כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    לא יכולה לחזור הביתה

    83 תגובות   יום שלישי, 14/12/10, 21:38

    ''

    לא יכולה לחזור הביתה

     

    כשמזג האוויר כזה, אני מה זה ממהרת הביתה, חבל"ז.  כל דקה חשובה, במיוחד כיש הפסקה קלה ברוח, הסערה, והגשם. רוצה להספיק להוציא כמה שיותר מהר את זואי ולולי לפני ש....אתם יודעים, יתחיל מבול סערות גוג ומגוג, מהם לא ניתן להתגונן לא עם מטריה או שום אמצעי אחר.

    ''

    אז אני יורדת מהאוטובוס, מתאפקת לא לרוץ, הרצפה חלקה עם כל העלים ושברי הענפים והניילונים (פעם התיישבתי ככה בדיוק באמצע שלולית), ומה זה ממהרת, חצי רצה הביתה...

     

    בדרך, פתאום, קצת מוזר, אני רואה ילדה קטנה עומדת לבדה, בפינת רחוב, עם מטריה שעפה ברוח וכמעט מעיפה גם אותה, והמבט, ההבעה על הפנים...אי אפשר לטעות בזה, ואני מזהה זאת בשניות: מבט אובד, חוסר אונים כזה, לא יודעת איך ולמה אבל אני לא פעם ולא פעמיים מזהה את המצב המיוחד הזה אצל ילדים.

    אנשים רצים, עוברים על פניה, לא שמים לב, מה גם שהיא מתביישת עומדת בצד לא מנסה אפילו לבקש עזרה, פשוט עומדת.

    ואני קולטת את המבע הזה על הפנים, מזהה זאת כמו רדאר בלי בעיה.

    '' 

    האמת, לא יודעת איך ולמה אני צריכה לראות את זה כשאני כל כך ממהרת וברור לי שאני מפסידה זמן יקר, אבל לא יכולתי לעזוב אותה ככה שם. ניחמתי את עצמי על הזמן היקר שאני הולכת לאבד ש"אם אני אעזור לה, אני מקווה ש"מישהו שם למעלה" יעזור לי להספיק להוציא את הכלבים לפני הגל הבא של הגשם, הרוח והסערה.

    '' 

    אני מסתכלת עליה, ושואלת למי את מחכה? את מחכה למישהו?

    לא

    קר, יורד גשם, למה את לא הולכת הביתה?

    אני לא יכולה ללכת הביתה.

    הדמעות התחילו לרדת לה על הלחיים משאירות שבילי דמעות על הלחיים המאובקות מהרוח והאבק (השד יודע כמה זמן היא כבר עומדת שם ככה).

     

    הופה ל'ה, מתחיל להידלק לי פיוז אי שם בירכתי התאים האפורים ......

    למה חמודה לא יכולה?

    כי כדי ללכת הביתה אני צריכה לחצות כביש, ואמא אמרה לי בשום אופן לא לחצות כביש, לא להתקרב אליו, מותר לי ללכת אך ורק על המדרכה.

    הא?

     

    אני ממשיכה המומה, מנסה להבין: לאן את צריכה ללכת כדי להגיע הביתה? איפה את גרה? באיזה כיוון?

    אני צריכה ללכת ישר, הראתה לי בידה ואח"כ ימינה....

    אז למה את מחכה כאן ? אני שואלת לא מבינה, זה רחוק מהמקום שדרכו את צריכה ללכת, ורחוק מכביש שאותו אינך יכולה לעבור...למה אינך עומדת ליד הכביש ומבקשת עזרה?

    מתביישת, חצי מסתירה את הפנים הבוכיות עם המטריה, היא מנסה להסביר, ואני ממש לא מבינה, אבל רואה את המצוקה שלה.

     

    ראיתי שאני סתם מאבדת זמן ולא מבינה כלום, אז ניסיתי משהו אחר, כשאני מוותרת על הניסיון הכושל להבין אותה (כנראה הגיון של ילד זה לא כמו של מבוגר) ושאלתי:

    אם אני אלך אתך, יד ביד עד, לשם, ומאיפה שהראית לי נפנה שתינו יחד ימינה זה בסדר? ככה יהיה מותר לך?

    כן.

     

    טוב, לקחתי אותה ביד, פנינו לכיוון שהיא היתה צריכה, ואז הבנתי ....

    ''

    בדרך הייתה קטע בו נקטעה המדרכה ונסלל מעבר אספקלט לאפשר לרכבים להכנס לחנייה של איזה בניין גדול. זה אמנם לא "כביש", אך זה גם לא מדרכה ואת זה היא לא יכלה לחצות, אסור היה לה...

     

    היא לא ראתה הבדל בין כביש לבין זה, וזה בפירוש לא הייתה מדרכה...אז חיכתה, וזה שזה היה חסר תועלת לחכות ולא לעשות עם זה כלום זה כבר עניין אחר. גם במקום בו היינו צריכים לפנות ימינה המדרכה הייתה צרה מאד, נשקה לכביש, לכן כנראה היא חששה כי זה קרוב מדי לכביש ו"אסור לה להתקרב לכביש" הרי...

     

    נזכרתי בעוד מקרה של חוסר אונים כזה של ילד, של חשיבה שונה. יאללה, הראש הזה של ילדים.....

    איך אפשר למנוע מילד להבין דברים בצורה כזו? להימנע ממקרים כאלה? למה ילד מבין דברים כה שונה ממבוגר? מדוע לא ביקשה עזרה? איך זה שילדים מגיעים כל כך בקלות לחוסר אונים כזה ואנשים, מבוגרים לא מזהים זאת? איך אפשר למנוע מילדים לעמוד במצב כזה.

    חדלות האונים, חוסר הישע .........

    '' 

    נזכרתי שלפני שנים באוטובוס ראיתי מקרה שעקרונית דומה, נדמה לי שאפילו הזכרתי זאת היכן שהוא.

    אוטובוס עמוס וילד צעיר מאד יושב ומלטף את ראשו ומדבר אליו גבר מבוגר מאחוריו. אף אחד מהאנשים לא שם לב, זה מחזה שכיח, אלא שאני משום מה משהו הטריד אותי, ולא הבנתי או ידעתי מה, אז המשכתי להסתכל, סתם כזה לברר לעצמי....קלטתי לשנייה את המבט של הילד, ופתאום איכשהו הבנתי הכול, מבלי שהילד היה צריך לומר מילה: האיש לא אבא שלו בכלל, הוא מטריד אותו, הילד במצוקה ומתבייש, ולא יודע מה לעשות.

