"משהו רוטט כאן",
הצהרה / הערה שעוד תחזור על עצמה במהלך הערב.
כשהעירה בפעם הראשונה, זה נשמע כהערת אגב, סתמית כזו שלא מראה התעניינות או מעורבות.
הערב התנהל באוירה נעימה, המון חיוכים ושיחות כמעט בנאליות (הכל יחסי כמובן)
כשמדי פעם היא שבה ומעירה "משהו רוטט כאן", ועם כל פעם שהיא חוזרת על כך,
טון הדיבור נעשה פחות ופחות סבלני, כאילו אומר "משהו רוטט כאן, לעזאזל",
או "באמשלי, מה לעזאזל רוטט כאן?" או אפילו "שיט, מה זה שרוטט כאן כל הערב?".
האוכל היה מצויין, ממיטב מטבחי החבורה הנפלאה שנכנסה שם, החל בפשטידות מצויינות, דרך
כריכי-טוסט-פטריות מעולים, סלטים נפלאים ולביבות טעימות ועשויות כדבעי, וכלה בעוגות ובדיזרט שעשו חשק להמשיך ולחטוא.
צחוק התגלגל מדי פעם בפינה אחרת של החדר, ובעלי שמיעה חדה (היתה רק אחת כזו)
יכלו להבחין שבין גלי הצחוק "משהו רוטט כאן"... כשסבלנותה על סף פקיעה, היא חיטטה בתיקה ושלתה משם את הניידים שלה, קרבה אותם לאוזן ובודקת שמא הם מקור הרטט הבלתי נלאה, אבל גם שם לא נמצא הפתרון.
לא קל להרטיט כשאוזניים כרויות בולשות אחרי כל זמזום, על קולות הרטט להבלע בהמולה הכללית ובקולות רקע.
ואז היא הלכה (אנחת רווחה) והרגשתי חופשי להמשיך ואף להעצים,
אלא שאז התברר שזו לא היתה בהכרח אוזן משובחת, כמו שהיה זה המקום בו ישבה,
שכן הדבר הראשון שהוא העיר כשהתיישב במקום שהתפנה היה, איך לא, "משהו רוטט כאן".
אלא שגבר כמו גבר, לא מסתפק בהערה אגבית, ועם גל הרטט השני הוא השתלח בספה,
הוציא כריות ממקומן וחיפש את מקור הרטט שהטריף את דעתו, או כמו שאמר "הרטט הזה מחרפן אותי"...
ורק האורח שלא כל כך השתייך לחבורה, החבר הצעיר של הקטנה, רק הוא היה בכיוון ומלמל משהו כמו
"אולי אמא שלך שכחה כאן איזה צעצוע...".
ולפתרון התעלומה,
אכן, משהו רטט שם, ואם מישהו מהסקרנים היה מחפש ממש ממש טוב...
נראה שגם אז היה מתקשה למצוא, זה היה מוסלק היטב ורק השרירים שהתכווצו מדי פעם ועוויתות
שנכרו על פנייך יכלו להסגיר את שהתחולל בין רגלייך ובמוחך, כמטחווי שלט-רחוק מידי הקפוצה...
וגם לך, מארחת כתומה, תודה על ערב מהנה, והמון מזל טוב.