הוא פועל 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה ותוצרתו נאגרת במיליוני שרתים ובכל השפות הקיימות. היא אמנם נאגרת, תוצרתו האינסופית של הטוקבקיסט, אבל לשם מה? מי יתעניין בה אי-פעם בעתיד? מי יקרא ולו טוקבק אחד שנכתב נניח לפני יותר מ-24 שעות? הרי רובם המכריע לא נקרא על ידי איש והם נערמים כפרודות חסרות כל משמעות בחלל הקיברנטי האינסופי שיושב בסתמיות מודרנית במיליוני שרתים ברחבי תבל.

מישהו יחשוב אי-פעם לעשות עליהם מחקר אנתרופולוגי? לא סביר. הכמות המפלצתית שלהם ורב הלשוניות המבהילה שבה נכתבו תרפה ידי כל חוקר אקדמי.

אז מה, אם כן, ייעודם של הטוקבקים? היש בהם תועלת או שמא נזק לאנושות? לא זה ולא זה. הם בבחינת ההפרשות של ה-cyberspace , שישכבו כאבן שאין לה הופכין בשרתי העולם. תועלתם היחידה היא הוצאת הקיטור הבלתי מזיקה של הטוקבקיסט העולמי. נדמה לי שאם טוקבקים היו אפשריים בזמן המהפכה הצרפתית היא לא הייתה פורצת כלל. זעם ההמונים בצרפת היה מתאדה דרך הטוקבקים ולא מגיע לכיבוש הבסטיליה. ואותו הדין ביחס למהפכה הבולשוויקית ברוסיה. על כן כל הדיבורים על הטלת החובה על טוקבקיסטים להזדהות ברשת הם דיבורים בעלמה. הפוליטיקאים מעדיפים שההמונים יוציאו את זעמם על מעשיהם האוויליים דרך הטוקבקים הבלתי מזיקים .

רובם של הטוקבקים, כאמור, הם סתמיים. יש בין הטוקבקיסטים כאלה שהפכו ל"מקצוענים" וגם כאלה שהפכו לידוענים בקהל הטוקבקיסטים. אלה מקדישים לטוקבקים את מרבית זמנם הפנוי - נותנים 

"פול גז בניוטרל" ומבסוטים מעצמם. ישנם גם כאלה שקמים באמצע הלילה כדי לכתוב טוקבקים. ויש ביניהם גם כאלה שרבים זה עם זה על טריטוריות דמיוניות. אבל יש ביניהם גם, מועטים מאד, שנונים שתענוג לקרוא אותם. הם יודעים בדרך כלל לכנס את הברקותיהם אל תוך מספר מילים מצמוצם. ויש כאלה שאני, במוחי הדל, לא מסוגל להבין: מה כבר לכל הרוחות אפשר להגיד על קריקטורה שנונה? זה הרי בדיוק כמו להסביר בדיחה.