     

    קמתי, "נזפתי" בילד אמרתי לו שיבוא ישב לידי (כאילו אני אמא שלו) ושלא יעשה בעיות, ומשכתי בידו בקוצר רוח (עשיתי קצת הצגה). הילד הביט לי בעיניים וכבמטה פלא, למרות שלא מכיר אותי, ציית מיד. מילמלתי כמה מילים בקול רם שאני לא יודעת איפה אנחנו צריכים לרדת, ניגשתי לנהג, בשקט, הסברתי לו את המצב.

     

    תיאמנו שכדי לעזור לילד הוא יגש אליו בפתאומיות ויבקש לרדת לא בתחנה, כי שכח לרדת. צפינו שאותו איש יקפוץ וירצה לרדת אחריו אך הנהג לא יאפשר לו , מה שייתן לילד כמה דקות חשובות יתרון עליו, וזמן לרוץ הביתה, ללא שהאיש ישיגו.

     

    לילד אמרתי שאיך שהוא יורד ככה באמצע התחנות מהאטובוס שירוץ הביתה מהר, ואם האיש יקרא לו שלא יעצור, וכך הוא יגיע הביתה בסדר ובזמן.

    וכך היה. הרגשתי הייתה נכונה, האיש אכן רצה לרדת.....

     

    שמחתי שזיהיתי את המצוקה של הילד, כאב לי שאף אחד באוטובוס לא שם לב, ושהילד שוב, כמו אותה הילדה, היה במצוקה ולא ידע איך ומה לבקש עזרה ואיך לצאת ממצב בו היה נתון.

     

    והנה בא לי דז'ה וו שזרק אותי שנים רבות אחורה, כשגם אני עצמי נהגתי פעם בדיוק כאותה ילדה.

    כרבים מהילדים הקטנים פחדתי וחששתי ללכת ליום הראשון לכתה א, ואמי הבטיחה לי שכאשר אצא מבית הספר ביום המיוחד הזה, היא תמתין לי בפתח בית הספר ותקח אותי הביתה. יצאתי מבית הספר, מכתה א, גם אז ירד גשם, הבטתי ימינה שמאלה, גורנישט, אמא לא הייתה שם. עמדתי מתחת למעקה של הקיוסק של בית הספר, עם דמעות בעיניים, וחיכיתי וחיכיתי עד בוש. אמא לא באה.

    '' 

    אחרי דקות ארוכות מאד עברה שכנה, נערה צעירה שגרה בשכנות, ראתה אותי שם עומדת ככה חסרת אונים בוכיה ושאלה מה קרה? למי אני מחכה?

    אמרתי שאמא אמרה שתבוא לקחת אותי ואמא לא באה, אז אני מחכה.

    אבל את יודעת את הדרך הביתה היא אמרה לי, מדוע את לא הולכת הביתה?

    כי אמא אמרה לי לחכות כאן, ושהיא תבוא לקחת אותי.

    טוב, בואי, אני אקח אותך הביתה, והיא אכן לקחה אותי הביתה.

     

    אמי, חייכה שמחה וחיבקה ולא הבינה על מה המהומה, הרי את יודעת את הדרך הביתה אמרה לי, מדוע לא באת לבד?

    מסתבר שהייתה בעיה עם אחותי הקטנה ונבצר מאמי לצאת מהבית, היא לא דאגה כי ידעה שאני יודעת את הדרך הביתה, וחשבה שאגיע לבד.

    אז מדוע לא באת לבד שאלה?

    כי אמרת לי לחכות, שאת תבואי לקחת אותי, אז חיכיתי.

     

    קאפיש?

    ''

    שוב, אותו ראש והגיון של ילד, ששומע בדיוק למה שאומרים לו, אותו ראש, אותה מצוקה שהמבוגרים לא תמיד מבינים איך בכלל מגיעים אליה.

    הילדה הזו, יכלה לעמוד שם שעות בגשם, האמא הייתה דואגת, ולא מבינה מדוע היא לא מגיעה....

     

    יש מכנה משותף לרבים ממקרי חוסר הישע והאונים שילדים מגיעים אליהם, מבלי שהסביבה שמה לב.

    היושר הזה, של מילה היא מילה, הבטחה זו הבטחה, אין פשרות, הדברים בשחור לבן....רק ילדים מסוגלים לזה, כבר לא יודעת אם זה טוב ככה או לא.....

     

    האם זה הילד הטוב הממושמע? ההיגיון הישר כסרגל של ילד שגורם למצבים כאלה?  האם אפשר למנוע זאת? ואיך ?

    האם יש ואפשר למצוא פתרון? אולי בשביל זה לחשוב כילד, והרי אף מבוגר בחיים שלו לא יוכל לחזור ולחשוב כילד, אין rewind.

    איך אפשר לעזור לילדים במצבים כאלה? כי באמת לא קל לזהות, וקל לפספס.

    '' 

    דרג את התוכן:

      תגובות (83)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/2/11 18:48:
      סיפור חשוב
        17/12/10 23:13:
      קאפיש סיפור חשוב
        17/12/10 23:02:
      חשוב
        17/12/10 21:27:

      צטט: bonbonyetta 2010-12-17 10:16:31

      צטט: * חיוש * 2010-12-15 20:47:52

      בונבוניטה יקרה לליבינשיקה קודם כל תתחדשי על תמונת הפרופיל החדשה שלך (-:

      בעבודתי כמאבטחת בבית ספר יסודי, ניתקלתי לא פעם במיקרים שההורים מבטיחים לבוא מוקדם מהשעה שהצהרון ניגמר בערך בשעה 16:00  יום אחד ילדונת מקסימה שאלה אותי כל כמה דקות מה השעה?

      אחרי פעמיים חשתי שהיא חסרת סבלנות שאלתי למה חשובה לה השעה?  היא פרצה בבכי, " אבא הבטיח לבוא לקחת אותי ב-3:00"  הרגעתי אותה והסברתי לה אולי האבא התעכב..... כשהגיע האב... וכמעט כל הילדים כבר עזבו  ממש באוזניי ובאוזני ביתו  טען " אז אמרתי...."  לא! אבא יקר רציתי לצעוק לליבו! למה להבטיח מה שאתה לא יכול לקיים?!  תודה בונבוניטה חברתי הנהדרת והרגישה  * כוכב אהבה ממני

      וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך החם והרגיש  חיה

      http://cafe.themarker.com/image/1870407/

       

      יאללה שלך, התמונה הזו שלך הורסת אותי כל פעם מחדש. פגז אמיתי.

