות - שהם מעטים - אני יכולה לאשר שכן.
    לדוגמה האחיינית שלי, שבמציאות היא מאוד מחושבת עם הכסף וזה ניכר גם בחווה שלה. מינימליסטית לגמרי כמו במציאות, לא מבזבזת על שטויות כמוני, מעשית וכן, הכל כזה מדוד אצלה.
    ויש עוד כמה דוגמאות כאלה.
     
    בקיצור, אני בשלב 23 וניראה לי שהשבוע אני אמכור את כל תכולת החווה, במחיר מצחיק, כי שם כמו בחיים הכל ניצול.
    אם קניתי למשל חבילת חציר ב100 מטבעות, בעת המכירה אני אקבל 5. מניאקים ללא בושה! מושחתים!
    בעוד אני שוקלת את עתיד חוותי ומה יהיה עם הכבשים והתרנגולות שלי, אני מקבל בפייס הזמנה להצטרף ל.. "סיטיוויל", יעני כמו החווה אבל לבנות עיר. עיר! לאלאלא. זה טו מאצ בשבילי.
    במקום לחלום על כבשים, אני אתחיל לחלום על דחפורים שדורסים אותי.
    אז תודה לניקלס חברי על ההזמנה, הצצתי.. ולא ניפגעתי :)
     
    ואם בענייני כבשים אנו דנים, אז בחיפושי ברשת אחר תמונת כבשים, מצאתי כמה תמונות עליהם מדליקות, שופו:
     
     
    ''
    כבש עם ראסטות
     
     
     
     
    ''
    כבש אפריקאי.. עם תסרוקת אפרו ועגילים, אבל אשכרה..
    הוא לא דומה לקרמר מסיינפלד? :)
     
     
     
     
    ''
     כבשה עצבנית: "תוריד ת`זבל יא מניאק, שמעת??!"
     
     
     
     
    ''
    כבש חזיר. זה לא פוטושופ, זה באמת זן נדיר.
     
     
     
     
    ''
    ניקיון יסודי
     
     
     
     
    ''
    ואפילו מצאתי כבשה מתנפחת.. לזואופילים''
    אני רק לא מבינה למה ציירו לה ריסים ונקודת חן..
    יעני, כבשה שרלילה?
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/12/10 22:18:

      בחיי שאין לי חווה, ורק הילדים משחקים בזה   קריצה

      היה נחמד לקרוא.

      כל אחד וההתמכרויות המוזרות שלו....

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין