לרשותם של כוחות האופוזיציה השמאליים בדמוקרטיה הישראלית, קיים טריק קבוע ונפוץ, המשמש אותם כל אימת שהם חשים את המדבר הפוליטי הרחק מהשלטון הנכסף: תמיד ביכולתם להופיע באמצעי תקשורת אוהדים בארץ ובחו"ל, כשהם מציגים עצמם כשליטים האמיתיים, המביעים עמדות בניגוד לממשלה החוקית כנפשם שבעם. כך יש להם רגע של נחת רוח בתוקף האשליה, הנעלמת כהרף עין, כשהם חוזרים למציאות האפורה של יחסי הכוחות הפרלמנטריים המתבטאים בכנסת. שם הצעותיהם נדחות מול רוב קואליציוני ומימדיהם חוזרים לפרופורציה האמיתית. מנהיגי שמאל רבים, כמו פרס בזמנו או ביילין ובורג, נפלו בפח הזה ויצאו לחפש להם עדנה בשדות זרים.
כך למשל, נולדות תופעות כמו ראיון עיתונאי משותף בארה"ב, של ראש האופוזיציה הגב' לבני בצוותא עם ראש האופוזיציה הפלשתינאי פיאד, בה השניים מסכימים על כל עניין נגד עמדת הממשלות הנבחרות של נתניהו והחמאס. הללו כמובן מעוררות תערובת של כעס וגיחוך בקרב רוב הציבור, שאינו אוהב את מי שלא יודע להפסיד בכבוד וחותר תחת השלטון הדמוקרטי. אכן, בעוד שלרשותו של פיאד קיימת יכולת שלטונית מסוימת בכוח כידונים ישראלים ואמריקאים בחלק מהשטח, שלטונה של גב' לבני רעוע גם במפלגתה פנימה, שלא לדבר על ריחוקה הטוטאלי, מהשלטון הדמוקרטי במדינת ישראל.
למרות אי אלו רגעים של קורת רוח, בהם פוליטיקאי הנוהג כך מקבל תשומת לב תקשורתית ואפילו טפיחה על השכם מהעיתונאים המשתמשים בו כרגע, בסופו של דבר התנהגות מסוג זה פועלת נגדו. ההמון הישראלי, חרף כל ניסיונות ההטיה התקשורתיים נוטה ימינה, ורגשות יהודיים שורשיים שעוד נותרו בו, מובילות את הישראלי לבוז למי שרוקד לפני הפריץ הגוי. נוספת על כך סלידה דמוקרטית באופייה, ממי שמנסה לשים מקלות בגלגליה והולך לרעות בשדות זרים מאחרי גבה של ממשלה נבחרת.
מאידך ישנם פוליטיקאים ימניים, הנבנים על גלי הגועל מחוסר התרבות השלטונית של השמאל. אחד מהם ללא ספק הוא ליברמן, שמפלגתו מתבססת על מאבק חזיתי בכל הטריקים השמאלניים לעקיפת השלטון, כולל השימוש המניפולטיבי בזרועות החוק ושאר ירקות. התנגדותו הממוקדת של ליברמן לטריקים השמאלניים, פלוס נטייתם של בעלי רקע מזרח אירופי לאישיות מנהיגותית חזקה, הביאו לו את כוחו הנוכחי. מובן מאליו, שבדיוק בשל כך, הוא מותקף נמרצות על ידי הגורמים המרגישים מאויימים ממנו. הללו מעדיפים להכות בו לא במישרין, אלא בכך שהם מציירים אותו כנגרר של ה"ליכוד" ושותפיו הקואליציוניים וכמי שאינו דואג לציבור הרוסי. על מנת לעמוד במערכה זו, הוחלט במפלגתו "ישראל ביתנו", לשלם במטבע היהודי, ולהציג עמדות קיצוניות מול החרדים, כמי שדואג כביכול לציבור הרוסי של חסרי הדת, תוך הבעת עמדה תקיפה, אל מול הדתיים. כך העמידה עצמה מפלגה זו, בראש הנלחמים בעד "גיורי" צה"ל, כשממש כמו גב' ליבני המציגה עמדות מדיניות ללא רשות וסמכות, כך עושה חה"כ דוד רותם, בדרישתו להכשיר גיורי פלסתר אלו בכוח החוק.

יאמר ברורות: שום חוק דמוקרטי שבעולם אינו יכול לשנות מצב הלכתי כל שהוא. מקור הסמכות של ההלכה הוא תורתנו הקדושה שקבלנו בסיני מאת הבורא יתברך. שלא כמו שחושבים יהודים רחוקים שמוחותיהם הודלחו, אין כוח לאף אדם שומר מצוות לסחור בהם לקולא או לחומרה. משחקים מן הסוג הזה, רק גורמים ויגרמו עוול ליהודים שאינם שומרי מצוות, הנופלים ברשת נופת צופים של מי שמציגים עצמם כאוהביהם. לנציגי הציבור החרדי ושולחיהם מרנן ורבנן, אין שום עניין לדוש במדוחי הגיור הפיקטיבי הזה, לבד מאחריות לכלל ישראל. הניסיונות של רותם להציג מצג שוא, כאילו בכוחו לכפות על מישהו את הסחר ההלכתי שלו, אינן משכנעות יותר מהצהרותיה המדיניות של גב' ליבני. גם אם ח"ו יעלה בידם לעגן בחוק הישראלי עיוות הלכתי, לא יהיה לדבר שום משקל סגולי. החילוניים המרומים אולי יאכלו את הלוקש, אך לאורך ימים, מי שיקבע בדבר הלכה, יהיו מרנן ורבנן פוסקי הדור שליט"א.
מעבר לכך, ההתרכזות במעשי תעתועים שנעשו תחת רשויות הצבא, אינה מוסיפה כבוד רב לעוסקים בהם. זאת בזמן ששלטונות הביטחון מנסים להעלות על נס כביכול ערכים כמו אמירת אמת. זה לא כבר הודח מכהונתו יו"ר ועדת החוץ והביטחון בשל קביעת בית המשפט שהוא נתפס באי אמירת אמת. בתקופה של פחות משנה, הודחו שני תתי אלופים מוכשרים בעלי עבר קרבי מפואר, צ'יקו תמיר ועימד פארס, בשל הצהרות שקר בדבר עניינים קלי ערך. מאידך גיסא, תחת המעטה הצבאי מתקיים מסלול גיורי הבלוף, במסגרתו מעבירים מאות גויים תהליך שקרי מאורגן, שבכללו העלמת עין מאי קבלת עול קיום מצוות ועידוד מגמה זו בתואנות פטריוטיות כביכול, שאינן ממין העניין.
עיקרי היהדות לא יהיו בני ערובה לגחמותיהם של רבנים מטעם בפועל או בדימוס, עונדי דרגות שאין להם ולא כלום עם דעת תורה ופסיקת הלכותיה. מוטב להם אפוא לליברמן וחבריו, שיעסקו בהתמודדות שלהם עם סטיות הדמוקרטיה הישראלית ולא ישלחו ידיהם בחוקת התורה.