      תשמעי, מה שסיפרת כאן בעיני זה נורא, פשוט נורא תגובה כזו. לא רוצה לומר מה אני חושבת על אב כזה. קורה שמאחרים אבל להגיב כך לילד?

      טוב שאני לא מאבטחת, הייתי מולקת את צווארו של האב על המקום.

      את רואה...? גם את החיישנים שלך במקום, העמדת את עצמך במקום הילדה. מסכנה קטנה, אני בטוחה שאמא לא הייתה ככה במילים כאלה מגיבה לילדה שלה.

       

      תודה יקירה נשיקה על שאת אוהבת את תמונתי (-:

      לצערי, אני  בתוקף תפקידי מנועה מלהעיר ולהתערב, וכן, יקירה

      כאבתי בליבי על הילדה כשאביה ענה מה שענה בזילזול וחוסר כבוד

      לביתו.

      אוהבת אותך חברתי הרגישה והנהדרת

      חיה

       

        17/12/10 20:51:
      כתבת על נושא כאוב. כל מה שצריך זו מידת איכפתיות ושימת לב ואולי יהיה טוב יותר? יש סיכוי.
        17/12/10 19:50:

      צטט: הנץ דואה 2010-12-17 14:20:15

      פוסט נפלא וכך גם את..

      תודה נץ דואה, אתה מוזמן לדאות לכאן שוב מתי שתרצה, עם האופנוע כמובן קריצה  

        17/12/10 19:49:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2010-12-17 07:33:59

      אין עלייךךךךךךךךךךךךךך. שולחת חיבוקי גדול באהבה יקירה.  

      שבת שלום פרשת ויחי, שתהיה לנו שבת הכי הכי,  שבת של התחלות חדשות,
      בהעצמת תחושות ורגשות,  שבת שתוקדש גם למחשבות,
      של מטרות והחלטות חשובות..
      .נשיקה

       

      שבת שלום, פרשת ויחי...

       

      תודה רוית

        17/12/10 19:48:

      צטט: יעל רפואה משלימה 2010-12-17 02:22:17

      בבני ברק תמיד מלא ילדים עומדים ומחכים שיעבירו אותם. הם מחכים גם ברחובות, בהם אין תחבורה...
      בן שלי מתקשר אלי מטלפון ציבורי באחת הרחובות כאלה. כמה פעמים (בהתאם לאורך השיחה) באמצע השיחה הוא אומר לי : "אמא, חכי רגע..." ואחרי כמה דקות חוזר. אז אני יודעת, שהוא העביר מישהו...

      שמחה לראות שיש קצת מודעות וערבות הדדית, איזה יופי של חינוך נתת לילדים, שיהיו לך בריאים ! חיוך

        17/12/10 19:45:

      צטט: irisoded 2010-12-16 10:18:34

      סיפור מדהים. מעניין בת כמה היתה ה"ילדה הקטנה". הקטנה שלי בת 8 וחצי, כל חברותיה הולכות לבד, אני לא מסכימה, בדיוק מהסיבה שתארת כאן - היא נראית לי קטנה מדי מלהפעיל שיקול דעת כשיש בעיה. כמובן שפלאפון היה פותר את הבעיה, אבל זאת שאלה מתי הקטנים מספיק מבוגרים להתהלך ברחובות. מתי?

      נראה לי שילדה לא היה פלפון שהיא ממשפחה שאלה לא היכולות שלה. ובאמת זו שאלה מתי הקטנים מספיק בוגרים, נראה לי די תלוי בחינוך שהם מקבלים ואידיוידואלית לפי הילד. כל אחד מכיר הרי את הילד שלו. 

        17/12/10 19:39:

      צטט: ד-ארט 2010-12-16 07:55:19

      המשונה הוא שדווקא במצבים אחרים ילדים מסוגלים לעשות בדיוק ההיפך ממה שאומרים להם. באמת מי יבין ראש של ילד.

      נכון, בהחלט יש גם ילדים כאלה. תלוי בילד, ראיתי גם כאלה וגם כאלה. זו היתה ממש נראית אבודה. מזעיף את הפה

        17/12/10 19:38:

      צטט: עזרא מורד 2010-12-16 07:48:40

      קראתי בעניין רב . כתיבה טובה . ישר כוח!
      עין רגישה בוחנת מצוקת ילדים ונפש חפצה לעזור להם הן תכונות שלא רבים ניחנו בהן. ילדים הם בדרך כלל תמימים ומקבלים את ההבטחה כמשמעותה . חצית כביש או הטרדה וכיוצא באלה ,שחוים ילדים , מביכים ולא נעימים , מי שחווה בעצמו חויות ילדות של חוסר אונים, מסוגל לחוש מיד ולעזור ובפרט לילדים.
      חברה בריאה מאופיינת בערבות הדדית וסיוע לחלש בכל המובנים. לצערי טרם הגענו בארץ למידה הראויה של ערבות הדדית ותמיכה בחלשים וחסרי האונים כנדרש . 

      תודה עזרא.

      ילדים אינם היחידים שחסרי ישע לפעמים. ונכון חברה בריאה מאופיינת בעזרה הדדית, אך החברה קצת מנוכרת ואטומה ולא תמיד מבחינה במצוקות הללו, וזו הנקודה, שחסרי הישע לא תמיד במצב שמסוגלים לבקש עזרה.

      אם הורה בעצמו מגיב כמו שמגיב כמסופר בתגובתה של חיוש כאן, מה כבר יש לומר אחרי זה?

      הסנני

        17/12/10 19:35:

      צטט: צילום בזמן אמת 2010-12-16 07:20:51


      את אנושית

      ועכשיו אתה אומר לי את זה ???? 

      ''

        17/12/10 19:32:

      צטט: *גילה 2010-12-16 07:18:41

      ראשית - כל הכבוד לך יקירתי. עזרתך לילדים במצוקה מאד מבורכת.שנית - ילדיי לעולם לא ימצאו את עצמם במצב שבו הם במקום שממנו לא ניתן לחזור הביתה לבד. אני קובלת ומתלוננת על ההורים של הילדה. כיצד מצאה עצמה במקום כזה לבדה? היכן ההשגחה? ועוד באמצע סערה...וההורים של הילד באוטובוס - מי נותן לילד קטן לנסוע לבד באוטובוס , כשיש סוטים וחולים ופדופילים בכל פינת רחוב ??לדעתי אלו סיפורים מזעזעים על התרשלות של הורים כל הכבוד לך על העירנות **

       

      תראי, לא היתה כאן רשלנות או משהו, ודברים כאלה לא ניתן לצפות. ילדים נתקלים בבעיות לפעמים היכן שאנו לא רואים אותן, אין סוף לזה. לילדה עם זאת שמתי לב שלא היה פלפון, כנראה למשפחתה אינה מתאפשרים דברים שלאחרים נראים מובנים מאליהם.

      הילד שנסע באוטובוס היה קטן נער צעיר, אך בגיל שאפשר לנסוע לבד. כאמור אין סוף לדברים האלה, הנקודה היא חוסר הישע שלהם ואי היכולת לצאת ממצבים שיחסית פשוט לצאת מהם, וכמובן חוסר הערנות של הסביבה לקושי הזה.קריצה

      חוץ מאלה כמובן יש המון סיפורים על התרשלות ותגובות לא לעניין בלשון המעטה של ההורים. אם שמת לב הגולשת חיוש מספרת בדיוק על תגובה כזו של הורה. בעיני תגובה כזו פשוט נוראה.

        17/12/10 15:58:

      צטט: bonbonyetta 2010-12-17 09:18:00

      צטט: אירית לרנר 2010-12-15 13:58:58

      יש מלאכים בכל מיני צבעים ,
      את מלאך כתום .

      תודה אירית.

      אבל את יודעת, הסנדלר הולך בלי נעליים תמיד....אז את תהיי המלאך שלי קריצה

      ודרך אגב נראה שאת מבינה בצבעים יותר ממני, למה מלאך כתום? מופתע

      סמני לי בכתום ובשמחה אהייה לך למלאך .

      כתום הוא צבע שערך ,

      כתום מסמל אהבת הזולת וקבלת האחר .

      צבע המעורר אנרגיה שמחה והנאה .

      שבת נהדרת אירית :)))

        17/12/10 14:38:

      צטט: bonbonyetta 2010-12-17 09:03:00

      צטט: ברו-טלי 2010-12-14 22:01:52

      נראה לי שפשוט צריך להפסיק לעבוד על הילדים.

      מילה זו מילה , לא?

      צודקת, אין מה לומר - כתמיד ממך דברים פשוטים הגיוניים וגאוניים. את חושבת שאנו המבוגרים נעמוד בזה?

      ''

       

       

      תודה יקירתי.

      הדברים הם אכן פשוטים,

      ולומר את האמת זה הכי הגיוני.


      אם נעמוד בזה?


      איש איש באמונתו ודרכו יחיה.


      כל עוד אני מתייחסת לחיים ברצינות,

      כך החיים מתייחסים אליי בחזרה.

       

      ו

        17/12/10 14:20:
      פוסט נפלא וכך גם את..
        17/12/10 13:11:
      שבת נפלאה בונבוניטה מתוקה
      מהלב ירין
        17/12/10 10:47:

      צטט: bonbonyetta 2010-12-17 10:33:54

      צטט: יעל פריאל 2010-12-15 23:32:23

      בון בון, נראה לי שזה לא הם זה אנחנו. הבטחה צריכה להיות הבטחה ומלה מלה ואם משהו קורה ואין אפשרות למצוא כל דרך להודיע ועכשיו רק נשאר להעתיק את זה זם בין מבוגרים - הבטחה היא הבטחה ומילה נשארת מילה ואם קרה משהו, למצוא דרך להודיע. נדמה גם שקוראים לכך איכפתיות, רגישות ולקחת אחריות.
      ובא לציון גואל ולחזון - אחרית הימים.
      שלך עם חיוך יעל.

      מילים כדורבנות, צודקת. לקחת אחריות. ואת זה שכחו המבוגרים, אנחנו, המנהיגים שלנו, זה עידן כזה שכל אחד מתנער מהאחריות.

      מילה היא מילה, הבטחה הבטחה.

      זה לא הם, נכון.

      עדיין מי שמשלם את המחיר זה הם, חברי הישע, וקשה לראות את זה לפעמים. הסנני

       

      כן בון בון, זה בדיוק זה ואלה תמיד הם הילדים או הקשישים או ההולכים

      על ארבע או כל הרבים, הנאלצים לשלם בגדול על חוסר האחריות של מי 

      שאמורים, אבל לא נמצאים שם... :( 

        17/12/10 10:38:

      צטט: שדותקום 2010-12-16 01:51:38

      המקרה השני באוטובוס. איזו זוועה... איזה ג'ונגל שם בחוץ. כל הכבוד לך! חבל שסתם נתת לו לאישמפלצת ההיא להמשיך בדרכו... 

      אני עדיין רואה את האיש הזה לפעמים, נדמה לי שהוא לא הכי בסדר בכללי כזה, לא רק סוטה או משהו, פשוט איש שאינו "תקין"....

      העניין הוא שיש המון מקרים ואנשים כאלה, ומעטים מאד שמים לב כשזה קורה, מה קורה מתחת לאפם.

        17/12/10 10:33:

      צטט: יעל פריאל 2010-12-15 23:32:23

      בון בון, נראה לי שזה לא הם זה אנחנו. הבטחה צריכה להיות הבטחה ומלה מלה ואם משהו קורה ואין אפשרות למצוא כל דרך להודיע ועכשיו רק נשאר להעתיק את זה זם בין מבוגרים - הבטחה היא הבטחה ומילה נשארת מילה ואם קרה משהו, למצוא דרך להודיע. נדמה גם שקוראים לכך איכפתיות, רגישות ולקחת אחריות.
      ובא לציון גואל ולחזון - אחרית הימים.
      שלך עם חיוך יעל.

      מילים כדורבנות, צודקת. לקחת אחריות. ואת זה שכחו המבוגרים, אנחנו, המנהיגים שלנו, זה עידן כזה שכל אחד מתנער מהאחריות.

      מילה היא מילה, הבטחה הבטחה.

      זה לא הם, נכון.

      עדיין מי שמשלם את המחיר זה הם, חברי הישע, וקשה לראות את זה לפעמים. הסנני

        17/12/10 10:29:

      צטט: ארזעמירן 2010-12-15 22:52:51

      לפעמים אנחנו שוכחים שראש של ילדים עובד קצת אחרת. שיש להם עולם עם היגיון פרטי משלהם. לפעמים צריך לשכוח שאנחנו מבוגרים ונבונים ויודעים הכל ולהיכנס קצת לנעליים של מי שהיינו פעם מזמן. (חוסר האונים הזה שובר את הלב)

      כן, בדיוק,,,,,אבל איך עושים זאת?

      הייתי מתה להיות לפעמים בראש שלהם, להיות מסוגלת להבין אותם, לא תמיד אפשר אני משערת.

      אבל זהו, נגמר, אנו גדולים כבר.

      אין rewind   צוחק

       

        17/12/10 10:21:

      צטט: ירין 2010-12-15 21:31:14

      בונבוניטה יקרה שלנו  תרשי לי לחבק אותך הערב הזה ולחזור ולככב אותך בשנית כי איא פשר ללת לך כוכב נוסף בגלל חוק ה24
      אשוב לכאן  מהלב  ירין

      תודה לחיבוק, זקוקה לו מאד לפעמים, לפעמים הוא חשוב לא פחות מכוכבים קריצה

       

        17/12/10 10:19:

      צטט: bonbonyetta 2010-12-17 09:43:51

      צטט: לכלילדמגיע 2010-12-15 20:12:04

      ההגיון הטהור שלהם והמחשבה הנקיה מעיוותים, כבר אינם מוכרים לנו המבוגרים. קשה לילד עם הונאה, עם כפל משמעות ועם "אחד בפה ואחד בלב". מילה זו מילה. ככה פשוט. וכל הכבוד לך בונבונית על הערנות, האיכפתיות ותשומת הלב לפרטים הקטנים.

      כן, אצלם מילה זו מילה, הם מפרשים אותה בדיוק כלשונה, בדיוק לכן היא היתה בבעייה הזו. חבל שההורים לא תמיד רגישים ושמים לב לאיזה מצבים עלולים להכניס את הילדים שלהם ההוראות שלהם, לפעמים דווקא בשל דאגתם להם. 

      נראה לי שאני מתחילה להבין שבכל הקשור לחוסר ישע לפחות אצל הילדים (מבין חסרי הישע) הבעייה יותר אצלנו המבוגרים מאשר אצלהם.

      אני אינני תמיד מבינה אותם, ולא רבים מהמבוגרים כי בדיוק כמו שאת אומרת, שכחנו כבר לחשוב נקי, ישר.

      תודה להארה, להערה

       

      ''

       

      חברתי היקרה, עצם העלאת הנושא מבהירה את העובדה שאיכפת לך,  את נהדרת בשימת הלב שלך לחסרי הישע, במקרה זה של הילדים. לשמחתנו לא כל הילדים הם חסרי ישע,  יש להם אכן, קו מחשבה טהור ואמיתי. הם ברובם חכמים מאד ומבדילים היטב בין צדק לעוולה. צריך רק לתת בהם אמון ולטעת בהם ביטחון. 

        17/12/10 10:16:

      צטט: * חיוש * 2010-12-15 20:47:52

      בונבוניטה יקרה לליבינשיקה קודם כל תתחדשי על תמונת הפרופיל החדשה שלך (-:

      בעבודתי כמאבטחת בבית ספר יסודי, ניתקלתי לא פעם במיקרים שההורים מבטיחים לבוא מוקדם מהשעה שהצהרון ניגמר בערך בשעה 16:00  יום אחד ילדונת מקסימה שאלה אותי כל כמה דקות מה השעה?

      אחרי פעמיים חשתי שהיא חסרת סבלנות שאלתי למה חשובה לה השעה?  היא פרצה בבכי, " אבא הבטיח לבוא לקחת אותי ב-3:00"  הרגעתי אותה והסברתי לה אולי האבא התעכב..... כשהגיע האב... וכמעט כל הילדים כבר עזבו  ממש באוזניי ובאוזני ביתו  טען " אז אמרתי...."  לא! אבא יקר רציתי לצעוק לליבו! למה להבטיח מה שאתה לא יכול לקיים?!  תודה בונבוניטה חברתי הנהדרת והרגישה  * כוכב אהבה ממני

      וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך החם והרגיש  חיה

      http://cafe.themarker.com/image/1870407/

       

      יאללה שלך, התמונה הזו שלך הורסת אותי כל פעם מחדש. פגז אמיתי.

      תשמעי, מה שסיפרת כאן בעיני זה נורא, פשוט נורא תגובה כזו. לא רוצה לומר מה אני חושבת על אב כזה. קורה שמאחרים אבל להגיב כך לילד?

      טוב שאני לא מאבטחת, הייתי מולקת את צווארו של האב על המקום.

      את רואה...? גם את החיישנים שלך במקום, העמדת את עצמך במקום הילדה. מסכנה קטנה, אני בטוחה שאמא לא הייתה ככה במילים כאלה מגיבה לילדה שלה.

       

        17/12/10 10:11:

      צטט: טונקס 2010-12-15 20:22:12

      זו רגישות מיוחדת שיש לך לחסרי אונים

      כנראה 

      ''   ''    ''

        17/12/10 10:07:

      צטט: Neora 2010-12-15 19:24:26

      ילדים בונבונייטה הם כמו אוויר, בדרך כלל לא שמים לב אליהם, במיוטחד כשהם לבד, רובינו אטומים, רובינו לא מבחינים בדברים, זה כנראה טבעו של העולם המחורבן הזה, שכדי לשרוד, אנחנו נאטמים, אבל אנחנו צריכים להזכיר לעצמינו כללללל הזמן, שאסור לנו, כי יש לזה מחיר.
      תודה לך על פוסטך החשוב נחמודת !

      נכון, צודקת, לאטימות יש מחיר.

      אלא שלרוב, מי שמשלם אותו הוא לא אנחנו אלא חסר הישע. הסנני

      וגם לרגישות יש מחיר, וגם אותו משלמים.

        17/12/10 09:43:

      צטט: לכלילדמגיע 2010-12-15 20:12:04

      ההגיון הטהור שלהם והמחשבה הנקיה מעיוותים, כבר אינם מוכרים לנו המבוגרים. קשה לילד עם הונאה, עם כפל משמעות ועם "אחד בפה ואחד בלב". מילה זו מילה. ככה פשוט. וכל הכבוד לך בונבונית על הערנות, האיכפתיות ותשומת הלב לפרטים הקטנים.

      כן, אצלהם מילה זו מילה, הם מפרשים אותה בדיוק כלשונה, בדיוק לכן היא היתה בבעייה הזו. חבל שההורים לא תמיד רגישים ושמים לב לאיזה מצבים עלולים להכניס את הילדים שלהם ההוראות שלהם, לפעמים דווקא בשל דאגתם להם. 

      נראה לי שאני מתחילה להבין שבכל הקשור לחוסר ישע לפחות אצל הילדים (מבין חסרי הישע) הבעייה יותר אצלנו המבוגרים מאשר אצלהם.

      אני אינני תמיד מבינה אותם, ולא רבים מהמבוגרים כי בדיוק כמו שאת אומרת, שכחנו כבר לחשוב נקי, ישר.

      תודה להארה, להערה

       

      ''

       

        17/12/10 09:38:

      צטט: עדי17 2010-12-15 19:39:19

      איזו יכולת נפלאה יש לך לזהות דברים שאחרים לא רואים
      תודה על הפוסט המרגש :)

      תודה עדי

       

      חייבת לספר לך משהו. את יודעת יכולת כזו אינה קיימת תמיד, אינה מושלמת ויש לה מחיר, לפעמים רואים יותר מדי...

      גם לא רוכשים זאת בבת אחת...

       

      לפני שנים באחד הטיולים לאפריקה התנפלו עלי כמה חבר'ה שם סכינים שלופים, לשוד קטן וחביב, בקטנה כזה.

      אני הייתי עם הראש בעננים אחרי טיסה ארוכה מאד של 22 שעות רצוף ובקושי הבחנתי בין ימיני ושמאלי. עד כדי כך הייתי אטומה, שכשהם ניגשו אלי עם הסכינים בכוונה ברורה לא צריך לדבר הרי שאלתי אותם בנימוס לרצונם...

      מצחיק הא...?

       

      אח"כ עשיתי כזה ישיבה עם עצמי וחשבתי שאם אינני יכולה להגן על עצמי פיסית, שהרי אין לי סיכוי פיסי מול שלושה בחורים צעירים אני צריכה לשנות גישה, ואולי לנסות להבחין בדברים ובמצבים עוד בטרם אני נקלעת אליהם.

       

      אני מאמינה שאם הייתי עירנית יותר הייתי מבחינה בכוונה הלא טובה עוד בטרם נגשו אלי.

      כנראה שמקרה זה גם לימד אותי קצת לשנות גישה, להבחין בדברים בדקויות שלא תמיד שמים לב אליהם....

       

      ולא, זה לא גרם או גורם לי לאהוב את אפריקה כהוא זה פחות.קריצה

       

        17/12/10 09:31:

      צטט: ליריתוש 2010-12-15 19:34:07

      בונבוש,
      איזו הסתכלות מופלאה יש לך, איזו יכולת לראות את הדברים הסמויים מעינינו, איזו הבנה ממקום מלא אנושיות וחמלה.
      מה אומר ומה אגיד? שכן תשובה אמתית אין לי לשאלה....
      שכן סביר להניח שגם אני הייתי ילדה דומה....
      תודה.

      תודה ליריתוש, יאללה שלך, התחלת לשנות תמונות בקצב, הא?

      נו, אם גם את היית ילדה כזו, ספרי גם את משהו,

      איזה קטע דומה שקרה לך, לא להתקמצן...לשון בחוץ

        17/12/10 09:29:

      צטט: Georgi 2010-12-15 19:13:26

      בוורסיות אחרות, יש הרבה מקרים של מבוגרים החשים חוסר אונים, כי הם פשוט לא מסוגלים לראות אחרת...

      וואלה, ראייה מעניינת, בהחלט נכון.

      גם מבוגרים חשים חסרי ישע כי אינם מסוגלים לראות שונה, בהחלט נכון. חסרי ישע יש מכל הסוגים, כל הגילאים, כל המינים הסנני

        17/12/10 09:18:

      צטט: אירית לרנר 2010-12-15 13:58:58

      יש מלאכים בכל מיני צבעים ,
      את מלאך כתום .

      תודה אירית.

      אבל את יודעת, הסנדלר הולך בלי נעליים תמיד....אז את תהיי המלאך שלי קריצה

      ודרך אגב נראה שאת מבינה בצבעים יותר ממני, למה מלאך כתום? מופתע

        17/12/10 09:08:

      צטט: רעות שירה מורד 2010-12-15 10:05:41

      כל הכבוד לך על הערנות ל"דקויות ולפרטים הקטנים" גם כשאת ממהרת, טרודה ועסוקה....
      אנחנו כנראה מפספסים כל יום עשרות מצבים דומים ובכלל לא מודעים לדבר, על אף הרצון הטוב שלנו להיות במקומך ולסייע..
      אני חושבת שההקשרים האלה מילדותך לבגרותך מעניקים לך את היכולת להיות נפלאה. להיות את. להיות מועילה וטובה.
      אני מאחלת לעצמי עוד הרבה אנשים כמוך בעולמנו..

      תודה רעות יקרה.

      עלי להודות שהרבה מזה למדתי מבעלי החיים. כשמנסים לעזור לבעלי חיים במצוקה, מקיימים מגע יומי עם החסר ישע, כשרגילים שהצד השני אינו יכול לדבר, שאינך תמיד מבין אותו, אתה לומר לא לקבל דברים מובנים מאליהם, להבחין בסימנים, בשפת גוף.... 

      ''

        17/12/10 09:03:

      צטט: ברו-טלי 2010-12-14 22:01:52

      נראה לי שפשוט צריך להפסיק לעבוד על הילדים.

      מילה זו מילה , לא?

      צודקת, אין מה לומר - כתמיד ממך דברים פשוטים הגיוניים וגאוניים. את חושבת שאנו המבוגרים נעמוד בזה?

      ''

        17/12/10 08:32:

      תודות חברים/ות יקרים/ות על המילים המעודדות, המחבקות, החמות.

      ''

      סיפרתי זאת בעיקר כדי שנחשוב ביחד איך אפשר לשפר את המצב הזה, כי ברור לי שזה משהו אופייני אצל ילדים וכפי שראיתם יש לי חולשה לחוסר ישע באשר הוא.

      מעבר לרצון לשפר את היכולות להבחין בדברים כאלה, רציתי בעזרתכם לנסות להבין טוב יותר את הראש שלהם, של הילדים, כי אני לא תמיד מצליחה.

       

      מזעזע אותי לפעמים כשדברים מסוימים קורים באמצע יום, מול המוני אנשים, מול העיניים שלהם, ואנשים לא שמים לב ולא רואים.
      לידנו, בגינה ציבורית, מול עיניים של המון אנשים שישבו בגינה קרה מקרה לפני כמה שנים שבעיני נורא.
      אחד האנשים כנראה שאינו מהאזור, פיתה ילדה קטנה בת 8 ללכת אתו הצידה. הוא היה זר לה, וזה נעשה מול העיניים של האנשים, זה לא נגמר בטוב.
      מקרים כאלה, ואנשים כאלה קיימים והיו קיימים כל הזמן, מה שנורא בעיני שזה מול העיניים של אנשים, ואף אחד לא שם לב, וחוסר היכולת של ילד להזעיק עזרה, חוסר הישע הזה ......

      רציתי לחשוב יחד אתכם שוב, אם וכיצד לדעתכם אפשר לצמצם מקרים כאלה, איך להבחין במצוקות שונות של ילדים, וחסרי ישע, ואני בטוחה שגם אני מפספסת, ומה ניתן לעשות בעוד פתרונות אפשריים.

        17/12/10 07:33:

      אין עלייךךךךךךךךךךךךךך.

      שולחת חיבוקי גדול באהבה יקירה.

       

      שבת שלום פרשת ויחי,
      שתהיה לנו שבת הכי הכי,

      שבת של התחלות חדשות,
      בהעצמת תחושות ורגשות,

      שבת שתוקדש גם למחשבות,
      של מטרות והחלטות חשובות..
      .נשיקה

       


      שבת שלום, פרשת ויחי...

      בבני ברק תמיד מלא ילדים עומדים ומחכים שיעבירו אותם. הם מחכים גם ברחובות, בהם אין תחבורה...
      בן שלי מתקשר אלי מטלפון ציבורי באחת הרחובות כאלה. כמה פעמים (בהתאם לאורך השיחה) באמצע השיחה הוא אומר לי : "אמא, חכי רגע..." ואחרי כמה דקות חוזר. אז אני יודעת, שהוא העביר מישהו...
        16/12/10 20:48:
      מקסים!
        16/12/10 12:54:
      ילדים קטנים מבינים דברים כפשוטם ועל כן, אם אמרו לילדה לא להתקרב לכביש היא לא תעשה זאת. זאת הדרך שלהם להתמודד עם המציאות הסבוכה והמאיימת לעיתים. מזל שהיא נתקלה באדם טוב כמוך שהביאה אותה לחוף מבטחים.
      איזה סיפור מרגש, אין ספק שילדים לפעמים לא מצליחים למצוא פיתרונות יצירתיים, מזל שיש אנשים טובים באמצע הדרך.
        16/12/10 11:57:
      את צדיקה, יישר כח!
        16/12/10 11:51:
      את כזו טובה!
        16/12/10 10:18:
      סיפור מדהים. מעניין בת כמה היתה ה"ילדה הקטנה". הקטנה שלי בת 8 וחצי, כל חברותיה הולכות לבד, אני לא מסכימה, בדיוק מהסיבה שתארת כאן - היא נראית לי קטנה מדי מלהפעיל שיקול דעת כשיש בעיה. כמובן שפלאפון היה פותר את הבעיה, אבל זאת שאלה מתי הקטנים מספיק מבוגרים להתהלך ברחובות. מתי?
        16/12/10 09:56:
      חמלה. רגישות.
      זו אנושיות במיטבה.
      כוכב...
        16/12/10 09:14:
      נשמה.
        16/12/10 08:39:
      מוקירה אותך על הרגישות הרבה,על כך שאינך רק מגלה את המצוקה אלא גם עוזרת באופן שהילד/ה מוכנים לקבל את עזרתך.פוסט חשוב חשוב.פיקחו עיניים והיו רגישים למצוקת הזולת,ילד או מבוגר
        16/12/10 07:55:
      המשונה הוא שדווקא במצבים אחרים ילדים מסוגלים לעשות בדיוק ההיפך ממה שאומרים להם. באמת מי יבין ראש של ילד.
        16/12/10 07:48:
      קראתי בעניין רב . כתיבה טובה .
      ישר כוח!

      עין רגישה בוחנת מצוקת ילדים ונפש חפצה לעזור להם הן תכונות שלא רבים ניחנו בהן.

      ילדים הם בדרך כלל תמימים ומקבלים את ההבטחה כמשמעותה .

      חצית כביש או הטרדה וכיוצא באלה ,שחוים ילדים , מביכים ולא נעימים ,

      מי שחווה בעצמו חויות ילדות של חוסר אונים, מסוגל לחוש מיד ולעזור ובפרט לילדים.

      חברה בריאה מאופיינת בערבות הדדית וסיוע לחלש בכל המובנים.

      לצערי טרם הגענו בארץ למידה הראויה של ערבות הדדית ותמיכה בחלשים וחסרי האונים כנדרש .
        16/12/10 07:20:

      את אנושית
        16/12/10 07:18:
      ראשית - כל הכבוד לך יקירתי. עזרתך לילדים במצוקה מאד מבורכת.

      שנית - ילדיי לעולם לא ימצאו את עצמם במצב שבו הם במקום שממנו לא ניתן לחזור הביתה לבד. אני קובלת ומתלוננת על ההורים של הילדה. כיצד מצאה עצמה במקום כזה לבדה? היכן ההשגחה? ועוד באמצע סערה...

      וההורים של הילד באוטובוס - מי נותן לילד קטן לנסוע לבד באוטובוס , כשיש סוטים וחולים ופדופילים בכל פינת רחוב ??

      לדעתי אלו סיפורים מזעזעים על התרשלות של הורים

      כל הכבוד לך על העירנות **
        16/12/10 01:51:
      המקרה השני באוטובוס.
      איזו זוועה... איזה ג'ונגל שם בחוץ.
      כל הכבוד לך!
      חבל שסתם נתת לו לאישמפלצת ההיא להמשיך בדרכו...
        16/12/10 01:23:
      בונבון שלנו...אין עליך
      אלי
        16/12/10 00:26:
      יש לך נשמה רגישה וטובה , שמבינה ללב ילדים.
        15/12/10 23:32:
      בון בון, נראה לי שזה לא הם זה אנחנו.
      הבטחה צריכה להיות הבטחה ומלה מלה
      ואם משהו קורה ואין אפשרות למצוא כל דרך להודיע
      ועכשיו רק נשאר להעתיק את זה זם בין מבוגרים -
      הבטחה היא הבטחה ומילה נשארת מילה
      ואם קרה משהו, למצוא דרך להודיע.
      נדמה גם שקוראים לכך איכפתיות, רגישות ולקחת
      אריות.

      ובא לציון גואל ולחזון - אחרית הימים.

      שלך עם חיוך יעל.
        15/12/10 22:52:
      לפעמים אנחנו שוכחים שראש של ילדים עובד קצת אחרת. שיש להם עולם עם היגיון פרטי משלהם. לפעמים צריך לשכוח שאנחנו מבוגרים ונבונים ויודעים הכל ולהיכנס קצת לנעליים של מי שהיינו פעם מזמן.
      (חוסר האונים הזה שובר את הלב)
        15/12/10 22:40:
      בונבוניטה יקרה, יש לך לב ענק,,
      מחבקת לך לילה חמים*
        15/12/10 22:02:
      נשמה
        15/12/10 21:58:
      לב גדול ורגיש לך!
        15/12/10 21:40:
      יפה לך
        15/12/10 21:31:
      בונבוניטה יקרה שלנו
      תרשי לי לחבק אותך הערב הזה ולחזור ולככב אותך בשנית כי איא פשר ללת לך כוכב נוסף בגלל חוק ה24
      אשוב לכאן
      מהלב
      ירין
        15/12/10 20:47:

      בונבוניטה יקרה לליבינשיקה

      קודם כל תתחדשי על תמונת הפרופיל החדשה שלך (-:

      בעבודתי כמאבטחת בבית ספר יסודי, ניתקלתי לא פעם

      במיקרים שההורים מבטיחים לבוא מוקדם מהשעה שהצהרון

      ניגמר בערך בשעה 16:00

      יום אחד ילדונת מקסימה שאלה אותי כל כמה דקות מה השעה?

      אחרי פעמיים חשתי שהיא חסרת סבלנות שאלתי למה חשובה לה השעה?

      היא פרצה בבכי, " אבא הבטיח לבוא לקחת אותי ב-3:00"

      הרגעתי אותה והסברתי לה אולי האבא התעכב.....

      כשהגיע האב... וכמעט כל הילדים כבר עזבו

      ממש באוזניי ובאוזני ביתו  טען " אז אמרתי...."

      לא! אבא יקר רציתי לצעוק לליבו! למה להבטיח מה שאתה לא יכול לקיים?!

      תודה בונבוניטה חברתי הנהדרת והרגישה

      * כוכב אהבה ממני

      וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך החם והרגיש

      חיה

      http://cafe.themarker.com/image/1870407/

        15/12/10 20:38:
      אין כמןך!
        15/12/10 20:32:

      והרי ברור שאת תקלטי

      מצוקה של חסרי ישע 

      ואף תמצאי לה פתרון..

      תבורכי  *

        15/12/10 20:22:
      זו רגישות מיוחדת שיש לך לחסרי אונים
        15/12/10 20:14:
      עשית עוד מעשה טוב.
      רוני (-:{
        15/12/10 20:13:
      ***
        15/12/10 20:13:
      יש לך אכן ראדר לקלוט מצוקות של בעלי חיים וילדים קטנים. כל חסרי הישע למיניהם.
      וגם לב רחב ומאוד חומל.
      בורכת!
        15/12/10 20:12:
      ההגיון הטהור שלהם והמחשבה הנקיה מעיוותים, כבר אינם מוכרים לנו המבוגרים. קשה לילד עם הונאה, עם כפל משמעות ועם "אחד בפה ואחד בלב". מילה זו מילה. ככה פשוט. וכל הכבוד לך בונבונית על הערנות, האיכפתיות ותשומת הלב לפרטים הקטנים.
        15/12/10 19:59:
      יקירתי..לא כולם נדירים כמוך...
        15/12/10 19:51:
      אכן את מדהימה . ולוואי שעוד רבים היץתה להם ולו מעט מהחמלה והתובנות שלך
        15/12/10 19:40:
      את אישה ענקית מדהימה
        15/12/10 19:39:
      איזו יכולת נפלאה יש לך לזהות דברים שאחרים לא רואים
      תודה על הפוסט המרגש :)
        15/12/10 19:38:
      ילדים של החיים.....
        15/12/10 19:34:
      בונבוש,
      איזו הסתכלות מופלאה יש לך, איזו יכולת לראות את הדברים הסמויים מעינינו, איזו הבנה ממקום מלא אנושיות וחמלה.
      מה אומר ומה אגיד? שכן תשובה אמתית אין לי לשאלה....
      שכן סביר להניח שגם אני הייתי ילדה דומה....
      תודה.
        15/12/10 19:32:
      ילדים הם כאלה מתוקים.
      אך לפעמים הם חסרי ישע אובדי עיצות..
      טוב שהיית..
      תודה על פוסט מעניין.
      עמי.
        15/12/10 19:24:
      ילדים בונבונייטה הם כמו אוויר, בדרך כלל לא שמים לב אליהם, במיוטחד כשהם לבד,
      רובינו אטומים, רובינו לא מבחינים בדברים,
      זה כנראה טבעו של העולם המחורבן הזה, שכדי לשרוד, אנחנו נאטמים,
      אבל אנחנו צריכים להזכיר לעצמינו כללללל הזמן, שאסור לנו,
      כי יש לזה מחיר.

      תודה לך על פוסטך החשוב נחמודת !
        15/12/10 19:15:
      על הכבוד חברה שרק כולם יהיו ככה ערים ואכפתים לזולת.
        15/12/10 19:13:
      בוורסיות אחרות, יש הרבה מקרים של מבוגרים החשים חוסר אונים, כי הם פשוט לא מסוגלים לראות אחרת...
        15/12/10 14:18:
      חמודה :)
        15/12/10 13:58:
      יש מלאכים בכל מיני צבעים ,
      את מלאך כתום .
        15/12/10 10:05:
      כל הכבוד לך על הערנות ל"דקויות ולפרטים הקטנים" גם כשאת ממהרת, טרודה ועסוקה....
      אנחנו כנראה מפספסים כל יום עשרות מצבים דומים ובכלל לא מודעים לדבר, על אף הרצון הטוב שלנו להיות במקומך ולסייע..
      אני חושבת שההקשרים האלה מילדותך לבגרותך מעניקים לך את היכולת להיות נפלאה. להיות את. להיות מועילה וטובה.
      אני מאחלת לעצמי עוד הרבה אנשים כמוך בעולמנו..
        15/12/10 09:23:
      איזה נפלא!!!
      את נשמה אמיתית
      אוהבת אותך
      מוזמנת אלי
        14/12/10 23:17:
      איזו רגישות נפלאה לך יקירה
      לבעלי חיים ,ילדים קטנים וגם אלה הגדולים
      איזו נשמה!!!
        14/12/10 22:01:

      נראה לי שפשוט צריך להפסיק לעבוד על הילדים.

      מילה זו מילה , לא?

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין